עתיק-יומין

הַקְדָּמָה

א; הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים, וָאָרֶץ חֲדָשָׁה, וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת, וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל־לֵב. ב; בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם יֹצֵר הָאָרֶץ, וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ, לֹא־תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ. ג; כֹּה־אָמַר הָאֱלֹהִים בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם, וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ, נֹתֵן נְשָׁמָה לָאָדָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ.

התרבויות הקדומות מסבירות, לַמּוֹרִיָה המוכרת, לא הייתה קיימת מלפני זמן רב. זו הייתה תחילתו של מידע האור המקודש, כר השיגור של הַאָקָאשָׁה. ניתן לומר שלמעשה, אנשים רבים הגיעו דרך הַחֶבְרָה הזו.

כִּיבּוּד קְדוּשַּׁת הָאֵם

בתקופת לַמּוֹרִיָה היה מקום, בו הזכרים היו מתכנסים, ובמקום אַחֵר הנקבות היו מתכנסות. עד היום בתרבויות מסוימות, ישנם מקומות בהם הנקבות, יתכנסו יחד בצורה מקודשת. במקום ההוא היו רק נשים, הרעיון המרכזי שעמד מאחורי זה, לא הייתה יצירת הפרדה בין המגדרים, אלא כיבוד קדושת האם. לכן הזכרים נמצאו במקום אחר, כי לא היה להם את קדושת האם. הם לא הבינו את האימהות, הם לא היו מצוידים לכך. הזכרים היו מצוידים לדברים אחרים, בֵּינֵיהֶם לתמיכה בָּאֵם.

סִיפּוּר הָאַהֲבָה הַגָּדוֹל בַּגָּלַקְסְיָה

הפליאדים הגיעו ללַמּוֹרִיָה, לא משנה אם אנשים חושבים, שהם הגיעו בצורה אזוטרית או בחללית, זה לא ממש משנה. הם קברו את מהות המסע שלהם, משום שהם נשארו בכדור הארץ. זה אחד מסיפורי האהבה הגדולים ביותר, של הגלקסיה. דבר שהולך להיחשף לקורא, במהלך קריאת המאמר, כי הפליאדים נשארו ללא דרך חֲזָרָה, על כך הוסבר במאמר סִיפּוּר הַבְּרִיאָה – נִשְׁמַת הָאָדָם.

הפליאדים ידעו שהמקום שהגיעו אליו, זה האזור והמקום, בו הם ילמדו במשך אַלְפֵי שנים. יהיו להם ילדים מיוחדים, שלאחר מכן הם בעצמם ילמדו, והַאָקָאשָׁה תיוולד משרשרת דם שתימשך. כך שרשרת הדם שלהם, תמשיך במדיה החברתית. בסיפור הבריאה, לכאורה לאדם יש 23 זוגות כרומוזומים, ובלַמּוֹרִיָה החל הלימוד של האור והיופי.

דְּבַר אֱלוֹהִים לַשָּׂכָר אוֹ לָעוֹנֶשׁ

אחד הדברים, שניתן היום כבר לראות מהכתובים, כי השליחים עצמם, הנביאים עצמם, כל אותם אנשים, הם העבירו מֵידָע שהביאו בְתקשור. איך עוד ניתן לקרוא לזה, כאשר ספר נכתב על ידי איש או אישה. אנשים מכנים אותו "דבר האלוהים", למעשה זו מילה של איש או אישה בהשפעת תקשור, אנשים יכולים לתת לזה כל שם שירצו.

קיים קשר בין האדם, ומעבר למה שהוא חושב שזה. כך המידע החל להגיע, שהאלוהים הוא אוהב, נפלא ולא שיפוטי. הוא שחיבר בין דברים, נשמות שיימצאו שם תמיד, ולא בהכרח נוצרו למטרה זו. 

