עתיק-יומין

הַקְדָּמָה

א; וְיֵאָחֵז הַנָּחָשׁ פִּתְאֹם בְּחוֹמַת הַגַּן, וְכַעֲלוֹת הַמַּלְאָכִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְאלֹהִים, וִיהִי מַרְאֵה הַשָּׂטָן כְּמַרְאֶה מַלְאָךְ, וִיהַלֵּל אֶת-יְיָ כְּאֶחָד הַמַּלְאָכִים. ב; וַאֲנִי הִשְׁקַפְתִּי מִן-הַחוֹמָה, וְאֶרְאֵהוּ בִּדְמוּת מַלְאָךְ, וַיֹּאמֶר אֵלַי הָאָתְּ חַוָּה, וְאֹמַר אֲנִי. ג; וְיֹאמַר אֵלַי מָה-תַּעֲשִׂי בַּגַּן, וְאֹמַר לוֹ הָאֱלוֹהִים שַׂמְנוּ בּוֹ, לְשָׁמְרוּ וְלֶאֱכֹל מִפִּרְיוֹ. ספר "אדם וחווה" מהספרים החיצוניים.

התרבויות הקדומות מסבירות, הדרך הטובה לאדם לעשות עבודה אנרגטית, היא פשוט להיפתח לקבלת אהבה, כך שעבודה אנרגטית, היא אהבה המשותפת בין אחד לַשֵּׁנִי. בסוף הדרך האדם מקבל אהבה, אך איך הוא למעשה מקבל את האהבה הזו? על ידי כך שהוא פותח את ליבו לְקַבָּלָה, או הוא יכול להפנות עורף לה בכל עת, זה דבר התלוי בו. 

קולקטיב הנשמות, הנשמות העתיקות, הקוראים את המאמר, הם עשויים להיות עייפים מכל המתרחש. ברגעים מסוימים בחיים כמו עכשיו, יש השתקפות של הפגעים באנושות.

לֵידָה מְחוּדֶּשֶׁת שֶׁל הַקּוֹלֶקְטִיב

התרבויות הקדומות מסבירות, על האדם להוציא את האנרגיות הלא מתאימות, מחוץ למערכת גופו. אנשים נמצאים בְּדִיּוּק במקום בו הם נועדו להיות, כביכול במקום בו הם רואים עצמם. התקלות לאדם נובעות, משימוש בזוג עיניים פנימיות בצורה שונה, וכך הוא רואה ומתרגם את הסיבה לכל דבר. אדם לא יכול להסתכל בַּמַּרְאָה, כדי להבין מדוע דברים, הם לא קורים כפי שהוא רוצה שיהיו.

הָעֵינַיִים הפנימיות של האדם מבינות את אופן פעילות היקום, את האיזון של הכול. האדם יכול להיות נפלא ומושלם מבחינות רבות, אבל נשמתו תשתוקק לחזור למקום בו הוא יוכל להיזכר. האדם יכול אז לראות את הדברים בצורתם המופשטת, ככל שהוא יעמוד לפני השמש החדשה העולה, כך הוא יתחזק יותר. במקרה זה מה שבאמת שורף, זאת לא השמש אלא המסע הכואב שהאדם עבר בחייו.

עכשיו "אנשים רואים את השמש בפעם הראשונה, הם אומרים שזה וירוס-קורונה, וירוס כתר". אדם יכול לתאר זאת כמוות של הקולקטיב האנושי, ולידתו מֵחָדָשׁ. לאנושות יש ציר זמן מתמשך ללידתה מחדש, אולי הקורא יקבל את זה ואולי לא, אבל הוא עדיין בסביבה כדי לדבר על כך. "ציר זמן מתמשך , הוא כאשר האדם עדיין יעבור מוות ולידה, בין אם הוא מבין את זה או לא.

רִפּוּי הַסֵּבֶל הַפַּחַד וְהַכְּאֵב

דבר זה קורא לכולם, לכולם בכדור הארץ, והשמש החדשה זורחת, מה שאומר שהשמש מגיעה עם אור מסוים. אור זה מגיע כדי לרפא את החשכה, את המין האנושי, את הדברים הישנים. כל הדברים הישנים משתנים, מהם מגיע הפחד, וניתן לראות אנשים רבים הבורחים מהשמש החדשה. אנשים בורחים משום שכואב להתמודד עם סוג כזה של אור, זה רק כואב בגלל שהפצעים כואבים, הפצעים מעופשים מִפַּחַד.

