עתיק-יומין

הקדמה

תרבויות קדומות מסבירות, אנשים רוצים ליצור הסתכלות ייחודית, לכל דבר הקשור לעצמם. יש להם נטייה לעשות זאת, למרות שהם בממדים שונים. הם מניחים את זה כנגד האלוהים, וזה לא מפתיע, אבל אין שיפוטיות כלפיהם, בניוזלטר "הָאֱלוֹהִים שֶׁבָּאָדָם" הוסבר הדתות ובתיבת האמונה הנבחרת. כל מה שיש לאדם, והמציאות שלו, היא מציאות האדם. לכן האדם, שם את מה שהוא חושב שהוא יודע, כנגד האלוהים, ולא את מה שהוא לא יודע. כדוגמה, שנשמת האדם, אינה אנושית כלל.

הבנת המקור הבורא

המקור הבורא של היקום, תמיד היה, ותמיד יהיה. אנשים מתייגים אותו כאלוהים, או שמתייגים אותו כרוח. אנשים אומרים, שהוא מורכב מֵחֲלָקִים, של כל מה שקיים. הם צודקים, כי אפילו, לפני שהיקום הזה היה קיים, הוא היה שם. הוא אחראי לכל מה שקיים בכל מקום, כולל היקומים הקיימים, ועוד לפני היקום הנוכחי. הם קיימים כבר בדו קיום.

אנשים, אינם יודעים מאומה עליו. הוא המקור הבורא. למקור הספציפי, שאותו מכנים אלוהים, יש מרק אנרגיה. המרק הקוונטי הזה, הוא מעבר לפיזיקה. זה מעבר לפיזיקה קוונטית. זה תחום בפני עצמו, בו האלוהים מרהיב, נפלא. גם האדם היה שם, מכיוון שעצם ליבתו, היא חלק מהאלוהים.

תרבויות קדומות מסבירות, שהן היו רוצות, שבני האדם יבינו את זה באמת. שאנשים ינסו לדמיין שהם שם, למרות שהם כעת, לא יכולים לראות, שום חֵלֶק ביקום היפה, את עצם היצירה עצמה, ולהתקיים מול הסופרנובה, לראות כיצד היא עובדת, מתפוצצת, ואור שהיה קיים, מכל זה בידיעה. זה היה חלק מהפיזיקה הטבעית, זה חלק מתהליך היצירה, וכך מחזורי האנרגיה, לא יפגעו באדם בהגיעם.

האדם יוכל לראות ולשמוע, כל מימד שֶׁקַּיָּים. החושים שלו, יהיו כל כך עצומים, וכל כך נהדרים. האדם, ידע על דברים במרחקים גדולים, כאילו הם קורים בבת אחת מסביבו. הוא יוכל להפריד כל דבר, לא משנה היכן הוא היה, אפילו לאחוז בתמונה שלו. המקור הבורא הוא כזה. כל מה שהאדם יכול לדמיין, הוא אלוהים, הוא גדול יותר, מכפי שהוא יכול לדמיין והוא היה שם.

התרבויות הקדומות מסבירות, האדם הוא חלק מהם, והם חלק ממנו. זה אחד הדברים, שהכי קשה לתפוס אי פעם. המוח הלינארי לא מבין את זה, וזו גם הכוונה. כי אם האדם, יכול היה לראות מי הוא, הוא לא היה נשאר במקום, והיה מי שהוא. לכן זה מוסתר ממנו.

חלק מהלימוד באנרגיה החדשה, היא התודעה המורחבת, במקום שהאדם רואה יותר, את מי שהוא. התודעה המורחבת, היא לא רק על גילוי ביולוגיה חדשה. זה מימוש של מִי האדם, כאשר מדובר, במה שיש בו, במה שנמצא בכל חלק, בכל מולקולה של הדנ"א, הנעוצה שם.

האדם כחלק מהמקור הבורא

הבורא, הוא בְּצוּרָה שהאדם לא יכול לפרוט, הוא לא יכול לספור את זה. האדם לא יכול לספור נשמות, על פני כדור הארץ, כי הם לא סינגולריות, יחידניות. כך שמתוך המרק שהוא האלוהים, הפכה להיות רוח האדם, וזה החלק הקשה להסבר. אם זה מבלבל, את הנחשף בהמשך קשה להכיר בקלות. זה לא משהו, שהאדם באמת מוכן להבין באופן מלא. אך למרות שזה מבלבל, חשוב להבין את הגדולה של זה.

