עתיק-יומין

הַקְדָּמָה

א; וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. ב; זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ. ג; זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם.

התרבויות הקדומות מסבירות, מה עובר על הנשמות העתיקות, על השינוי, וזאת הסיבה שהם כאן. הם ינסו לחשוף דברים שעוברים על הקורא, דברים שהוא עלול לעבור, דברים שאחרים סביב הקורא עוברים.

מַעֲבָר הַדּוֹרוֹת בִּתְקוּפַת הַשִּׁינּוּי

דבר זה נקרא מַעֲבָר הדורות, המעבר מהאנרגיה הישנה לאנרגיה החדשה, ומסביב זה יש הרבה מאוד מטאפורות. אנרגיה זו, היא באמת האנרגיה של המין האנושי כולו, הפוטנציאלים מונחים מהמעבר, מהפרדיגמה הישנה של האנושות לְדָבָר חדש. האדם ניסה לעשות את המעבר מהאנרגיה הישנה, במשך עידנים, אך זה פשוט לא השתנה. לפתע תוך כמה שנים, זה התחיל ליצור פרדיגמה חדשה לְקִיּוּם.

הקורא יכול לדמיין זאת, כסיטואציה כאוטית או הרת אסון, המחזיקה בתוכה קסם מיוחד, עבור אלה הצופים בה. כל אחד מהקוראים שונה, כל קורא יגיב אחרת למגמות אלה, לכן קשה מאוד ליצור מסר, שאולי גנרי עבור כולם.

מֵטָאפוֹרַת הַמַּסָּע הַבַּיְתָה-הַקְדָּמָה

התרבויות הקדומות, במטרה לאפשר לַקורא להבין, הם יספרו על מסעו של אדם, עם שבעה מלאכים הנקרא, "המסע הביתה". החוויה של הגיבור בשם אֶרֶז תָּמִיר, היא כולה מטאפורה לדבר אחר. ניתנת לקורא הזמנה פתוחה, לקרוא את הסיפור בעזרת האינטואיציה שלו, להבין שהסיפור הוא על אדם בשם אֶרֶז תָּמִיר, והשינוי שלו. מה היה על אֶרֶז תָּמִיר לעבור, מנשמה עתיקה ומקסימה, אדם שהיה מרוצה מאוד, וְשָׂמֵחַ עם מי שהוא, שהבין לגמרי מי הוא, במעבר לנשמה מוארת.

הדברים שהתרחשו בסיפור, הם אחד אַחַר השני, הם חשפו את המידע, הידע, והחוכמה על השינוי. דבר אחד היה קשה ביותר לאֶרֶז תָּמִיר, לעבור במקום בו הוא היה צריך, לשחרר את המטען שלו.

מֵטָאפוֹרַת הַמַּסָּע הַבַּיְתָה-בְּחִירָה חוֹפְשִׁית

בסיפור מסופר על מלאך, שאֶרֶז תָּמִיר היה אתו, אָהֲבוֹ וְהֶעֱרִיכוֹ. המלאך הסתכל על אֶרֶז תָּמִיר ואמר, "לא יכולתי שלא לשים לב, שאתה סוחב מטען כלשהו". המלאך אמר, "המטען יגרום לך, לאבד איזון", כי הוא ראה מה עומד לקרות, אך למעשה הוא נמנע מלספר. ארז עיבד עצמו מחדש, לְמקום בו קיבל כמה מתנות וכלים, שאותם לבש ונשא כמטען.

אֶרֶז תָּמִיר, כל זמן שהוא נשא את המטען, הוא לא יכול היה להשתמש בכלים חדשים. לכן המלאך אמר, "שחרר את המטען עכשיו, תן לי לקחת אותו, ולהחזיקו בשבילך. אני אלך לצידך, רק תן לי לשאתו בשבילך". אֶרֶז תָּמִיר סירב ואמר, "אל תיגע בדברים שלי", ויצא מהדלת. המלאך ידע מה יקרה בהמשך, אבל לא אמר מילה. הקורא צריך לדעת, כי זה היופי שבבחירה חופשית.

המשמעות היא שהאדם לא יינזף, כדי לחזור בו. לא יֵאָמֵר לו, אל תעשה את זה. זה לא הולך לִקְרוֹת, כי ברגע שהאדם בחר את בחירתו החופשית, הוא יכול ללכת לכל מקום שהוא ירצה.