ברגע שהפצעים האלה מקבלים את האור הזה, מטאפורית זה דומה לכך, "שהשטן מקבל את המים הקדושים לַפָּנִים". זה בדיוק מה ש"השטן" צריך, הוא צריך אהבה ואור, ובתמורה לאהבה של כולם, מתאפשרת חֲזָרָה לגן עדן, ולא גירוש או גיהינום לַנֶּצַח לכולם. הפצעים אינם זקוקים להחמיר מצבם, הפצעים צריכים לְהֵרָפֵא.

למרבית האנשים קָשֶׁה להבין את זה, הצדדים האפלים בתוכם, הם אלה שגרמו להם את הכאב הרב, והסבל, והם לא יודעים איך להתמודד עם הכאב הזה. אנשים לא יודעים איך להתמודד עם הסבל הזה, ועכשיו הם נרדפים כשדים, וכל מה שהם צריכים, זה פשוט מישהו שיעזור להם. על הקורא להבין את זה, עליו לאפשר לאור להיכנס, וזה מה שצריך להיכנס אליו, לעזור לחלקים האפלים של העצמי שלו להירפא.

הקורא יכול להרגיש את התחדשות המין האנושי, התעלות המין האנושי. לכן יש כל כך הַרְבֵּה פחד סביב זה, יש כל כך הַרְבֵּה כאב סביב זה. זה מסת טיהור של החלקים הפצועים ביותר בנשמת האדם, והחלקים הפצועים ביותר בקולקטיב האנושי. חלק מהאנשים מאוד מפחדים מזה, ויש אחרים שלא.

לִימּוּד וְהִתְעַלּוּת מֵהָאֵירוּעַ הָאֱלֹוהִי

תרבויות קדומות מסבירות, אדם בכל יום שעובר, יכול להרגיש שהוא הופך להיות מואר יותר ויותר, בִּדְרָכִים שהוא אפילו לא יזהה עצמו. זה ירגיש כאילו מרימים אותו מעלה, וזה נפלא.

אם אדם פוחד או חושש זה בסדר, פשוט עליו לאפשר לרגשותיו לבטא עצמם. האדם צריך לבטא איך הוא מרגיש, אבל לא לכבות את האור. למעשה האדם צריך להביא את האור, ואפילו יותר במיוחד אם הוא פוחד.

האדם צריך ללמוד את הכוח בְּאֵמוּן בֶּאֱלֹהִים הבורא, כי זה "אירוע אֱלֹוהִי", ושום אדם לא יודע מה זה לשלוט באירוע אֱלֹוהִי. זה כמו לומר שהאדם חזק יותר מהאירוע אֱלֹוהִי, האדם יודע הכי טוב, האדם יודע טוב יותר ממה שהאירוע הָאֱלֹוהִי יודע. אנשים צריכים לאפשר לאירוע האלוהי להתרחש, והוא יפה רק אם האדם מאפשר לעצמו לראות את זה בצורה הזו.

האדם מוצא עצמו נעצר, הוא נמצא באור, ואם יביט יוכל לראות אור לבן מאוד, לא כמו השמש בְּגווֹנֵי הכתום. הצבע הוא לבן חזק, ולאדם ייקח זמן להתאקלם לכך, ולהבין עצמו בדרך חדשה.

האדם יכול לשאול שאלות, להסתכל על האור ולשאול עצמו, ולדעת שהאור לא בְּהַכְרַח מהשמש אלא מהנשמה. האדם יכול לחקור את מסעו, את מסע הנשמה, ולהיכן הוא רוצה להתקדם קדימה.

אדם דֶּרֶךְ מדיטציה יכול להרפות מהצורה הפיזית ולהיכנס אל האור, או אם ירצה יוכל לראות את זה לאורך כל הדרך. הוא יכול להסתכל במה שניתן לתאר כקריאה אנרגטית, ומה הוא רוֹצֶה לעשות עם שארית חייו, כל זה הוא למעשה מוות ולידה מחדש.

חלק מהאנשים מאמינים, בתפיסה של גלגול נשמות. למשל, מאמינים כאשר מתים הולכים לגן עדן, מדברים מעט עם אלוהים הבורא, ומחליטים מה הם הולכים לעשות בחייהם הבאים, ואז הם חוזרים שוב.

למעשה זה קורה כך, והנשמות מחליטות, אם הן רוצות להישאר, או אם הן רוצות לעזוב. הנשמות הן גם מחליטות בצד השני על טיהור מאסיבי זה, משום שיש בכך ריפוי עצום, והרבה שינוי מתחולל בתוך הנשמה. הנשמות מחליטות איך ייראה המסלול החדש שלהן, משום שכולם הולכים לדרך חדשה.