הדבר הגדול הוא, שהאדם הוא חלק מהמקור הבורא, ויש לאדם עוצמות הומניות, הפורצות ממנו. האדם הוא האלוהים, הוא לא רק חלק מהאלוהים. כי מרק האלוהים, לא ממדר עצמו, ומחליק לתוך גופי האנוש, עם שמות ואישיות.

הנשמה כחלק מהשלם

הנשמה הנמצאת באדם, היא לא יחידנית, אלא היא חלק מהשלם. זה קל לומר, אבל קשה לתפוס. כאשר אדם, מסתכל על בן אנוש אחר, ונותן לו כבוד, ומברך את האלוהים שבפנים, הוא אומר לעיתים קרובות, "נמסטה". בדרך הזו, הוא מברך את האלוהים שבתוכם, אותו האלוהים שבתוכו.

התרבויות הקדומות שואלות, האם בני אדם חשבו אי פעם, שהם מאותה נְשָׁמָה? לא. לאדם אחד יש את נשמתו, וְלַשֵּׁנִי אֶת שלו. זה מה שהאדם חושב, וזה הכי טוב, שהוא יכול לעשות. כי אם משלבים אותם יחד, זה מייצר בעיות במחשבה. המחשבה שהיא לינארית, היא רוצה שהנשמה של האדם, תהיה שלו בלבד. לכן היא תמנע מהאדם, להבין את המסר הזה. כאשר אדם, חוצה את גשר ההבנה, הוא יבין את זה. כי זה מעצים את הדברים, ולא משנה אותם, ולא מחסיר מהתפארת שלהם.

אין דבר כזה, יחידני או יחיד, כך שזה תמיד קשור לשלם. מרק האלוהים תמיד נמצא, במרק שניתן לקרוא לו קולקטיב. הוא לא מפריד עצמו, לפיסות ולחלקים ממנו. כך זה מאכלס את גוף האדם, התודעה, והאדם מזהה את זה, כנשמתו. לאדם יש תשע תכונות, להם שלושה קבוצות נְשָׁמָה. הוא מדבר אל הליבה, וזה מה שהוא מרגיש, כאשר הוא נמצא בְּמצב, של מדיטציה עמוקה, אז הוא נוגע בַליבה. האדם חושב שזה הוא, אך זה לא, זה כולם. זו הסיבה, שהיא כל כך מפוארת.

נשמת האדם

האדם לא צריך לחשוב, שישות זרה בתוכו, אלא זה הוא. הדבר היחידי הלינארי, הוא שהאדם חי בתלת מימד, ולעולם לא יראה את הקשר. כך דברים אלה, הולכים לְנַפֵּץ חֵלֶק מהתבניות, שהאדם למד. הנְשָׁמָה האנושית, היא הבורא. היא לא שייכת לאדם, היא חלק מהבריאה, הנמצאת באדם. לכן, אין דבר כזה קיבולת למידה בנְשָׁמָה. משום שנשמות לא לומדות, בני אדם כן. עדיין, נאמר לִפְעָמִים לאנשים, שהם קבוצות של נשמות ספציפיות, וכי חלקם יותר חכמים מאחרים.

המושג נשמות עתיקות, או נשמות קדומות, מתאר מצב, שחלק מהאנשים היו יותר זמן בני אדם, יותר מֵאֲחֵרִים. נְשָׁמָה עתיקה, אפילו לא נשמעת הגיונית, כי אין זמן של נְשָׁמָה. היא תמיד הייתה, ותמיד תהיה חלק מהאלוהים. לכן זו לא תווית מדויקת, לכנות נשמות עתיקות. בני האדם, ימשיכו להשתמש בביטוי הזה, כי הוא מְבַטֵּא משהו ממה שיש.