מֵטָאפוֹרַת הַמַּסָּע הַבַּיְתָה-הַקְּשָׁיִים בַּחַיִּים

אֶרֶז תָּמִיר נכנס לתוך הסערה, והסערה למעשה אילצה אותו, להגיע להחלטה. הוא יכול היה לשמור על המטען שלו, ולהיפגע על ידי הסערה, הרוחות שהיו אדירות, או שהוא יכול לשחרר את המטען שלו ולשרוד. זאת מטאפורה, להבנה ולהתעוררות לאמיתות חדשות. הוא לא הולך להיהרג, הוא פשוט לא יוכל להתקדם קדימה, לתוך פרדיגמה חדשה, אלא עם כן ישחרר את המטען.

בהמשך הסיפור, אֶרֶז תָּמִיר אכן שיחרר את מזוודותיו. בסיפור, המטען שהיה לו, אלו היו דברים אישיים שהוא אהב לעצמו, האמיתות שהיו לו, הכל היה עטוף בדברים מטאפוריים, שהוא סחב אתו. אֶרֶז תָּמִיר שחרר את המטען, ואם זה לא היה מספיק גרוע, הסערה קרעה את זה. המטען שוחרר, הוא ראה את המטען נקרע לגזרים, הוא עמד שם לכאורה ללא שום דבר.

לזמן מה על פי הסיפור, אֶרֶז תָּמִיר כעס על אלוהים. הוא האשים את המלאך בתרחיש, במערכת שאמרה, "טוב, אני רואה איך הדברים עובדים, כאן בְּאֶרֶץ הקסמים הזו. אם אני לא אעשה מה שאתה אומר, אתה פשוט תעשה לי את זה בכל מקרה", והוא כעס. התגובה של המלאך לאשמה הזאת, היא הייתה כדלקמן, "אֶרֶז אתה שאלת, מי נתן רשות לקחת את המטען שלך? אתה עשית זאת, כאשר החלטת לצאת למסע הזה. אתה יכול לקרוא לעצמך, נשמה עתיקה מתעוררת".

שִׁחְרוּר הַקְּשָׁיִים בַּחַיִּים

מהי ההגדרה למטען רע, או לקושי לעבור את זה? על כך התרבויות הקדומות יסבירו. אֶרֶז תָּמִיר שיחרר את המטען בבת אחת. כמה מהקוראים לא שחררו, כי הם קשורים לדברים מסוימים. הם יגלו שאם ישחררו כמה דברים, ודברים אחרים לא, הם עדיין יישארו בחוסר איזון. חלק מהקוראים, שחררו הרבה אבל לא הכול. יש את אלה ששחררו את הכול, ויש את אלה שלא שחררו כלום. זה לא משנה את העובדה, שהקורא הוא נשמה עתיקה, הקוראת את המאמר בידיעה מלאה על השינוי.

התרבויות הקדומות מסבירות, הם מתחילים לפרט על כמה דברים בקצרה, רשימה קטנה אבל מאוד חשובה. הנשמה הָעַתִּיקָה משחררת ומשתנה. זה מה שנדרש באמת, כדי להתקדם קדימה בתהליך. הרשימה הזו מאתגרת, ובאתגרים הנראים תמיד יש פתרון, תמיד אבל זה עדיין מְאַתְגֵּר. זו הסיבה שחלק מהקוראים אמר, "אני משחרר סוג אחד, אבל אני הולך לֶאֱחוֹז בסוג שני", ואז הייתה לו סערה שאילצה אותו, לשחרר את הדבר האחרון.

התרבויות הקדומות מסבירות, הקורא לא צריך סערה, אם הוא נותן את הדעת לכך. הקורא לא צריך סערה, כי הסערה היא משהו שהנשמה יוצרת עבורו, בבחירה חופשית שהקורא נכנס אליה. הסינכרוניות מביאה את זה, כדי שתהיה לו חוויה גדולה יותר. כאשר האדם מגיע לצד השני של הסערה, הוא עובר דרך החשכה. הוא יוצא עם דברים שנרפאו, שאולי הוא אפילו לא חשב על הצורך להשתחרר מהם.

