הקדמה

ריפוי אנרגטי הוא אמיתי משום שאנרגיה יעילה יותר בשליטה ביולוגית, כלומר בחיים ובאורגניזם החי הכולל את המבנה הפיזי שלהם וזה על פי הפיזיקה. בני האדם התעלמו מתפקיד האנרגיה, כל עוד הרפואה הקונבנציונלית הייתה נעולה על גרסת הפיזיקה שמלפני 1925, אך בשנת 1925 כאשר הפיסקה הקוונטית הוצגה, היא הסבירה שחייבים לכלול את האנרגיה במשוואה.

התנהגויות התא האנושי

אם קיים תא וידועה התנהגותו, התא הגיב על ידי הקולטנים אשר קראו את האותות, ודבר זה מפשט את ההבנה של איך כל זה עובד. במחקרים ובניסויים שבוצעו הסתבר שברמת התאים שעליהם התבססו יש רק שלושה התנהגויות בהם תא יכול לפעול.

בניסיונות שבוצעו ההתנהגויות הן ברורות וניתן לראותן בבירור, כך שהתא יכול לנוע לעבר האות, התא יכול להתרחק מהאות, ובמצב השלישי האות יכול להיווצר בסביבה אך התא יתעלם ממנו כי הוא לא רלוונטי. למעשה יש שלוש תנועות שונות, תנועה קדימה, תנועה לאחור, או ללא תנועה כלל, וניתן לראותן בצורה ברורה, אך קיימת בעיה בהתנהגות התא כי הוא למעשה מחולק לשני סוגים של התנהגויות.

האות לצמיחה או להגנה על התא

כאשר האות מציג שהתא זקוק לתחזוקה שלו-הצמיחה שלו, אז התא תמיד ינוע קדימה לעבר האות. כאשר האות מציג שהתא ישטח וירדד את חייו, אז התא יתרחק מהאות.לכן יש רק שני תנועות לאורך חייו של אדם-תא, תנועה קדימה שהיא צמיחה, תנועה אחורה שהיא הגנה. בנקודה זו ניתן היה להתחיל להבין את ההיגיון המעמיק והפשוט שהוצג בו התא נע קדימה עבור מהלכי צמיחה ונע לאחור עבור מהלכי הגנה.

האם תא יכול לנוע קדימה ואחורה באותו הזמן? לא. כאשר התאים מקבלים אותות האומרים צמיחה הם ינועו קדימה לעבר האותות, אבל אם הם לא מקבלים צמיחה הם ינועו לאחור כהגנה. הנקודה היא שהתאים בגוף האדם ינועו הלוך ושוב בין צמיחה להגנה בהתבסס על תפיסת הסביבה.

העברת מידע לתאים באמצעות המחשבה

משום שהתאים נמצאים בקהילה והוסבר על כך במאמר על רֶטֶט הַמַּחְשָׁבָה וְהָרֶגֶשׁ לְהַשָּׂגַת בְּרִיאוּת, הם תלויים גם בתפיסה של המוח. אז מה המחשבה עושה לתאים? המחשבה נותנת לתאים מידע על הסביבה שלהם, אם אדם חושב "אוי אלוהים אני לא יכול להרצאות, כי המקרן נשבר, אוי אלוהים.." מצד אחד התאים של האדם הופכים מבולבלים.

מצד שני נראה שבני האדם יכולים לא לעשות דבר ולשרוד, ומה התאים יעשו? הם לא ינועו לאחור וינועו קדימה בו בזמן. מדוע מידע זה רלוונטי כי ההתנהגות הזאת היא בירור דיגיטלית, כי זה אחד או השני.

הגנים-תוכניות צמיחה של תאי הגוף

הנקודה היא שלמרות שיש לבני האדם מינימום כמה מאות אלפים של תכניות גנים שונות, אדם יכול לקחת את כל תוכניות הגנים בגופו ולחלקן לשתי קבוצות. הגנים מספקים צמיחה ויצירה מחדש של תאים, הכוונה שהצמיחה היא לא רק מרמת תינוק לבוגר, כי האדם צומח בכל יום. מדוע יש יצירה וצמיחה יומית? משום שבכל יום אדם מאבד מיליוני טריליונים של תאים, ואם הוא לא יחליף את התאים מה יקרה בגופו? האדם יחווה מחלות ומוות, ולכן כדי שאדם ישרוד על בסיס יומי הוא צריך לשמור על רמת הצמיחה כל הזמן, וזאת דרישת המערכת.