אין דבר כזה, שלנְשָׁמָה יש קיבולת למידה, כדי להיות טובה יותר. נְשָׁמָה מפיקה מסקנות במקום אחר. היכן שהנשמות יהיו בוגרות, כל זה הוא רק בתחום הפעולה של המחשבה, של האדם המקושר לדברים אנושיים. בני אדם לומדים, בני אדם מסיימים שלבים. אדם עובר מרמה אחת, לרמה אחרת. נְשָׁמָה לא עוֹשָׂה אֶת זֶה, ועל האדם לדעת ולהתרגל לכך. מה אם היה נאמר, "הנשמות של בני האדם, זהות בתפארת שלהן ,לכל נְשָׁמָה בכדור הארץ".

בחירה חופשית

מִי האדם, הגרוע ביותר שניתן לחשוב עליו, בהיסטורית החיים? הגרוע ביותר, יש לו אותה נְשָׁמָה, כמו לכל אדם. מה זה אמור להגיד, על הבחירה החופשית? זה אומר, הפיסה המפוארת מהאלוהים, זמינה באמת במלוא העוצמה, לכל אדם, על ידי בחירה חופשית, אשר רוצה להביט לשם.

תרבויות קדומות מסבירות, שהכללים של הנְשָׁמָה מדברים, שלא ניתן להתערב בבחירה חופשית. הם יכולים לראות את האדם, עושה טעויות. הם יכולים לראות את האדם, מַפְנֶה עורף אל מה שמרהיב בתוכו. הם יכולים לצפות באדם, מפתח את הרוע. והם לא יכולים לעשות דבר.

זה חייב להיות האדם, זה חייב להיות כך, שהאדם עושה את הבחירה. אלה שהיו בני אדם יותר פעמים, על פני כדור הארץ, עושים בחירות טובות יותר. מכיוון, שהם מודעים לאלוהים שבפנים, ברמה מסוימת. זאת רק תכונה אחת שנדרשת להיחשף, וכיצד היא עובדת.

התפתחות אבולוציונית נשמתית

דבר נוסף, הדומה לכך, אין התפתחות של נשמות, ובני האדם צריכים לדעת זאת. יש תחושה הקיימת לבני אדם, שהם התחילו כחיה, וסיימו שלב כאדם. איכשהו הנְשָׁמָה, עוברת גלגולים מסוימים, פחות כבן-אדם, או אולי כחיה, כדי לסיים שלב, כנְשָׁמָה עתיקה. כל אחד מהדברים האלה, אנשים קוראים להם בְּשֵׁמוֹת, והם נמצאים מסביבם. אנשים יוצרים רמות קידום שונות, במטרה להתקדם ברמת ההבנה, ובחשיבות. הם מציבים את זה מול האלוהים, ואפילו מלמדים על כך. בדרך זאת, הם מפחיתים בכוחו, של המקור הבריאתי.

האם הכוונה, שלבעלי החיים אין נְשָׁמָה? לא. יש להם סוג אחר, למה שאנשים מכנים נְשָׁמָה. יש להם גלגול נשמות. אך זה לא חוצה את מחסום החיה, והאדם לעולם. זה בעל ערך רב וזה קדוש, מה שנמצא בתוך האדם. זה שייך לדנ"א של האדם, זה חלק מהתוכנית, וזה לא התחיל כחיה.

ישנם אנשים שחושבים, שככול שהחיה קטנה יותר, כך גם נשמתה. אולי היא התחילה כאוגר, ותהפוך לדולפין ביום מן הימים, ואז לאדם. דרך אגב, זה נלמד במקומות שונים, אבל זאת בכלל לא הדרך. זה פשוט לא, כך שאין שָׂם למידה, אין דרגות קידום, אין היררכיה. האם יש היררכיה בין המלאכים? ארכ-מלאך? ומלאכים פחותים? לא. הדבר קיים, רק במחשבה של האדם, איפה הוא מציב אותם, ואיך הוא קורא להם.

זאת תכונה אנושית, זה לא אלוהים. אין מערכת ניהול, או תרשימי זרימה עם אלוהים. אין היררכיה, של מי אחראי על מי, או מה עם אלוהים. זו מערכת הידועה לכולם, היא נפלאה, היא מקודשת, היא מושלמת. ישנם מדענים שֶׁצָּפוּ אל היקום, והם מתחילים להבין, שזה לא יכול היה להיעשות בטעות. הם נאבקים עם זה, כי זה מחוץ למציאות. יש להם אבולוציה על בסיס מקריות, אבל זה לא, זה מעוצב.