שִׁחְרוּר תְּפִיסוֹת יְשֵׁנוֹת

ישנם מספר דברים, שנשמה עתיקה צריכה להבין. הדבר הראשון הוא שחרור, כי הוא דבר שידריך את הקורא להתקדם קדימה. לאחר שאֶרֶז שחרר את המטען שלו, הוא השתנה. השינוי התרחש, בגלל שלפתע הוא היה פתוח לדברים אחרים, דברים שהוא לעולם לא היה פתוח אליהם, בזמן שהחזיק את המטען שלו. דבר שני הוא הטריגר לשינוי, כך חלק מהאנשים יְשַׁנּוּ דברים, הם יְצַפּוּ לדברים שישתנו לתוך חייהם, כך הם מתקדמים.

התרבויות הקדומות מסבירות, חשוב שהקורא כנשמה עתיקה ישחרר הכול. את כל מה שמישהו לימד אותו, עד לנקודה זו. למה? זה נשמע דבר לא שפוי לעשותו, כי הייתה למידה משמעותית מההורים, מבית הספר, למעשה מכל דבר, על כך הוסבר במאמר "הַמַּסְנְּנִים לְעִיצּוּב הָאֱמוּנָה". במטרה להבין יש צורך לנתח את זה, את מה שנמסר לקורא בקריאה או בשיח. למעשה זוהי נגזרת של הדרך, בה הדברים עבדו בפרדיגמה הישנה, הדרך אשר משתנה.

צריך להצליח להשמיט, את כל מה שאי פעם לימדו את הקורא, והוסבר על הקושי בזה. הקורא עלול לראות בזה, כמעט כבגידה באלה שלימדו אותו, בין אם זה הוֹרֶה אוהב, בין אם זה חבר, או מורה, או בית הספר. הקורא צריך להיות מוכן, להקפיא את כל מה שלמד אי פעם. שוב הנימוקים לכך הם, היה זה נכון באותה תקופה, הלימוד התבצע בִּתְמִימוּת, אך כעת הקורא עומד לעסוק בכוכב לכת חדש. הקורא צריך להיות מוכן לאתגרים מורכבים, קשים לְביצוע, ואכן רמת הקושי יכולה גם לעלות.

שִׁחְרוּר אֶנֶרְגְּיָה יְשֵׁנָה

דבר שני, כל דבר שהקורא למד בעצמו, באנרגיה הישנה הוא עובד לַקורא, כי זה הוא עצמו. אבל לגבי עצמו עליו להגדיר, שהוא משמיט את השימוש באנרגיה הישנה. הקורא לא ישרוד בצורה ראויה באנרגיה החדשה, כאשר הוא מגדיר עצמו פועל באנרגיה הישנה. עליו להשמיט, ולא לשאת את השאריות שלה.

הקורא צריך לשחרר את האנרגיה הישנה. עליו לאפשר לאנרגיה להגיע טרייה, ללא כל מטען יֶדַע מוקדם, הקובע לו נכון או שגוי, אמת או שקר. כל זה הולך להתגבר, ככל שהקורא יתקדם קדימה, לתוך הפרדיגמה של האור. פשוטו כמשמעו, שהלימודים והלמידה של כל מה שהקורא חווה עד כה, הוא עשה בְּהִימָּצְאוּת בחדר חשוך, והוא לא יכול היה לראות את האחרים. הקורא צריך להרגיש ולחוש מה קורה, ולהגיע למסקנות מסוימות, המבוססות על תחושה.

מה שקרה, אנשים לא יכלו לראות קודם אֶחָד את השני. עכשיו הם צועדים לתוך האור, בְּמָקוֹם בו הם לומדים אַחְדוּת מהי, על כך הוסבר במאמר "סוֹדוֹת קְדוּמִים בְּאַחְדוּת הַמַּחְשָׁבָה הַתְּחוּשָׁה וְהָרֶגֶשׁ". הקורא לומד לתקשר עם ליבו, הוא לומד דברים שלא היו קיימים קודם, והם נחשבים ככלים חדשים. הקורא לא יכול לסחוב את מה שלמד בחושך לתוך האור, זה לא יעבוד, כי הכלים עצמם, יקבלו את הדרך לכך.