העובדה כי צמיחה זו ממשיכה ושומרת על האדם בריא וחי, למרות שהבעיה היא ברגע שאדם מגיע לגיל מסוים, אז כל הגנים עוברים לצמיחה- ליצירה מחדש. הצמיחה של הגנים הם עבור האדם וליצירה מחדש של תאים. צמיחת הגנים היא טובה אך מצד שני זה רק כאשר התאים נעים קדימה.

הגנים-תוכניות הגנה של תאי הגוף

מה קורה כאשר התאים נעים אחורה ומתרגלים תכניות הגנה? יש עוד קבוצה של גנים בגוף האדם, התאים אשר מעורבים בהגנה, אך הנקודה היא שהתא בכל זמן נתון יכול להיות בצמיחה או בהגנה אך לא בשניהם. בכלכלה פשוטה ניתן לשאול שאלה, האם נלקחת אנרגיה מהאדם לצמיחה או זה נלקחת אנרגיה כדי להגן על עצמו? התשובה פשוטה מאוד, כי כאשר אדם מוצא עצמו בהגנה הוא צריך להשתמש באנרגיה, וככל שהאדם נמצא יותר בהגנה הוא משתמש ביותר אנרגיה.

מהיכן האדם מקבל את האנרגיה השומרת על איזון? לאדם יש חשבון עם המחאות לאנרגית הגוף המיועדות להפעלת הגוף. ככל שהאדם רושם יותר המחאות כדי להגנה מה קורה לאיזון? הוא מקבל פחות ופחות איזון, עד לנקודה שבה נעשה שימוש רב מאוד בהגנה ונותרת אנרגיה רק לתהליכים קצרים. כאשר כל התקציב של מדינה מופנה להגנה זה לא מאפשר לה צמיחה, או לתחזוקת המדינה בכל דרך שהיא, כי זה הכול הולך להתחמשות, ומקרה זה מתייחס לגוף האדם.

פחד כגורם מעבר להגנה

כאשר אדם יוצא החוצה אל הרחוב, כאשר האדם קם בבוקר הוא מתחיל לחיות את התנודות שלו בין צמיחה והגנה, והבעיה היא על יותר הגנה שהאדם צריך, או תפיסת האדם לדרישות הרשת המתעתעת באדם כך שחושב שהוא זקוק להגנה.

ככל שאדם מכניס עצמו יותר להגנה, הוא פחות מסגל לעצמו צמיחה, והחלק המעניין שהוא יכול לפחד מאוד, הוא יכול לפחד למוות. הפחד יכול להיות כל כך גדול שהאדם יסגור לחלוטין את הצמיחה כל כך מהר שלמעשה הוא מת בו ברגע. המציאות היא הבנת איזון הבריאות הקשורה לכמות הוצאות האנרגיה שאדם מקצה להגנה.

הלחץ כגורם להפעלת מחלות (תמונה מתוך devmesh.intel.com)

איזון בין צמיחה להגנה-מעבר להישרדות

הישרדות מתקיימת למעשה כאשר יש שוויון בחלוקה בין צמיחה להגנה. קריאת החדשות בעיתון או צפייה בטלוויזיה, מה שאדם שומע בכל יום הוא סיבה טובה יותר להגן היטב על עצמו, האוויר לנשימה לא טוב, המים לא טובים, האוכל לא טוב, האנשים אינם בטוחים. ניתן לפגוש בזה בכל פעם שאדם מסתובב, ומה הוא עושה? הוא מקיף עצמו בחומות יותר ויותר, מדוע? משום שצמיחה משמעותה ללכת קדימה.

האם הגנה היא ללכת אחורה או להקיף בקיר חיצוני? האדם מתחיל לבודד עצמו כאשר הוא מתחיל לפחד להיות כבול, אך כאשר האדם כבר מרגיש פחד להיות כבול, הוא מכבה את מנגנון הצמיחה כמנגנון ביולוגי טבעי.

מעבר התאים מצמיחה להגנה

לאדם יש 50 טריליון תאים, כל תא יכול בצמיחה או הגנה, אך כל הגוף לא צריך להיות בצמיחה והגנה, לכן ניתן לקבל טווח בגוף שחלק מהתאים נמצאים בצמיחה וחלק בהגנה וכך ניתן לקבל את האחוז. בהסתכלות על המערכת האנושית ניתן לזהות שצמיחה והגנה הם משתנים. כאשר אדם בצמיחה במערכת הביולוגית בגופו, הוא משתמש בצמיחה לאברים הפנימיים כמו הלב, הריאות, מערכת העיכול, הכבד, הלבלב כך שכל האברים האלה משמשים לצמיחה.