הזמנות לשינוי האדם דרך נקודות החלטה

הסיבה שהגלקסיה, עוּצְּבָה כפי שהיא, כדי שהאדם, יוכל לשבת על האדמה. המילים הם, "זה הכול על האדם", זה באמת שהכול סובב סביב האדם, על כדור הארץ. החיות יודעות את זה, ואוהבות ברמות מסוימות, הן כולן יודעות. זה גורם לאדם להבין. זה נעשה באיטיות. וכעת זאת משימה. למרות זאת, לאדם קשה להבין, שהמערכת תומכת בו, והאדם לא מפיל את המערכת.

כאשר האדם יוצא החוצה, והוא מסתכל על דברים, הוא לא חושב שהוא יכול לשלוט, בדברים הקורים לו. כמו מזג האוויר, וכל הדברים האחרים. הוא פשוט קופץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וכול אלה, הם הזמנות בשבילו לשינוי. ניתן לראות את זה, באנשים שֶׁחָיוּ חיים אומללים מאוד, וכל דבר אפשרי רַע קרה להם, בכל נקודת זמן.

לאדם המסוים הזה, הייתה הזדמנות נהדרת, להביא עצמו לנקודת האפס, ולקחת את ידו של האלוהים. בִּמְקוֹם להפנות את העורף, ובעצם לשפר את חייו. להבין ולהפנים, זו הבחירה המוקדמת. כמה מהקוראים, יסתכלו על החיים ויאמרו, "טוב, זה לא הגיוני בעיניי, כי זה נראה אכזרי כך או כך", "או שזה קרה להם או לי, אני לא מבין".

כל אלה היו, אפשרויות מפנה סינכרוניות ופוטנציאלים. חלק מהאנשים יתפלשו בצערם, וחלקם ייקחו את ידו של האלוהים, ויתקדמו קדימה, לעבר נקודות ההחלטה.

התפתחות אנושית בהכרה בזהות

האנושות עוברת תהליכים, לא תמיד דֶּרֶךְ צער. לפעמים דרך שִׂמְחָה, והחגיגה תלויה במי הוא האדם, והיכן הוא היה כנְשָׁמָה עתיקה. הנְשָׁמָה של האדם, היא לַנֶּצַח, ולא ניתנת לשינוי, היא מושלמת ונפלאה. התרבויות הקדומות מסבירות, שאנשים קוראים לנְשָׁמָה "העצמי הגבוה". זה העצמי, שרוטט גבוה יותר מהאדם, ועושה את חלק האלוהים, אבל האדם עדיין רוצה, שיהיה לו שֵׁם.

לנְשָׁמָה אין אישיות, אין לה שום תכונות אנושיות בתוכה. אם ניתן היה לראות את התמונה, היה אפשר לראות את שלמות היקום, בה האדם משתף, ומשתתף, עם כל אדם אחר בכדור הארץ. מה הגביר את התודעה האנושית באמת? בניית הגשר ליצירת קישוריות, כאשר אדם מתחיל להבין, שבאמת כל בני האדם הם אותו דבר.

התפתחות הדת בראיית הקישוריות

התרבויות הקדומות מסבירות, שהתפתחות הדת, על פני כדור הארץ, תשתנה באופן התארגנותה. הדת תעשה שינוי, ועל יְדֵי כך תשרוד. לא משנה, איך בני האדם מוצאים את האלוהים. זה באמת לא משנה. יהיו רמות של ידע אנושי, בהבנה של מי הוא האלוהים. חשוב שכל התהליכים יישארו, כדי שלאנשים, תהיה את האפשרות להתחיל, את התהליך שהם רוצים. וידיהם יהיו מוחזקות, בזמן שהם עושים את זה, על ידי המאסטר.

מה לגבי הדת המאורגנת? וכיצד זה ישתנה? זה יתחיל בראיית הקישוריות, תהיה הבנה, גילוי. אולי אפילו חֲזָרָה, לתורות המקוריות. ואז הם יבדקו, איזה מהן מכבדת, את כל מערכות האמונה האחרות. כאשר הדתות, על פני כדור הארץ יתחברו יחד. ויבינו שהן ייחודיות, וזה בסדר, לסגוד בדרך בה הן רוצות. אז תִרַאֶה התרחבות בכדור הארץ, של עבודה רוחנית, יֵדַע, הבנה וחמלה.