התרבויות הקדומות מסבירות, לַקורא כנשמה עתיקה, שרבים מהקוראים מנתחים את מה שנעשה. בכך נוצרת הנכונות לצעוד קדימה לחיים חדשים, בדרך חדשה. הדרך לא צריכה להיות מלווה בסערה, היא מותנת בכמה האדם מוכן להרפות, לשחרר ולהשמיט. אם האדם ימשיך לאחוז, קרוב לוודאי שיהיו לו יותר אתגרים.

זה היופי של הנשמה, היא אוהבת את האדם מספיק, כדי לתת לו אפשרויות. לדחוף אותו מעט, אולי להקשות עליו, ואז להרפות. זו אהבת האלוהים, היא מראה עד כמה בני האדם אהובים. בִּמְקוֹם פשוט לזרוק את האדם, ולומר, "טוב, האדם הזה לא הולך לעשות שום דבר, בוא נעבור לאדם הבא". התרבויות הקדומות מסבירות, נְשָׁמָה לא עוֹשָׂה זאת, אהבת האלוהים, היא הרבה יותר גדולה ועצומה. האדם יידחף כל חייו, יוזכר לו על הדברים שהוא תלוי עליהם, כי הנשמה יודעת מי הוא יהיה, על כך הוסבר במאמר "הָאֱלוֹהִים שֶׁבָּאָדָם".

קורא אֲשֶׁר ישחרר את המטען שלו, ויבוא לתוך האור, הוא יחיה יותר זמן. הוא לא ידאג לדברים, הוא לא ייקח על עצמו את הבעיות של אנשים אחרים, הוא יפעל מתוך חמלה.

שִׁחְרוּר מָה חוֹשְׁבִים עָלַי

דבר שלישי, הקורא אולי לא יחשוב שזה חזק מאוד, זה נשמע כנחבא אל הכלים, לעומת שני האחרים. הקורא צריך להפסיק להחליט, מה אחרים חושבים עליו, כי דברים משתנים באנרגיה החדשה. תהיה קבלה גדולה יותר של אמיתות אזוטריות, זה דבר עדין. אבל כאשר הקורא מתחיל לספר לאנשים, במה הוא מתעסק, ובמה הוא מאמין, הקורא צריך לסחוף, בִּמְקוֹם לפנות לכיוון השני, כדי שאנשים לא יגלגלו את עיניהם או יצחקו.

בדרך הנכונה, אנשים יתקרבו אל הקורא. הם יבקשו, "תספר לי עוד קצת, אתה יודע הייתה לי הרגשה לגבי זה". זה כבר מתחיל לקרות, על הקורא לִבְחוֹר, עם מי הוא מדבר ומשתף על הנושא. מומלץ לַקורא להשמיט את התגובות, מהאנרגיה הישנה של מי הוא. עליו לחשוב אחרת, כאשר הוא מציג את האור לאנשים. עליו להשתמש ביושרה לגבי מה הוא מאמין, ובמה הוא מתעסק.

הקורא יוכל לראות את תגובת האנשים, כי רבים מהם יישענו עליו קצת יותר. הם לא ינועו לאחור וייעלמו, אלא יישענו מְעַט קרוב יותר. הם יאמרו, "אתה יודע, שמענו על זה קוֹדֶם, סַפֵּר לי עוד קצת". התרבויות הקדומות מבקשות מהקורא, להשמיט את ההיסטוריה של איך התייחסו אליו, זה קשה, והסיבה לכך, כי מתייחסים לקורא בצורה זו עידנים.

זה נמצא באקאשה של הקורא, זו תגובה אוטומטית, של מה אנשים הולכים לַחְשׁוֹב. לפתע הקורא בא לאור, דָּבָר הנקרא השדה. שדה זה יש מקרים שמשפיע על האנושות, ויש מקרים שהוא לא עלול להשפיע. בסופו של דבר, כולם מתעוררים לאמיתות חדשות. הם מקבלים אותן יותר, כאשר הם שומעים דברים המהדהדים את האמת, כיום יותר מאי פעם.