כאשר אדם בהגנה על עצמו, איזה מערכות פיזיולוגיות משמשות אותו להגנה? השרירים והעצמות ויש מתג בגופו שמתחלף מהאברים הפנימיים-בצמיחה לשרירים ולעצמות בהגנה ובמצב של "הילחם או ברח".

מערכת האדרנלין לבריחה או מלחמה

מערכת האדרנלין הוא הבורר הראשי שמחליף בין המערכות, הבורר אומר האם האדם מתחיל להיכנס למצב מלחמה או בריחה. אם האדם הולך לעשות שימוש בשרירים ובעצמות הוא מכבה את מערכת הצמיחה של האברים הפנימיים, ובכך יהיה לו את כל האנרגיה תוקצה להתכונן לרוץ או לברוח.

האנרגיה הזאת עשויה להיות האנרגיה המדויקת המאפשרת לאדם לעשות את הצעד האחרון, כך האדם לא יהפוך לטרף קל. המערכת היא אינטליגנטית, כך שכאשר אדם במצב זה היא תוכל להקצות את האנרגיה למקום בו האיומים נמצאים, לשם כך היא סוגרת את הצמיחה של האברים הפנימיים.

הצמיחה היא עבור האברים הפנימיים, מערכת פקודות הסומטית-העצבים, זה יכול להראות כך שהאדם נמצא בצמיחה ולפתע הוא זקוק למים לגופו, כיצד הוא ישיג מים?, כיצד הוא יגיע למים?, הוא הולך להביא מים ולפתע נמצא איום מוחשי מולו, ואז נוצר דיכוי של הצמיחה והמערכת עוברת להגנה.

האהבה כגורם מדרבן לצמיחה

בני האדם שונים בתאים הבודדים שלהם בגלל האפקט המדורג והאהבה שהיא התזונה המקסימלית לצמיחה. כאשר אדם מאוהב הוא ירוץ לאותו מקום גם אם הוא צריך לחצות את ההר או דרך ההר, הוא ימשיך הרבה כדי להשיגה, מדוע? כי אהבה מספקת מערכת שלמה שבה כל ההורמונים והקשרים של המערכת יספקו את הצמיחה של האדם, התחזוקה הבריאות. ברגע שהאדם מקבל פחד, הוא מחזיר את החומה המקיפה אותו, המפרידה אותו מהסביבה והתוצאה היא הגנה מהסביבה, הפרדת האדם מהסביבה, הפרדה מהחיים.

מדוע לא לקבל אהבה הוא כאיבוד תזונה?, משום שאם אדם לא מקבל אהבה ותמיכה, הוא ינסה להגן על עצמו, כך שהעדר אהבה הוא פחד והתוצאה של הפחד תכבה את המערכת אצלו.

תחושת לחץ – אות הגנה

יש מתג ראשי שכל אחד מבני האדם מושפע ממנו, המערכת הרפואית נקראת ציר ההיפותלמוס – יותרת המוח – יותרת הכליה שהיא משפיעה על כל אדם, זה עובד כמו בהרגשת מתח, הוא מורגש על ידי המוח שזוכר את התפיסה.

הדבר דומה לאות מפחיד, שמלחיץ את האדם, כך שאם האדם נמצא בצמיחה הוא יוצא החוצה ממנה ומקדם את הסיפור קדימה, אך כאשר הוא מתחיל לחוש בלחץ, הוא חייב להגן על עצמו, ואז הגוף מקבל אות מהמוח לגייס תמיכה לגוף מצמיחה להגנה, הגנה במצב לחץ.

האות עובר מהמוח לבלוטת יותרת המוח, והיא זוכרת אפילו את הדמעה הראשונה שהייתה לאדם בבית הספר תיכון. השם הנפוץ של בלוטת יותרת המוח היא הבלוטה הראשית, כי תפקידה הוא לעצב את השאר.

המוח אומר לבלוטה הראשית הגנה כללית כאשר רמת הלחץ עולה, הבלוטה הראשית שולחת את האות כדי להעביר את הגוף למצב הגנה. בלוטת יותרת המוח משחררת הורמון אדרנו-קורטיקוטרופין שהולך לבלוטת יותרת הכליה שהיא בכליות ומפרישה אדרנלין עבור "הילחם או ברח".