תפיסה זו השתנתה במרוצת הזמן, שהאדם הושם בכדור הארץ, כדי להיות ולהימצא. אנרגיה יְשָׁנָה בעלת טבע אנושי, הונחה אז אל מול האלוהים. הוא עדיין אותו האלוהים, אם תוספת תפקודים כמו בני האדם, ונאמר עליו שהאלוהים קובע כללים מסוימים של משמעת, על כך הורחב במאמר הַמַּסְנְּנִים לְעִיצּוּב הָאֱמוּנָה.

בין אִם האדם פּוֹנֶה ימינה או שמאלה, ואם האדם עושה את זה לא נכון, אז האלוהים הנפלא והאוהב ייקח את האדם, ויעניש את נשמתו לַנֶּצַח. האם האדם לא עושה את הדבר נכון, זוהי הגדרה המגיעה מטבע האדם, זה לא אלוהים.

הִתְעוֹרְרוּת לַבְּחִירָה הַחָופְשִׁית

לאט לאט, במיוחד לאחר השינוי, יש התעוררות באנשים רבים, התעוררות שאומרת "אולי מה שנאמר לנו, הוא מעט שונה". אלה שיאהבו את הנביא שלהם, עדיין יכולים לאהבו. נביא הוא דבר יפה, הוא מלא בידע, אהבה, חוכמה, חסד, טוהר, כוחות ריפוי. אדם עדיין יכול לאהוב את הנביא שלו, להבין שאולי האלוהים, הנביא שמייצג אותו, הוא גדול יותר ממה שנאמר לו. הוא יותר אוהב, יותר אדיב, יותר מבין, וזה המקום הנכון.

השינוי, מתחיל לעורר הרבה מאוד פוטנציאלים. הקורא יכול להתחיל להבין, לא בהכרח הוא יושב באור, וזה יכול להשתנות. מה קורה לאדם כאשר הוא יושב באור, הוא רואה דברים שלא ראה בחושך, על כך הורחב במאמר הִתְעוֹרְרוּת רוּחָנִית. כל אחד, כל אדם, יכול לתת לעצמו הזדמנות, לראות דבר שלא ראה קודם. אין אנרגיה של הדרכה שהגיעה, או מיושמת עכשיו בכדור הארץ, שלא הייתה שם קודם.

במקום זאת, בני האדם כמו שתמיד היה, כפי שצריך להיות, הם שולטים בעצמם בעזרת רצון חופשי, בחירה חופשית. ההארה המתרחשת, היא מושגת כתוצאה מרצון חופשי. כך שכאשר האור נדלק בכוכב הלכת הזה, הרצון החופשי של מיליארדים, מתחיל לראות את זה, או לא.

תְּפִיסַת הַמַּדָּע לְסִיפּוּר הַבְּרִיאָה

התרבויות הקדומות מסבירות, הנשמות העתיקות הם הראשונות שמתעוררות. הם קוראות את המאמר, כחלק מהערוצים הנחווים, מִדֶּגֶם הכוכבים הַאוֹרֶיוֹנִי "כִּבְשָׂה". במטרה להבין על ערוצי המידע, הקורא צריך לקבל מספר תובנות כיצד הכול התחיל. בכל פעם שמסופר על ההיסטוריה, אנשים המקשיבים כהיסטוריונים או מדענים מגלגלים את עיניהם ומפסיקים להקשיב.

ניתן לראות במדענים והיסטוריונים את הטבע האנושי, האם הם לא מתרגשים מהיסטוריה ארכיאולוגית, התשובה היא כן. אחרת הם לא היה פונים לתחום הזה ועושים את זה, הם לא היו לומדים ומוציאים תארים, הם לא היו מתרגשים כל כך. לכן הם צריכים להיות באמת מחוברים לדברים האלה, לדברים האלה שהאנושות עשתה, ולשאול עצמם "איך זה קרה?, מה קורה?", אבל מרביתם מציירים בדמיונם תיבה, של מה הם מאמינים שקרה.

אותם אלה לומדים בבית הספר, והמדריכים מציירים להם את מה שהתגלה, לאחר מכן הם יניחו הנחות שעליהם יבססו את התגליות. מה ההסתברות שהם נתנו מקום לדברים לפני שהם ידעו מה התרחש? הם מיישמים אקסטרפולציה וזה הגיוני, וזה הופך למודל של מה התרחש בכוכב הלכת.