התפתחות האדם בתקופת השינוי

שִׁחְרוּר כֵּלִים יְשֵׁנִים וּמַעֲבָר לְכֵלִים חֲדָשִׁים

צריך לקרוא לשלושת הדברים העיקריים שיש להשמיט, למרות שיש יותר. אבל אם הקורא יכול להשמיט את אלה, כל השאר הופכים להיות קלים. ככל שהקורא ישמיט יותר, זה הופך קל יותר. האם הקורא, יכול לשקול ולהשמיט את שְׁלָושְׁתָּם בו זמנית? זה יחסוך הרבה תסכולים. כאשר אֶרֶז תָּמִיר, השמיט את המטען שלו הכול השתנה, והלימוד הֵחֵל בֶּאֱמֶת, משבעת המלאכים. הוא היה צריך את זה קודם, כי הוא יכול היה כעת, להתחיל לקלוט את מה שהיה להם.

כמה מהקוראים בעידן החדש, המטפיזיקה, האזוטריות הגיעו בשנים האחרונות, עם כלים מסוימים שעבדו. באם עבור הקורא, המאמר הזה למטרת קריאה בלבד, או אם הקורא הוא מְרַפֵּא, הוא מודע לכך שכמה מהכלים הקיימים סובלים, ולא עובדים בצורה טובה. טרם ההמשך לשלושת הבאים, על הקורא להשמיט את הידע, של מה שהכלים הישנים היו אמורים לעשות. איך ניתן להשמיט ידע? הוא שם לַנֶּצַח, לכן יש להשמיט את התפיסה שהקורא זקוק להם.

הסיבה לכך, שהכלים החדשים בדרך, הכלים החדשים לא יעבדו כמו הכלים הישנים, לכן על הקורא לשכוח את הכלים הישנים. לעיתים הכלים החדשים, יעשו את אותו הדבר גם בסוג התפיסה, הם יראו מעט כמוהם. אבל הם יהיו כפולים ביעילותם באור. חשוב שהקורא יזכור את ההבדל, בצורה מטאפורית. עכשיו הוא יכול לראות את האחרים, להתיישר איתם, הוא יכול לחבר לבבות. הוא יכול לקבל מפגש אנרגטי, שהוא לא יכול היה לקבל בחושך.

לכן הכלים החדשים הולכים להיות שונים לחלוטין, כי הקורא נמצא באור, הוא יכול לראות. אין להיבהל מכך, שהכלים הישנים כבר לא עובדים. הדבר תלוי בַּדֶּרֶךְ של הקורא בחייו, תלוי כמה מהר הוא משיג אותם, בסנכרון של מי הוא יפגוש, כדי לעזור לו בהם, כמה הם יהיו יעלים לנשמה העתיקה, אשר הייתה רגילה לכלים ישנים.

אלה הרגילים לכלים הישנים, הם עלולים להיות חַסְרֵי סבלנות. הם יקישו באצבעותיהם במרבית הזמן, הם יבקשו להביא את הכלים החדשים. הקורא עלול לומר לעצמו, "אני אדם מאוד סבלני, אבל הָבִיאוּ לי את החדש". התרביות הקדומות מסבירות, על הקורא להיות סבלני, לקחת חופשה קצרה כי הוא יזדקק לה, עבודה מגיעה. הכלים החדשים האלה, איך שהקורא יבקש לכנותם, ביכולת לראות, לקרוא, לכתוב, ללכת, לעשות, לרפא, להימצא באיזון, לאהוב.

אלה הם הכלים המגיעים ובאים, והם אינם קשורים כלל לכלים הישנים. הם לא יגרמו כלל לקורא להיות עסוק, כי למעשה הניצוצות יגיעו אחד אחר השני. השלושה האחרונים קשורים לקבלת השינוי, זה קשה לאדם, אבל הרבה פחות לנשמה עתיקה, שיש לה אקאשה עשירה בדורות. ישנם סוגים מסוימים של דברים, שאנשים מגיבים בהתנגדות, כי כל הדברים שאנשים עושים, הם מתבססים על ניסיון העבר.

קַבָּלַת הַשִּׁינּוּי וְהַיְּכוֹלֶת לְהַצְלִיחַ

קבלה של השינוי, קבלה של הכלים החדשים, קבלה של הדרכים החדשות. האם הקורא יכול לעשות זאת? זה דבר אחד להשמיט את המטען, אבל הקורא הולך לחפש את מה שהוא השמיט, וזה השינוי. חשוב שהקורא יֶדַע, יש מלאך ההולך לצידו, עם כל המטען שהוא השמיט. אם הקורא רוצה בכך, הוא יכול לאסוף שוב את המטען, יש לו בחירה חופשית.