אבל כל עוד הדתות, יהיו בקבוצות נפרדות האומרות, "אנו יוֹדְעִים, איך לעבוד את האל האחד טוב יותר, מכפי שאתה יודע. איך לעבוד את האל האחד", הם יהיו בצרה. מושג הדת לא יקטן, או יֵעָלֵם, הוא ילך ויגדל. במיוחד אותה דת, שתגלה חמלה לכל האחרים. יש הכרה מלאה, באל מונותאיסט, אל אחד. ומרבית כדור הארץ, מאמינים לו בחיים שלאחר המוות.

למרות זאת, האדם מחלק עצמו, לאלפי חלקים המחליטים, מי הצודק לעבוד את האל האחד, וזה הולך להשתנות. זה מדבר על קישוריות, דבר שיאתגר את תפיסת הקישוריות.

מיזוגי גופים להאצת ההתפתחות

"מיזוג גופים" כ"שיתוף נְשָׁמָה"

התרבויות הקדומות מסבירות, על שיתוף הנְשָׁמָה. אולי חלק מהקוראים, לא יאהב כל כך, כי זה שובר, את תבנית המחשבה המסורתית. לכן ההסבר יתחיל מהחלק הקל, בפשטות, ואז יעבור לשיתוף נשמת הלב. האם המושג הרוחני, "מיזוג גופים" מוּכָּר? מה האדם חושב שזה? מה שלימדו את האדם על כך, מייצר בעיות היגיון, ובעיית ייחודיות הקיימת. כי לא פעם אמרו לאנשים, שאדם עבר לעולם הבא, והוא יחזור.

אבל, כדי לחזור במהירות, ולעבור תקופת התבגרות, במטרה להשיג דברים מהר יותר, הם ישתפו את הנְשָׁמָה, בערך בגיל 8 עד 13, עם נְשָׁמָה אחרת שהתבגרה כבר, וזה "מיזוג גופים". כך יש לאדם, כביכול שתי נשמות בגוף אחד. עכשיו, ל"מיזוג גופים" יש כבר תכונה. אז מה קורה לנְשָׁמָה הראשונה? הַאִם הִיא כְּפוּפָה לַשְּׁנִיָּה? אם השם הוא קרן, והנְשָׁמָה השנייה הנכנסת היא שחר, זה מבלבל.

מה שחר חושב על כך, בלהיות במגדר אחר עם קרן? האם הם יכולים להתקיים יחד? האם אֶחָד לוקח, את המושב האחורי? האם אֶחָד הולך קדימה? האם אֶחָד פשוט מוותר, והולך אחורה? מה התהליך של זה? התרבויות הקדומות מסבירות, המידע הזה מובן לִמְעַטִּים. אנשים משלבים ידיהם, ומקימים דיונים, והם אומרים, "כיצד זה יכול להיות?", "מה אנו יכולים לעשות אם זה?". מתקיים טיעון תלת ממדי, בחידת היגיון, שנוצרה על ידי האדם. במצב זה שחר, וקרן בסדר.

מה שהאדם לא יודע, ומה שהוא לא פענח, זה שאין שתי נשמות בגוף הזה. יש רק אחת, הנקראת אלוהים. שחר בתוך קרן, זה מה שהאדם יצר מכך בהבנתו. כאשר נְשָׁמָה אחת, מצטרפת לאחרת, ונוצר מעין שיתוף נְשָׁמָה, זה כמו אלוהים, עם אלוהים, זה האדם עם עצמו, האדם פשוט גדל.

"מיזוג גופים" להגדלת הַאַקָשָׁה

יהיו וויכוחים, אלו תכונות של הַאַקָשָׁה, שייכות לקרן? אלו תכונות של הַאַקָשָׁה, שייכות לשחר? מה אם הם שילבו ביניהם? מה אם הדברים רק יגדלו, עם "מיזוג גופים", בניוזלטר "הַחִבּוּר לד.נ.א וְלַסִּפְרִיָּיה הַאַקָּשִׁית" הוסבר האפשרויות הגלומות באקשה. האם זה יהיה בסדר? המטרה המרכזית ב"מיזוג גופים", הוא שילוב הַאַקָשָׁה. כך שהתנסויות מתקופות חיים רבות, מלבד מה שהאדם חושב שהוא ייחודי, כל חיי העבר שלו, משתלבים בתוך אדם אחר, אשר הופכים לאחד.