הַאֶזוֹטֶרִיוּת בַּמֵּידָע הַמּוּעֳבָר לָאֱנוֹשׁוּת

ההסברים הניתנים על כדור הארץ, הם בִּדְרָכִים, שלא נמצאות בבתי הספר, או נלמדים. כי זה מושלך מייד, זה אזוטרי מידי, אין שום עדות, לכן לא מוכנים להסתכל. המידע הניתן לקורא, ההיסטוריה היא מעבר לתחום הלימוד על פני כדור הארץ, הוא כזה שלא בְּהֶכְרֵחַ מתאים, לתיבות הלימודים הנלמדות. אם התיבות האלה יִפָּתְחוּ, ויאפשרו לפוטנציאל מֵחֵלֶק מהדברים במאמר, אז יימצא מסלול מהיר לפוטנציאל מפואר. לְמֵידָע שיהיה גדול ונרחב יותר, מלא בִפֶלִיאָה, וּבְפֶלֶא, הרבה יותר ממה שהקורא קורא עליו כעת.

ההיסטוריה של האנושות, כל כך מפוארת בהתפתחותה, בדרך שהגיע למקום הזה. לא במה שעשתה, אלא מה אלוהים עשה. מאמר זה מתייחס אל הַאָקָאשָׁה של נשמות האדם, על כך הוסבר במאמר הַטְבַּעַתְּ הַגּוּף הֶחָכָם הַמּוֹחַ הַשֵּׁנִי. התרבויות הקדומות מסבירות, בכל פעם שהם מדברים על נשמות, הם יזהו שזו נשמת אדם. ישנם סוגים רבים של נשמות, אבל נשמת האדם היא האחת, עם האלוהים שבפנים. זאת הנשמה היחידה שהאלוהים נמצא בִּפְנִים, והיא נקראת נשמת האדם, וזה מתחיל ממש כאן בכוכב הלכת הזה.

החזיונות שהיו לרופאים הגדולים הם כה גדולים, כי הם מטאפוריים. במילים אחרות, אלה הדברים שהאדם יכול להבין, ולצייר בדמיונו. כלומר, אלה דברים שהאדם לא יכול אפילו להבין, אבל הוא מקבל תמונה של מה עשוי לקרות. לא כאשר הוא מגיע לעולם, אלא בשלבי התכנון, טרם הוא מגיע לעולם. איך כל זה מתיישר? איך זה ננעל יחד? איך כל הדברים האלה, נלקחים ממערכת הבריאה? הקורא יושב וקורא, הוא יודע שלכל אחד ממיליארדי האנשים בכדור הארץ, יש נשמה מפוארת.

הַנְּשָׁמָה הָאֱנוֹשִׁית וְהַנְּשָׁמָה הַקּוֹסְמִית

אלה הקוראים את המאמר, הנשמות העתיקות, יש מהם את אלה, שעשויים היו להימצא בלַמּוֹרִיָה. יש דבר הנקרא הנשמה הקוסמית, וזו מילה לא כל כך טובה לשימוש. כי נְשָׁמָה, היא משהו שהאדם מחשיב אותה שייכת לו, שייכת לשמו, שייכת לגופו. במאמרים קודמים הוסבר, שגם זה לא בדיוק נכון. אבל כאשר מדובר על נשמה קוסמית, הכוונה לאדם כאשר הוא לא בעולם הזה, כאשר הוא חזר לביתו, הוא לא בכדור הארץ.

הנשמה הקיימת לאדם היא לא נְשָׁמָה אנושית, הנשמה היא קוסמית, היא מי שהוא ביקום. הקורא יכול להבין, שלא הייתה התחלה ואין סוף, של מי הוא באמת. האדם בא והולך לכדור הארץ, לעיתים קרובות מאוד. חייו קצרים מאוד, והם כרוכים בנשמה אחת. כך הנשמה הקוסמית, היא הופכת לנשמה אנושית בחלקה, בזמנים האלה.