המשמעות שהמטען הוא לא ממש נעלם. הדבר הזה שהקורא אומר שהשמיט, הוא לא בא מאלוהים, למעשה הוא חלק מהקורא, אנשים תמיד ישמיטו אותם. לכן חשוב שהקורא באמת יאמר בנפשו, "אני מודע לכך שהשמטתי, אני נקי לחלוטין". הקורא מוכן לישות החדשה, הוא יאמר, "אני מוכן לדברים חדשים", זו הצהרה נחמדה. עד אשר הדברים החדשים יגיעו, הוא יאמר "זה לא בשבילי", וזה האדם. ככול שהקורא מבוגר יותר, כך זה הופך גרוע יותר.

הסיבה לכך באמת, שהאדם תופס את השינוי כקשה, דבר שהוא לא בְּהֶכְרֵחַ מתאים לו, בגלל שהוא נשאר בדרכו. מה אם חלק מהשינוי כרוך בכך, שזה לא נוח לַקורא, אבל זה מה שהוא צריך לכבוש. התרבויות הקדומות מסבירות, הקורא יכול ללמוד כל דבר כנשמה עתיקה. הקורא עבר כבר, הרבה מאוד שינויים. הקורא היה שם, כאשר הכול הומצא, כעת הוא משתמש בהם.

עכשיו זה הזמן להסתכל על זה שוב, הנה מה שזה. הקורא לא יעשה, מה שהוא פשוט חדש מידי בשבילו. זה מה שאנשים מקצים לצעירים, אלה שהולכים להיות עתיד האנושות. האדם אומר, "זה לא בשבילי, זה רק בשביל הילדים", הוא לא מבין את זה, זה באמת הולך להיות עתיד האנושות. מגיעים כלים, שיחברו את הקורא לאנשים אחרים, בִּדְרָכִים שהוא מעולם לא חלם עליהם. זה יאפשר למעשה, ריפוי למרחקים ארוכים, מפגשי אנרגיות הַמְּחַבְּרוֹת לבבות יחדיו, בלכידות ואחדות.

עד כמה יאהב הקורא מצב, בו הוא יכול לקבל לכידות ואחדות, ברחבי העולם באמצעות מכשיר, או כולם בו זמנית המביטים בו, והוא מביט בהם. האם הקורא חושב, שזה מרוחק מידי בשבילו? זה מגיע.

שִׁחְרוּר הַסְּפֵקוֹת וְהָאַכְזָבוֹת

מה אם העולם מתחיל לצפות לכך, כי המדע מראה שזה עובד, וגם אנשים צעירים פונים לזה. בהפסקה הם לוקחים זמן ויוצרים ישיבה מלוכדת, ומסתכלים על דבר מה. יש העלולים לחשוב שזה מצחיק, אבל זה מגיע. התרבויות הקדומות מסבירות, הקורא צריך להסתכל על זה אחרת. עליו לקבל דברים חדשים, זה אֶחָד הדברים הקשים ביותר לשנות בנפש האדם. מומלץ לַקורא לא לאפשר לעבר, להכתיב את העתיד. האדם עושה זאת, כי זו פשוט הדרך בה דברים עובדים.

אנשים התרגלו לאופן, שבו הכול עובד. חלק מהקוראים מאוד ציניים, לגבי האופן בו זה עובד. הם מצפים שזה ייכשל, הם מצפים לתפקוד לקוי בדברים מסוימים. כאשר הדברים האלה באים שוב, הקורא מסתכל עליהם, ומוחו שוב אינו מתפקד. האנרגיה החדשה והאור לא מאפשרים, למה שקרה בעבר לשחזר עצמו, לעתיד החדש עם האור.

הקורא עלול לומר, "ובכן זה קורה שוב", אבל הוא טועה במחשבה, שזה יעצור אותו. מה שֶׁיִּקְרֶה זה, דברים שיש להם שארית מהעבר, עד שהם יתבהרו, יתרחשו דברים שהקורא לא ציפה להם. דברים שיתבהרו יעבדו אחרת, והקורא אפילו לא יאמין. זה לא צריך להיות, בדרך בה הקורא לָמַד. למשל הפוליטיקה, היא רק דרך אחת הנמצאת במשך שנים רבות, פתאום תיראה בְּאוֹר לא כל כך טוב.

