האם מוות הוא אשלייה?

ד"ר רוברט לאנזה מספר בכתב העת שהוא והאסטרונום בוב ברמן פיתחו הסבר ליקום שבו אף אדם לא מת. זה נקרא biocentrism (ביוצנטריות) הקובע כי חיים ומודעות יוצרים את המציאות בה אנשים חווים, וללא שני האלמנטים האלה זה לא שם. על כך הם כתבו ספר Beyond Biocentrism.

לאחר מותו של ידיד וותיק אמר אלברט איינשטיין "עכשיו בסו עזב את העולם המוזר הזה קצת לפני. זה לא אומר דבר. אנשים כמונו… יודעים שההבחנה בין העבר, ההווה והעתיד היא רק אשליה מתמשכת ועקשנית". עדויות חדשות ממשיכות לרמוז שאיינשטיין צדק כך שהמוות הוא אשליה. דרך החשיבה הקלאסית שלנו מבוססות על האמונה שלעולם יש קיום אובייקטיבי ועצמאי, אבל רשימה ארוכה של ניסוים מראים בדיוק את ההפך.

אנשים חושבים שהחיים הם רק פעילות של פחמן ותערובת של מולקולות, הם חיים קצת ואז מתרסקים לתוך האדמה. אנשים מאמינים במוות כי לימדו אותם שהם מתים. כמו כן, כמובן כי הם קושרים עצמם לגופם וידוע שגופים מתים, סוף הסיפור. אבל ביוצנטריות, תיאוריה חדשה של כל דבר אומרת שהמוות אינו יכול להיות האירוע הסופי כפי שאנשים חושבים. למרבה הפלא, אם מוסיפים חיים ותודעה למשוואה, ניתן להסביר כמה מהפאזלים הגדולים ביותר של המדע.

לדוגמה, מתברר מדוע המרחב והזמן ואפילו המאפיינים של החומר עצמו למעשה תלויים בצופה. כמו כן מתברר מדוע החוקים, הכוחות הקבועים של היקום נראים מעודנים להפליא לקיום החיים. עד שהאנושות תכיר את היקום, ניסיונות להבין את המציאות יישארו כדרך המובילה לשום מקום. אדם מתאר לעצמו מזג אוויר בחוץ, הוא רואה שמיים כחולים, אך התאים במוחו יכולים להשתנות כך שהשמיים ייראו ירוקים או אדומים. למעשה עם קצת הנדסה גנטית ניתן כנראה לעשות כל דבר, לרטט אדום או רועש. אדם יכול לחשוב שבהיר בחוץ אבל מעגלי מוחו יכולים להשתנות כך שזה ייראה חשוך.

ההיגיון הזה חל על כל דבר כמעט, בשורה תחתונה מה שאדם רואה לא יכול להיות נוכח ללא התודעה. למען האמת, אדם לא יכול לראות שום דבר דרך העצם המקיפה את מוחו והעניים הם לא פורטלים לעולם, כל מה שאדם רואה וחווה עכשיו ואפילו גופו, היא מערבולת של מידע המתרחשת בראשו.

לפי הביוצנטריות המרחב והזמן אינם חפצים קשים וקרים כפי שאנשים חושבים. אם אדם יניע ידיו באוויר וייקח לצדדים מה יישאר? כלום. דבר זהה חל על הזמן, כך שהחלל והזמן הם פשוט כלים כדי לשים הכול יחד.

בניסוי המפורסם של שני סדקים, כאשר המדענים רואים חלקיק עובר דרך שני חריצים במחיצה, החלקיק מתנהג כמו כדור ועובר דרך סדק אחד או שני. אבל אם אדם לא צופה הדבר מתנהג כמו גל שיכול לעבור את שני החריצים בעת ובעונה אחת.

אז איך יכול חלקיק לשנות התנהגותו בתלות אם אדם צופה בו או לא? התשובה לכך פשוטה, המציאות היא תהליך הכרוך בתודעת האדם. המוות אינו קיים בעולם חסר זמן, חסר ישע. אלמוות אין פרושו קיום תמידי בזמן, אלא המצאות מחוץ לזמן.

בדרך כלל אנשים דוחים את היקומים הרבים של "מסע בין כוכבים" כמדע בדיוני, אבל מתברר שיש יותר מסתם אמת מדעית לז'אנר הפופולרי הזה. היבט אחד ידוע של הפיזיקה הקוונטית הוא שתצפיות לא ניתן לחזות לחלוטין. במקום זאת יש מגוון של תצפיות אפשרות כל אחת עם הסתברות שונה. הסבר אחד מהזרם המרכזי שפרשנות ל"עולמות רבים" קובע שכל אחת מהתצפיות האפשריות האלה תואמת עולם אחר, "הרב-תכליתי". יש מספר אינסופי של יקומים וכל מה שיכול לקרות קורה ביקום כלשהו.

המוות אינו קיים בשום מובן ממשי בתרחישים האלה, כי כל היקומים אפשריים בו זמנית ללא קשר למה שקורה בכול אחד מהם. החיים הם הרפתקה שמתעלה על דרך החשיבה הלינארית הרגילה של האדם. כשאנשים מתים הם לא עושים זאת במטריצת כדור הביליארד האקראית אלא במטריצה של החיים שאין מנוס ממנה.