חלק ממי שהוא האדם, נשאר בצד השני. הוא ידע זאת, והאדם קורא לזה העצמי הגבוה, או כל מה שירצה לקרוא לזה. אבל האדם מודע לחלק הזה ממנו, הוא תמיד קצת מֵעֵבֶר לו. הנשמה היא חלק נִיכַּר מהאדם, זו היא הנשמה שהוא מכיר, אבל היא הנשמה הקוסמית. הנשמה הקוסמית, היא זו שראתה את כדור הארץ נוצר לפני זמן רב.

האדם חושב שהיקום היה שם לפניו, אבל למעשה הוא היה שם, אם כי לנשמה הקוסמית יש ַאָקָאשָׁה משלה. האם הקורא יכול לנחש, בכמה יקומים הוא לקח חלק? כמה כוכבי לכת של בחירה חופשית, הוא חושב שהוא לקח חלק? לקורא אין מושג, הוא לא יכול להעלות על דעתו, כי הַאָקָאשָׁה שלו זוכרת רק את הַאָקָאשָׁה האנושית. אסור לקורא לעבור מעבר לכך, כאשר הוא לא בכדור הארץ. ניתן לראות שהתמונה הרבה יותר גדולה, הרבה יותר רחבה.

גן העדן בלמוריה

הַבִּיּוֹלוֹגְיָה הַהִיסְטוֹרִית שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ

עבור הביולוגיים וההיסטוריונים ניתן לומר, כוכב הַלֶכֶתְּ כדור הארץ, הוא התפתח ביולוגית על פי תכנית מפוארת, והיא לא במקרה. הביולוגיים וההיסטוריונים, הם יכולים לחבר כל צורה של התפתחות שהם רוצים, לתוך התפתחות של תא בודד לאדם. הם לא הולכים לעשות את זה בצורה נכונה, כל עוד הם לא מודעים כמה זמן זה לוקח. זה היה לוקח כמעט נצח, להגיע למקום הזה, להתפתחות מתא יחיד לאדם.

דבר זה נעשה על פי תכנית ובכוונה, מהיר מספיק, מכדי שאי פעם יהיה במקרה. זה היה עיצוב אנושי, האהבה התחילה מהתחלה, ברמה המיקרובית, עד ליצירת בן אנוש תוך זמן קצר. כוכב הלכת הזה, החיים בו, הם בלתי אפשריים לחלוטין בהטלת קוביות, ביכולת לקבל דאבל שש במשך עשר שנים, והקורא יהיה קרוב להבין את זה.

כמה ביולוגיים בעצם בוחנים את זה, מפעילים חישובים דרך כמה מחשבים. האדם מסתכל על דרוויניזם, על כל הדברים שיש לו שיוצרים סוג של התפתחות, ומתחיל להכיר בכך.

גַּן הָעֵדֶן גַאיָה

זה לא יכול היה לקרות, ללא תודעה של תכנון שהתקיים, כך שכל מה שאדם חושב מאיץ את זה, ומאיץ, עד למקום שאנשים הגיעו, בו אנשים מוכנים לזרע מהכוכבים. הפליאדים הגיעו, יש כאלה מבין הקוראים, אלה שעדיין לא מבינים, כמה עבודה מייגעת הייתה זאת. באותה תקופה לַמּוֹרִיָה לא הייתה גן עדן, זה לא היה לפני עשרות אלפי שנים, זה היה הרבה לפני שלַמּוֹרִיָה הוקמה, והזריעה החלה.

סיפור הבריאה שעליו הקוראים קראו בכתובים, הוא מדויק והוא נכון, הכול בצורה מטאפורית. הדבר שנקרא גן עדן, הוא מטאפורה לגאיה, על כך הוסבר במאמר סוֹדוֹת לַמּוֹרִיָה הַקְּדוּמָה. גאיה היא אנרגיית אם, גאיה הייתה כלי שהשתתף בפיתוח מתקדם, כלי מאוד מתפתח באבולוציה של האדם. הייתה זו גאיה ששיתפה פעולה במידה רבה, בדרכים שהאדם עדיין לא יודע, כדי לדחוף את מעטפת המהירות, ולאפשר לזה לקרות.

