מבוסס על מידע מגרג בארדן תורגם מאנגלית לעברית.

כיצד התרבויות הקדומות יצרו את עוצמתן? מה ההבדל בין תחושות לרגשות? מהיכן מגיעים השיפוטיות באגו ופחדים? האם לברוח מחווית קושי או לברך עליה? כיצד קבוצה יכולה לסייע לאנושות? מה סוג התפילה ששימשה בתרבויות הקדומות? מהו רטט אחדות? מהו הסוד הגדול בלימודי רוחניות?

העוצמה של התרבויות הקדומות

האיסיים הקדומים מספרים בטקסטים שלהם לפני 2,500 שנה ובשפה מדויקת מאוד שכל אדם החי בעולם הזה למעשה חי בשלושה עולמות בו זמנית. בני האדם חיים בעולם המחשבה, בעולם התחושות, בעולם הרגשות, והטקסטים הקדומים שלהם למעשה מספרים שכאשר שלושת אלה הופכים לאחד, מחשבה תחושה ורגש מתמזגים, הם נשואים יחדיו והופכים לכוח אחד חזק, כך שכאשר אדם אומר להר "תזוז" ההר יזוז.


תחושות ורגשות ומה שבניהן

אנשים רבים משתמשים במילים "תחושות" ו"רגשות" באופן זהה, אך קיימים הבדלים בסיסיים בניהם. רגשות מונעים על ידי אירועים, בעוד שתחושות הם התנהגויות נלמדות שבדרך כלל נמצאות במצב תרדמה עד שהן מופעלות על ידי אירוע חיצוני. רגשות ניתן לראותם באושר שהוא מצב נפשי מבוסס על נסיבות, בעוד ששמחה היא תחושה פנימית המתעלמת מהנסיבות.

הצד השני של המטבע היא תחושה: אסוציאציות נפשיות ותגובות אחרות לרגשות אישיים הנרכשים באמצעות ניסיון. למרות שנראה כאילו רגשות ותחושות זהים, רגשות למעשה ממשיכות את התחושות. השאלה שנשאלת היא האם "באהבת לרעך כמוך" יעשה שימוש ברגשות או בתחושות? האם להשתמש ברגשות אהבה לאחר? או בתחושת אהבה לאחר? כיצד מחשבות תחושות ורגשות באים לידי ביטוי בחיבור משותף?

אנשים היו מאמינים שזו מטאפורה, וכעת הם ראו את המנזרים בטיבט, והם ראו את האנשים הקדושים והמקודשים בבוליביה ופרו במסורות הילדים בדרום מערב המדבר ואת התרופות, פחות בתי חולים בבייג'ינג שבסין. זה לא מטאפורה אם יש עובדה מילולית כאשר מחשבה תחושות ורגש הופכים לאחד.


שיפוטיות באגו ופחדים

בני האדם פשוטו כמשמעו יכולים לשנות את הדברים, העולם נוצר כך שבני האדם יוכלו לסדר מחדש את האטומים של החומר דרך גלי האמונה הנובעים מליבם. השאלה היא כאשר אדם חווה שיפוטיות באגו, מה זה אומר באמת? הדבר הראשון שזה אומר שהאדם לא בליבו כי ללב אין שיפוט, וללב אין אגו. כאשר אדם חווה את התכונות האלה, זה מגיע מהמחשבה, זה בא מתוך הילד הפנימי, זה מגיע מתוך הפחדים מ: המשפחה שלו, התפיסות שלו, התניות שלו, וזה לא מגיע מתוך הלב שלו.

כאשר דבר מה פוגע באדם בחייו, כאשר משהו חוצה את דרכו וגורם לו כאב, התגובה הראשונה שלו היא להתרחק מזה, לומר "אני לא רוצה את זה", וזה כאשר השיפוטיות מגיעה. אדם צריך לנסות לחבוק את החוויה כאשר מישהו או חוויה פוגעת בו במהלך החיים, ולא בגלל שהוא אוהב את החוויה או שהוא רוצה לחוות אותה שוב.