זה מתחיל להשתנות, אולי אפילו תִּימָּצֵא בה יושרה, אולי יִמַצֵא בה היגיון וחמלה, אולי אפילו הגיון בריא כיצד לבחור מנהיגים באופן שונה, מכפי שאי פעם היה מוכר. בכל זאת יהיו אנשים שיאמרו זה בלתי אפשרי. בסופו של דבר זה ישחית, בדיוק כפי שקרה לפני כן. הקורא לא יכול לשאת את האכזבות מהעבר, או אפילו לא את הטבע האנושי עצמו. הוא לא יכול לשאת לעתיד, כי הכול מתחיל להשתנות.

הקורא ייתן דעתו, על הדרך בה הוא חושב על הדברים האלה, כאשר דברים מסוימים צצים בחדשות או כל דבר אחר, והם נראים כאילו הם יוצאים מאיזון, מהדרך בה היו דברים בעבר. קיימת נטייה לאנשים לומר "זה לא יימשך", ואז זה נמשך, והאדם צריך לחשוב על כך. האם הקורא יכול לרענן ולחדש את מחשבתו, לחשוב בחיוב ולאשר.

הקורא יאמר לעצמו, "אני בשינוי מצפה לחוכמה מטיבה, מְצַפֶּה להתחיל להתפתח בִּדְבָרִים, שלא היה לי בעבר. אני מצפה לשינוי מיטיב, אני לא מצפה להיות כפי שהייתי. אני אעשה כמיטב יְכָולְתִּי, להקרין את הדברים החיוביים לכל דבר, אני רואה לעתיד".

שִׁחְרוּר הַפַּחַד וְהַחֲשָׁשׁ לְאִיזּוּן וְאַחְדוּת

התרבויות הקדומות מסבירות, הדבר השישי הוא האחרון. הוא השינוי שאולי לא נראה שהוא כל כך קשה, אבל הוא לא פשוט. הקורא צריך ללמוד להיות רגוע במהלך החיים, הוא יכול לעשות את זה. החיים מתנהגים, שני צעדים קדימה וצעד אחד אחורה. כאשר הצעד לאחור מתרחש, המפלצת הנקראת פחד, היא תרצה לכסות את כל מה שהקורא עשה. היא רוצה שהקורא יִשְׁכַּח את האור, ויחזור לאחור אל החושך.

הדרך הזו תיקח זמן, יהיו אכזבות, יהיו אתגרים. אין על הקורא לאפשר להם להורידו מהפסים, ברכבת הנפלאה בה הוא נמצא. על הקורא להבין, שני צעדים קדימה, צעד אחד אחורה. זה לא יהיה טיפוס לינארי של הארה עבור האנושות. זה יגבה את המחיר מאנשים, שבחלקם לא יוכלו להישאר ברכבת. זה כבר קרה. חֵלֶק יראו את זה ויאמרו, "זה קשה מידי בשבילי" ולא יצטרפו לקורא. בכל הזמן הזה, כל שמתבקש הקורא לעשות הוא להירגע.

ישנה חשיבות רבה לדעת, כיצד ליישר לבבות, תהליך אחדות בין אנשים כקבוצה, של יחידים בזוגות. דבר זה הופך להיות קריטי, והקורא יצטרך להתאמן על זה, כדי להישאר מְאוּזָּן, על כך הוסבר במאמר "רִיפּוּי וְאִיזּוּן בְּרֶטֶט אַהֲבָה אֵינְסוֹפִי". הקורא לא ייקח על עצמו בעיות של אחרים, יקרא להם שלו, וייתן להם להכביד עליו, ולהורידו שֶׁאוֹלָה. איזון זה הכרחי, למה שהוא הולך לִרְאוֹת.

האדמה עוברת שתי צעדים קדימה ואחד אחורה. האם הקורא יכול לעשות את זה עכשיו, כאשר הוא קיבל הסבר, ומבין איך זה עובד והציפיות?

סִיכּוּם

התרבויות הקדומות מסבירות, המידע הפך להיות יותר ספציפי. כל השנים עד 2012 היו הכנה להכיר ביושרה, ביופי האהבה בָּאנושות. ההסבר מתקדם, כדי להעביר את הקורא דרך השינוי, כדי שיבין מה מתרחש, למה זה קורה.