הדרך הייתה ממיקרוביולוגי חד תאי, להופכו לְמַעֲשֶׁה לאדם, בצורה כל כך מהירה, כל העיצוב, כך שכולם מוכנים ללכת. זה היה יותר מאשר בחירה טבעית, זה נדחף, וגאיה נמצאה כאן כדי לקבל את זה. גאיה יש לה לא רק אנרגיה, אלא גם תודעה, הַמְּכוּנָּה נִשְׁמַת גאיה, נשמת העצים המחוברים קולקטיבית. כלומר לא נִיתָּן לחבק עץ אחד אלא את כולם, על כך הורחב במאמר הַחִבּוּר לדנ"א וְלַסִּפְרִיָּיה הַאַקָּשִׁית.

גן העדן היא גאיה האדם והחווה, שהם השמות המגדריים של הגבר והאישה. בהתאם למטאפורה זו, סיפור יפיפה על מלאך שהגיע שתואר גם כנחש, והראה להם, ושתל בהם את הידע של ההארה החשוכה. דבר זה משתמע בכתובים, שהידע לא היה שם לפני שהם הגיעו. המלאך נתן להם את זה, זה מדויק ונכון. בני האדם היו מוכנים להזרעת המידע של החושך והאור, עשרות אַלְפֵי שנים לפני לַמּוֹרִיָה.

תְּחִילָּתָהּ שֶׁל תַּרְבּוּת לַמּוֹרִיָה

ניתן לומר, לפני מאתיים אלף שנה זה התחיל. אם הקורא ישווה את זה, לכוכב לכת בן ארבעה מיליארד שנה, זה היה אתמול, ואז קרתה תאוצה, קרה משהו.יש עדויות לכך, שהאנושות החלה להשתנות, היא כבר לא הייתה כמו שאר היונקים בכדור הארץ. אפילו הביולוגיים שמו לב לכך, בהיסטוריה שהם יכולים לראות, הם לומדים היכן לַמּוֹרִיָה מופיעה.

אם הקורא יחזור חמישים אלף שנה קודם, לא לסיפור אדם וחווה. לַמּוֹרִיָה היא השקת ההוראה והלימוד, הם הגיעו לנקודה מסוימת בו הלימוד החל. אלה שֶׁיִּישְּׁבוּ את בני האדם, הם אלה שמהכוכבים הגיעו כדי להישאר. ישנן עדיין כמה תרבויות, במקומות מסוימים, כולל בכדור הארץ שעדיין נמצאים, באחד האיים. האל של הר הגעש, והאי עצמו מתואר כאל נקבה, שלא כמו האלים היוונים שהחלו כזכר, וגרמו להם לא לתפקד.

אותה חגורת איים, היא ההד המטאפורי של האם הפליאדית, המבינה, העוצמתית, האוהבת, הַחֲכָמָה, המסופרת כאגדה. הפרק בהיסטוריה מְסַפֵּר, על יבשת קטנה, בה היה את ההר הגדול ביותר על פני כדור הארץ, ממנו פרצה הַמָגמָה לזמן מה, כדי להשיק את ההזרעה. על הר זה רבים מהקוראים השתתפו פעם אחת, היה זה מאוד מיוחד, ושוב הם לא התגלמו חזרה. ניתן להיות שם רק פעם אחת, זה יצר משהו מעניין בתרבות לַמּוֹרִיָה.

הקוראים היו הצוללנים הראשונים שקפצו למים, לכך היה צורך בעיגון. העיגון היו שתי הפליאדים האימהות, הן היו המורות. הן אלה שיצרו את הקבוצה של בני האדם, אשר חיו זמן רב, והם היו גם מורים. צריך להימצא יציבות של זהות לבגרות, של מידע לצמיחה. בני האדם לא יכלו לבוא כחדשים, ללכת, לבוא, וללכת ללא יציבות בהישארות. העברת המידע הייתה, כדי שהם יהפכו להיות נשמות עתיקות, מעטות מלַמּוֹרִיָה.