ברכה לחוויית הקושי

התרבויות הקדומות אומרות שאדם צריך לברך את החוויה, וזה נשמע מוזר מאוד לברך את הדבר שפוגע בו, אבל מה קורה כאשר אדם מתחיל לברך את הדברים הגורמים לו כאב? הברכה היא פשוט הודאה, כאשר אדם אומר "אני מברך את האדם שלא ישר עימי", "אני מברך את האדם שהפר את אמוני, בגד בביטחון שלי בו".

האדם חוזר ואומר את זה שוב ושוב, ואומר בקול רם, מה שמתחיל לקרות הוא שהביטוי המילולי מביא את האנרגיה הפיזית מהלב לגוף, ובמהרה הגוף של האדם הופך חם ויהיו לו דמעות בעיניו, הוא יאמר "אני מברך את האדם הזה", "אני מברך את האדם הזה", כך שהברכה היא מקלה על המטען של השיפוטיות לרגע. זה כל מה שהאדם צריך, כי רק לרגע שהמטען מקל עליו, הוא יכול להחליף את הפגיעה במשהו אחר.

הקדומים אמרו את זה, ודבר נוסף המכונה חן, חן הוא כוח רב עוצמה בעולם וזה קיים כבר קיים בכל מקום. האסיים הקדומים והילדים האמריקנים כאחד אמרו שחן כבר נמצא בכל מקום ובכל דבר, תפקיד האדם למצוא את החן, לחשוף אותו. במקום לשפוט את החוויות כאשר הן באות, ואם ניתן להסתכל על כל חוויה כברכה, וכאשר האדם מוצא עצמו נפגע, עליו לומר שוב כן "אני מרגיש פגוע" לכן ההודאה חשובה בתחילה, לאחר מכן עליו לשאול "מה הכאב הזה אומר לי?" "איזה קול אני שומע?" "מה זה אומר לי לגבי חיי?" ולברך את הכאב.

עכשיו זה נותן לאדם מידע על עצמו, כך שהוא מתחיל את החוויה וזה הרבה יותר קל למחשבות, תחושות ורגשות להפוך להיות אחד כדי שאדם יוכל להזיז את ההר.


השפעת קבוצה במדיטציה ובקשה

כשהדבר מגיע וחוצה את דרכה של האנושות, אז המדענים שואלים האם ידוע שהחוויות עובדות?. האם ידוע שכאשר אדם או קבוצה של אנשים באה יחד, והם חולקים חוויה משותפת בליבם במשך פרק זמן מסוים, כמו פרויקט השלום הבינלאומי במזרח התיכון, אז אנשים הגיעו והתחברו לחוש את תחושת השלום.

במהלך מלחמת לבנון השנייה בתחילת שנות השמונים, בזמן שיצרו את הרגשות האלה סטטיסטית ירדה פעילות הטרור וצנחה לאפס הפשעים נגד אנשים, בוטלו חדרי החירום בבתי החולים, תאונות דרכים של המבקרים ירדה, לכן המדענים שאלו "אם התפילה הזו כל כך חזקה אז למה היא לא נמשכת?".

סוֹדוֹת קְדוּמִים בְּאַחְדוּת הַמַּחְשָׁבָה הַתְּחוּשָׁה וְהָרֶגֶשׁ

סודות התרבויות הקדומות אט אט נחשפות

התפילה במסורות הקדומות

זהו העיקר, סודן של המסורות הקדומות היו חסרות להרבה אנשים כיום, כי החוויה בלב נתפסה על ידי המדענים כמשהו שאדם עושה רגע בזמן. אדם עושה דברים שונים בחייו היומיומיים, ובזמן מסוים הוא מפסיק את חייו היומיומיים ומבצע את חוויות הלב האלה, את התפילה-הבקשה הזו וכאשר התפילה מסתיימת האדם מפסיק לשאת תפילה וחוזר אל חייו, מפסיק את העיקר המקודש והיקר ביותר.

במסורות הקדומות ברור מאוד כי חוויה זו של הלב היא לא משהו שהאדם עושה, זה משהו שהוא הופך להיות, שזה משהו שחיים אותו במהלך החיים. החיים הופכים לתפילה בכל רגע וכל יום הוא תפילה, בגלל מודל התפילה הזה, הוא נקרא מצב של תפילה אבודה-תפילה מבוססת תחושה, כי תפילה מבוססת על תחושה ואדם יכול לחוש כל הזמן. בני האדם יכולים לחוש במכונית בזמן נסיעה על הכביש המהיר, הם יכולים לחוש במשרד, בבית הספר, עם המשפחה, לבד בפארק.