כאשר הבלוטה הראשית אומרת לחץ, הגדלת ההגנה, ההורמונים של יותרת הכליה מצרים את כלי הדם באברים הפנימיים, הם כופים על הדם מהאברים הפנימיים לזרום לידיים ולרגליים, הם עושים זאת בגלל העומס, זה מזין את השרירים.

כאשר אדם מפחד, הדבר הראשון שקורה שהדם נלקח מכאן ונדחף לשם, כי האדם צריך ללמוד, להעביר להילחם או לברוח. ברגע שהאדם לחוץ הוא סוגר את מנגנוני הצמיחה שלו, וככול שהלחץ גדול יותר מנגנוני הדיכוי לצמיחה חזקים יותר. זאת לא החלטה של המודעות, זה חלק ממערכת של הציר ההיפותלמי-יותרת המוח-יותרת הכליה, שחרור של אדרנלין גרם לתגובה להילחם או לברוח. האדם מקבל את זה מיד, כי תחת לחץ הכימיה של הגוף היא גורמת לדם ללכת מאזור המעיים לתוך הזרועות, ואם חסר דם במעיים אז הפונקציה של המעיים מצטמצמת.

היחלשות מערכת החיסונית בלחץ

מערכת החיסונית של האדם היא מערכת אברים יקרה לתחזוקה, עולה הרבה אנרגיה לגוף להפעיל. נעשה שימוש בכמות אנרגיה גדולה. אם אדם מנסה להגן על עצמו מפני משהו שמאיים עליו מבחוץ, הגוף ישאל "האם אני משתמש במערכת החיסונית כדי להגן כן או לא?".

ההגנה של מערכת החיסונית מבחוץ היא למנוע כניסה של חיידקים או ווירוסים פנימה. אך מה קורה כאשר אדם רואה סכנה מתקרבת, נוצר שחרור של אדרנלין-סוג של הורמונים והדם זורם לידיים ולרגליים, כדי שהאדם יוכל לברוח. מה קורה למערכת החיסונית במצב זה? האם האדם מגדיל את תפקוד המערכת החיסונית או מקטין? מקטין.

זאת הנקודה שאותם הורמונים במצב לחץ נעשה בהם שימוש על ידי הרפואה המקצועית, כדי לכבות את המערכת החיסונית- עבור אנשים המקבלים השתלות אברים ורקמות. מדוע? כדי שההשתלות לא יידחו.

כיצד ניתן לווסת את המערכת החיסונית? באמצעות הורמונים מלחץ, אך במצב זה לא מתקיימת השתלת איבר אלא האדם בלחץ, והמערכת החיסונית שלו כובתה. הסיבה לכך הוא שימור האנרגיה, בה האדם מתמודד עם הסביבה החיצונית כמקור איום.

לחץ גבוה להפעלת מחלות

דבר זה ידוע כבר לכולם, שאדם יכול להימצא בלחץ בעבודה או בלימודים, אך כאשר רמת הלחץ גבוהה מאוד האדם הופך חולה. מדוע? משום שברגע שרמת הלחץ גבוהה מאוד, האדם גם מכבה את המערכת החיסונית שלו.

נקודה נוספת חשובה היא שאנשים אומרים "תפסתי הצטננות", "תפסתי משהו חדש"-למעשה הוא לא טפס משהו חדש. ברפואה קיימת הבנה ארוכת שנים שכל אדם בקהל כבר נגוע במשותף עם האנשים המשותפים לו בדרכו.

הנגעים נמצאים בדם, ניתן לקחת דגימת דם מכל אדם ולראות חיידקים ווירוסים- אורגניזמים שחיים בדם שלו, למרות שבהסתכלות על האדם ניתן לראות שהוא למעשה אדם בריא.

מה זה אומר? שחיידקים ווירוסים חיים בגוף האדם, אך הם לא יכולים לשגשג, הם לא יכולים לשגשג כאשר האדם בקו הבריאות. אדם נמצא בקו הבריאות הפיזיולוגית שלו כאשר הוא באיזון מושלם, ואז אין תמיכה באורגניזמים האלה.

ברגע שאדם נלחץ-מקבל לחץ הוא מכבה את המערכת החיסונית, ומשנה את הפיזיולוגיה של גופו, אז האורגניזמים מנצלים את היתרון הזה. האורגניזמים בגלל זה נקראים אופרטיביים כי הם היו שם כל הזמן, אך הם יכולים להביע עצמם רק כאשר האדם במצב מוחלש.