זה מבלבל, זה גדול יותר מכפי שהאדם חושב. אין פאזלים לפענח, עם הוד מעלתו אלוהים, ב"מיזוג גופים". זה נפוץ מאוד, במיוחד שנְשָׁמָה עתיקה, עוברת לעולם הבא, וחוזרת במהירות, לאחת שכבר התבגרה. זו מערכת של חסד, הבנת מערכת מעקב מהירה, המאפשרת לדברים לקרות טוב יותר, ממה שהיו אחרת. דברים לוקחים פחות זמן, לעיתים קרובות במשפחה.

נְשָׁמָה תאומה

זה הולך להיות מבלבל יותר, אם עדיין לא מבלבל. הנושא הבא, הוא "נְשָׁמָה תאומה". זה לא מה שהאדם חושב. אדם אחד, פוגש אדם אחר, ויש להם קשר. זה לא משנה, זה מחוץ לרומנטיקה, למרות שזה גם שם, כדי לבלבל את הדברים באמת. "נְשָׁמָה תאומה" יכולה להיות, בחיים קודמים כאח, או אחות, אמא, אבא. אבל הם יודעים, שהם מכירים את האדם. הם חושבים כמו האדם, הם יכולים לנהל שיחה, ולהביט זה בזה בעיניים, ולהיות מופתעים. להרגיש, שהם בילו תקופות חיים יחד, בחשיבה משותפת, ובלהיטות על רעיונות.

ישנה משיכה הקיימת, עם אותו אדם. היא נשארת, עם אותו האדם. מכיוון שהם מייצגים, משהו שהוא כל כך מיוחד, ואנשים קוראים לזה, "נְשָׁמָה תאומה". מה אם האדם פגש את עצמו? וזה מתחיל להישמע מבהיל. מה אם שיתוף נְשָׁמָה, הוא שאדם פוגש חלק מעצמו? ועוד אדם אחר. אם דבר זה, היה מוסבר מלכתחילה, הקורא היה עוצר מיד ואומר, "זה לא בשבילי, זה לא יכול להיות בשבילי".

במטרה להבין את ההמשך, האדם צריך להשתמש, בהבחנה שלו. אם אלוהים הוא לא יחידני, והאדם הוא חלק מהשלם, אז כולם נמצאים באדם, והאדם נמצא בכל אחד אחר. למה זה כל כך מבהיל, שהאדם יראה חלק מעצמו, באדם אחר? כי זאת הדרך, ששיתוף נשמות עובדת. זה דבר שקשה לתאר. כי האדם רגיל, להפוך דברים לעיניים יחידניות, בִּמְקוֹם לראות את תפארת האלוהים.

האדם הזה, שהוא רואה חזרה, הם היו יחד, בגוף אנושי בעבר. זה מה ש"נְשָׁמָה תאומה" היא. לא פלא, שהאדם נמשך אליהם, והם אליו, אי אפשר להסביר, את שיתוף הנְשָׁמָה, באופן משביע רצון לאף בן-אדם, בעל ממד חד ספרתי.

גלגול נשמות כחלק ממיזוג נשמות

קיימת מערכת, של גלגול נשמות, המכבדת את המשפחה. ולכל הפחות, למערכת יש דור אחד, המדלג על גלגול נשמות בתוך המשפחה רוב הזמן. זה שתי דורות, אבל לעיתים קרובות, הוא בכל הדור האחר ולא העוקב. זה מאפשר לנשמות חדשות, להיכנס וללמוד, ולכל הנשמות להיות ילדיהם, ההורים שלהם.