זה לא במקרה, שהמקום נמצא באמצע האוקיאנוס השקט, לא הייתה נסיעה אליו ומתוכו, אי אפשר להכותו, אי אפשר לשנותו, אי אפשר לכבשו, זה נשאר אותו דבר במשך אלפי שנים. הטוהר היה זהה, ההוראה הייתה זהה, האימהות נותרו אותן אלה. הקורא ישאל עצמו, איך יכול יצור, מכל פלנטה, מכל מקום לחיות באלפי שנים? הפליאדים הגיעו מכוכב בוגר, היכן שהביולוגיה לא הייתה נחוצה עוד.

שִׁינּוּי תְּפִיסַת הַחַיִּים

מה הקוראים חושבים על כך היום? הם לפני זמן רב, היו שזורים בביולוגיה שלהם. אז הם היו כמעט נצח בביולוגיה, הם בחרו לבוא וללכת, בין מה שמכונה העולם הבא. יהיו אנשים שעשויים להסתכל עליהם כאלים, ורבים עשו. יגיע היום בו בני האדם יהיו בדיוק כמוהם, זו התוכנית, זה מה שהחל בשנת 2012, זה התחלת המחזור וזה מפואר. זה הסיבה שכל פמליית המלאכים גם היא הגיעה.

כל הגלקסיה מסתכלת על בני האדם, בגלל מה שקרה, בגלל מה שקורה עכשיו. הקוראים יכולים לראות שכל מה שקורה על כדור הארץ מוזר מאוד, משתנה מאוד, ומפריע לקורא מאוד, כי הכול קשור בשינוי. תפיסת מערכת החיים חייבת להשתנות, בסיסים מחשבתיים צריכים ליפול, ולהיבנות מחדש, על מנת שהיושרה תתחיל שוב, זו דוגמה. מה שנלמד כיום, היא הליבה, היא הוראת הרוחניות של האימהות שהיו בכדור הארץ, באותו הזמן שהקורא היה כאן.

התרבויות הקדומות מסבירות, חשוב שהקורא יהיה פתוח לקבל, פתוח לקבל דבר שאינו לינארי, הוא יחדור לתוך גופו, דבר המלא באור וברעיונות. עבור חֵלֶק מהקוראים, לא יתקיים מימוש למידע מידית מהקריאה, לחֵלֶק ימומש רק לאחר שהם יסיימו לקרוא. לאחרים ימומש כאשר הם יחזרו לעיסוקיהם, אז הם למעשה יחושו ברגשות חדשים, לגבי המשמעות של כל זה.

סִיכּוּם

התרבויות הקדומות מביאות בפני הקורא, סקירה מתוך שיעור בהיסטוריה. אם הקורא יכול היה לראות את הַאָקָאשָׁה הקוסמית שלו ברגע זה, נשימתו הייתה נעתקת. לפתע הקורא היה מבין, את משמעות הצד השני המרומם, והיה אומר אני נצחי. לכן הרעיון הוא לבוא, ללכת, להיוולד, למות, לצאת מהגוף. כל זה מבטא רעיון, שלמעשה האדם לא מת. זו תפיסה ייחודית המספרת, החיים לא קשורים לביולוגיה, הם פשוט לא.

עצם הדנ"א של האדם הוא לא אנושי לחלוטין, זה סיפור אהבה, סיפור שיספר יותר על מי הוא האדם. האדם צופה בכדור הארץ, עם ַאָקָאשָׁה קוסמית, כדי שיזכור את כל הגלקסיות, כל היקומים. מעולם לא הייתה לידתו של אדם כמילה רעה, מעולם ולעולם לא תהיה לאדם התחלה, הוא מעגל זמן, הוא תמיד היה. איפה ההתחלה? בסוף המעגל זה מי שהוא.