בני האדם תמיד יכולים לחוש וזה אומר שהם יכולים להיות כל הזמן בתפילה, אבל זה לא דבר שנעשה ברגע, זה דרך חיים, זה דרך לחיות בה, זה משהו שאנשים הופכים, וכאשר עושים את זה התפילה לעולם לא מסתיימת. זה הסוד לשמירה על ההשפעות החזקות המתועדות על ידי המדע, וזה מה שהטקסטים הקדומים של האיסיים מספרים שהם אפשרים בחיים כיום.


רטט האחדות

מה הדבר היחיד שיש לאנושות בעולם הזה שיוכל להעיר אותה ויזכיר לה שכול בני האדם הם משפחה, ושהם חשובים יותר מההבדלים שהפרידו בניהם בעבר, והם יקרים מדי בשביל להרוג זה את זה במלחמה. מה הדבר היחיד שיכול לגרום להתעוררות בתקופת החיים הזאת, ולשתף עם כל אדם על פני כדור הארץ, כדי שיזכיר להם את האמת.

הסיבה היא בגלל שאם אנשים מועטים ילמדו את שפת הרטט עם המטריצה האלוהית, עם השדה, הם יבחרו שלום וריפוי בגופם, והם ימצאו שהם יכולים להעביר את זה דרך המטריצה האלוהית, כך שהכוח הממוקד של ידיעת השפה הוא חזק יותר מאשר הכוח הכאוטי של לא להבין את השפה.

אנשים רבים נמצאים בכאוס, מעט מאוד אנשים מתמקדים ומבינים את השפה להתעלות, אין הדבר אומר להתגבר או לנצח. התעלות משמעותה שאנשים לא נעולים בתבנית שלילית לאנשים אחרים וזה בגלל עיקרון הרטט.


רוחניות להפנמה כדרך חיים

אנשים אומרים שהם יתרגלו וזה נשמע כדבר שהם עושים לפעמים, אך המפתח לכול המסורות היא להפוך את זה לדרך חיים ולא משהו שעושים לפעמים. לעיתים ההתניה היא שהתרגול הרוחני ייעשה בסוף היום, לאחר שהילדים אוכלים, החשבונות משולמים, הכלים נשטפו והבגדים נקיים וארוחת הצהרים מוכנה ליום המחרת.

כאשר אנשים נכנסים לחדר, סוגרים את הדלת ומדליקים את המוזיקה, מדליקים את הקטורת ושורפים נר, אז כבר השעה שתיים לפנות בוקר והם עייפים מכדי לעשות דבר, הם לוקחים נשימה עמוקה ואומרים מנטרה והולכים למיטה. הנקודה היא שעבור אנשים רבים נקודה זו היא התרגול הרוחני שדחוס לתוך רגעים ספורים לאחר שיתר הדברים הסתיימו.

אם אנשים יצטרפו לתרבויות קדומות, אינדיאנים, מקדשים במצרים וטיבט הם יוכלו לראות שכל חייהם הם תרגול רוחני, מידי פעם הם יעצרו את התרגול הרוחני לרגע, כדי לעשות שינוי, וזה בדיוק הפוך ממה שחושבים על החיים.

שוב זה הולך להיות תרגול, ומאפשר להיות דרך חיים, במקום לראות את זה כמו דבר הנעשה ברגע. בזמנים מסוימים מתקיימים סדנאות ואנשים מגיעים פונים לאחר הסדנא של יום יומיים או שלושה ימים ואומרים סדנה נפלאה, מתי מתקיימת סדנת המשך? מה עלי ללמוד להמשך? מוסבר להם שהסדנא הסתימה ואין המשך, תחזרו הביתה וחווה אותם, תחיו עם מה שלמדתם כאן.

עבור חלק מהאנשים נטיתם היא לעבור מסדנה לסדנה ומלימוד ללימוד, ללמוד במקום להפנים וליישם, לחיות את מה שהם למדו במהלך חייהם.

אור ואהבה

amen peta

נ.נאור

מצא אותנו בפייסבוק, לחץ על האייקון

דרג בבקשה את המאמר