זה מערבב אותם, זה מועיל לשניהם. למשל, נְשָׁמָה עתיקה שהילדים שלה, הם כנראה לא, אבל הנכדים שלה, הם כן. כך זה מדלג מעל כל דור אחר. אנשים, מכירים את ילדיהם טוב יותר מכולם. אבל כאשר הנכדים מגיעים, האדם רואה בהם, משהו שהוא זיהה. כל זה מאוד מובן לאדם, כל עוד הַסָּבִים וְהַסַּבְתוֹת נפטרו. אבל אם הם בחיים, יש בעיה, כי הוסבר, שהנכדים של האדם, יכולים להיות הוא עצמו.

מה האדם חושב על כך? הוא מסתכל בעיניהם, והוא יודע מה נמצא שָׂם. יש חיבור והם בתוכו, הם יודעים, שהוא הולך לָתֵת להם, את כל מה שהם רוצים, כי הם זה הוא, והוא זה הם. חלק האלוהים שהאדם שיתף, היא לא נְשָׁמָה ייחודית, עם שם האדם עליה. או השם שלהם עליה. חלק ממנו נמצא בהם, וזה לא רק כימיה, כי אם מורשת שונה בין האַקָשָׁה לכימיקלים.

הקישוריות להבנת האחדות והאחד

מי הוא האדם? האם זה אפשרי, שככל שהאדם יכיר יותר אחרים, כך, הוא יראה יותר כאלה זהים? אלוהים הוא בכולם. הקישוריות, פותרת את הבעיות של האדם. מגוון אנשים לא מסתדר להם עם זה, אבל בבוא העת. אם אנשים, יעקבו אחר התקדמותם של אלה לפניהם, בכוכבי לכת אחרים, הם יראו שהם עברו את זה בעבר. יגיע הזמן, שהאדם יאשר קודם כל, את הדומה הנעלם, ואז השוני באישיות, יהיה במקום השני.

זה הסוד להשגת שלום על פני כדור הארץ, הסתכלות על השני, בידיעה ובהכרה ברצונותיו, הזהים לאדם. אז זאת תהיה חמלה ולא תחבולה. נדיבות ולא בריונות. דבר זה מאפשר, להתחיל להסתכל ולראות, מה זה יוצר באישיות באופן שונה, מלבד האלוהים שבפנים. האדם יראה, את מידת ההתעוררות שלהם, ויעזור להם, לעשות את מה שהוא עשה. מה שהאדם יכול להראות להם, בחינניות ובבגרות איך הוא חי. זה הכלי היחיד, ללימוד אנשים אחרים, על אלוהים.

משל האנושות "העץ הנצחי" באחדות

התרבויות הקדומות מבקשות לספר, על "העץ הנצחי" בשם אֵלָה. למרות, שמשלים לא עושים הרבה הגיון, בגלל שהם אלגוריות. אבל נדרש, לתאר עדיין את החלקים בתלת ממד. אֵלָה, לא באמת קיימת בטבע באותה הדרך. אבל זה סיפור, וזה קרוב מספיק, לדרך שהטבע נוהג לעשות. וכדי שניתן יהיה, להבין את אֵלָה.

לאֵלָה הייתה מהות על עצמה כעץ, המהות של גאיה הייתה שם, והיא ידעה על כך. לאֵלָה היה תודעה של צמח מפואר, וזאת הייתה המטרה שלה. מטרתה היחידה, הייתה לצמוח ככל שהיא יכלה. לתת חמצן, לכוכב הלכת של האנושות. אֵלָה הוציאה כלפי מטה אל האדמה, שורשים כעצים, והמשיכה לעשות זאת, בזמן שהם גדלו. היא יכלה להרגיש את השורשים שלה, יורדים מטה. כך הם ספגו את הדברים, שהיא הייתה זקוקה להם, לצמיחתה.

המשאבים של עפר אדמה, היו בתוך שורשיה, והיא גבהה. כאשר היא גדלה, השורשים שלה התפשטו יותר, כדי לעגן את הגודל שלה, שהתנוסס בהדר. היא ייצגה את היער שלה. אֵלָה, לא הייתה ממש מודעת, לכל השורשים, שהיו רבים כל כך לאורך הזמן. אבל אחד מהם במיוחד, מצא דרכו חזרה לפני השטח, מרחק רב מִמֶּנָּה, במטרים רבים ואז נבט. הנבט הזה הפך לְעֵץ. הנבט הקטן הזה, התחיל לצמוח בדיוק כמו אֵלָה, והיה לו שם דקלה.

אֵלָה צפתה בדקלה מתבגרת. כאשר דקלה, צמחה מהשורשים של אֵלָה. דקלה, במשך תקופת זמן, הוציאה מטה אל האדמה מספר שורשים, ואותו דבר קרה איתה. באותה תקופה, לאֵלָה היו נבטים אחרים, שהתפתחו בכיוון השני. הם היו נבטים של אֵלָה, כמו העצים האחרים, עם שמות אחרים. ניתן להבין שיש יער, וכל השורשים מחוברים, כולם מחברים, בין כוח החיים, של החומרים המזינים בכדור הארץ, המתפרצים בכל אחד מהם. אין שום התחלה, או סיום של שורש כלשהו. כולם קשורים זה לזה.

בְּרַאֲיוֹן שהתקיים עם אֵלָה. היא נשאלה, "מי אַתְּ, כאשר את מסתכלת סביב היער?", "האם אַתְּ אֵלָה?", "האם אַתְּ גם דפנה?, אלון? ורותם?, מי אַתְּ?". אֵלָה, עמדה זקופה ואמרה, "אני כולם, וכולם אני. מכיוון והשורשים שלנו משולבים יחדיו, מאותו מקור".

חשוב לראות ולהבין את זה. זו מטאפורה, של האדם בטבע. ניתן לראות את הדברים, כפי שיש לאדם. אלא שהאדם אומר, "כמה שאני ייחודי". הוא לא רואה את זה, כפי שהוא נוהג באישיות הפרטית, בה הוא חי, או שהוא מסתובב. אבל למעשה, זאת קישוריות אמיתית, והמימוש שלו הוא באחדות.

"יד האלוהים" בתקשורת עם העצמי

כל זה הולך, להיות הישועה של האנושות. אבל, יש צורך להבין את זה. להתחיל להבין, פשוטו כמשמעו. להתחיל בהבנה של האדם, שהנְשָׁמָה שבתוכו גדולה יותר, מכל מה שאי פעם חשב. לנְשָׁמָה אין אישיות. לא כמו שאנשים חושבים, אבל יש לה תכונות. יש בה אהבה מושלמת, וְגמילות חסדים, במה שהאדם מרגיש. "יד הנְשָׁמָה" היא אלוהים. תמיד פתוחה בפני האדם. ברגע שהאדם נולד, ההזמנה ניתנת, לגלות מי הוא. לקחת את היד הזו, ולעבור למצב, שבו האדם יכול לשנות את כדור הארץ, כנְשָׁמָה עתיקה.

תרבויות קדומות מסבירות לקורא, אתה חָיִיתָ מספיק זמן, כדי להגיע למצב הזה, ולפגוש את המידע. זה הזמן, לקחת את היד הזו. זה חייב להיות, בבחירה חופשית של האדם. בכוונתו. בהבנתו. זה מה שהוא צריך לעשות. האדם לא צריך לעשות שום דבר, כי הוא צריך, או בגלל שנאמר לו, אלא בגלל שהוא חש. הוא יכול לשבת לבד על כיסא, לשאול את גופו, "האם יש עוד?" והוא יצטמרר בתגובה. הדבר הראשון שיֵאָמֵר, "לקח זמן רב לשאול", ויֵאָמֵר "כן". זו תחילת הגילוי.

ישנם אנשים שעשו זאת. הם התחילו לעשות זאת, עם עצמם. הם חששו, מאיזה אנרגיה מדברת מתוכם. איך זה יכול לעשות זאת?. אבל המוח הלינארי, הוא עובר דרך מסורת ומתאמן. בַּתְּחִילָּה, דרך מידע שגוי הנמצא בו, עד אשר הוא מגיע, למקום של רגש טהור, שהוביל אותו למקור. זאת ההזמנה, לכל בני האדם בכדור הארץ. אם האדם יירגע, ויידבר עם זה, כזרם העובר בגופו, הוא צריך לתת לזה, לעזור ולהדריך אותו לאמת. האדם, לא צריך להקשיב לְאַחֵר. הוא צריך, להתחיל להקשיב לעצמו. להתחיל לשאול עצמו, ואת התאים שלו, מה הוא רוצה לדעת, וזה יֵאָמֵר לו.