תַּפְקִיד הַמַּלְאָכִים הַמַּקִּיפִים אֶת הָאָדָם

התרבויות הקדומות מסבירות, יש הרבה מאוד מלאכים עם כל אדם בכדור הארץ, הם עוזרים לו לעבור את התהליך הזה. כל אדם צריך לדעת שהוא לא לבד, והאור מכוון אליו, הוא נמצא בְּסוּג של "המום" מהמצב. האדם שיבין את זה הוא ירגיש טוב יותר, הוא כבר לא יהיה שרוף יותר, הוא כבר לא ירגיש כך, הוא פשוט ינסה להכניס הגיון בכל זה. כל זה יתאר את המצב בו נמצא האדם.

האדם יכול לראות ולדעת שיש הרבה מלאכים סביבו, למרות שהוא היה תמיד מוקף מלאכים, כל הזמן. האדם היה מוקף מלאכים, אפילו בִּזְמַנִּים שהרגיש כל כך לבד, ושלא היה אף אחד לעזור לו. זה הַחֵלֶק של הריפוי, במקום שהאדם מאפשר לעצמו, להרגיש את המלאכים הסובבים אותו. האור המוקרן עליו ומרפא אותו, הפצעים הישנים מטוהרים.

האור נותן הזדמנות לנשמת האדם, לחקור באמת דרכים חדשות, הכול מאוד נפלא, הכול נתפס בקלות במחשבה, בַּחוּשִׁים. המלאכים מורגשים היטב, זה מרגיש כמו ארבעה כתמים של אנרגיות אור. המלאכים אוהבים כתמים, הם גבוהים מהאדם, והוא יכול להרגיש אותם סביבו, והם מתמזגים כולם כחיבוק אחד גדול. קיימת צפיפות באור והוא עבה, הוא לא דק כמו האוויר.

לִימּוּד וְהִתְעַלּוּת מֵהָאֵירוּעַ הָאֱלֹוהִי

תַּהֲלִיךְ הִתְעַלּוּת אִיזּוּן וְרִפּוּי הַצָּ'קְרוּת

התרבויות הקדומות מסבירות, המלאכים מבקשים מהקורא לִזְכֹּר, "הכנס את האור לתוכך בכל יום", כלומר כאשר הקורא מתעורר בבוקר, עליו לחקור את ליבו. הקורא מכיר את המלאך האהוב עליו, המלאך המועדף עליו שיסייע לו. הקורא מכיר את מלאך רפאל, מלאך מיכאל, או מְטַטְרוֹן, או מישהו אחר, הוא יכול לבחור מישהו שהוא באמת מעריץ את המשמעות שלו בעולם. הקורא יראה את האור של המלאך, כְּלֶהַבָת נר בהירה מאוד, ויאמר את שמו.

תהליך דוגמה התעלות, ריפוי, ואיזון הצ'קרות,

עבור צ'אקרת הלב הקורא עליו לומר, "המלאך רפאל, אני מקבל בברכה את האור היפה שלך, להיכנס לצ'אקרת הלב שלי, למלא את ליבי באור אהבה נפלא שופע בְּאוֹר". לאחר מכן הקורא עליו לומר, "האור של המלאך רפאל נמצא בתוך הלב שלי, אני אוהב את המלאך רפאל, המלאך רפאל אוהב אותי. אני מרגיש את האור המואר של המלאך רפאל בתוך ליבי". הקורא צריך לעשות את זה עם כל שבעת הצ'קרות שלו, לא מחייב לעשות לפי הסדר. הקורא יכול לקפץ בין הצ'קרות, כאשר האור של המלאך רפאל מאיר בתוך ליבו.

עבור צ'אקרת העין השלישית הקורא עליו לומר, "אני מברך את האור היפה של המלאך רפאל, וּמְרַכֵּז אהבה לתוך העין השלישית שלי, כדי לסלק את יכולת הָרְאִיָּה הישנה, לראות בבהירות חדשה". לאחר מכן, הקורא יראה עצמו עם זוג עיניים חדשות, ויחשוב לעצמו, איך הוא יכול לאהוב עצמו, ולאהוב את האחרים יותר. הקורא עליו לומר, "אני רואה את האור של המלאך רפאל, מאיר בתוך העין השלישית שלי. אני אוהב את המלאך רפאל, המלאך רפאל אוהב אותי. אני מרגיש את האהבה הזו, בתוך העין השלישית שלי".

עבור צ'אקרת המין הקורא עליו לומר, "אני רואה את האור המאיר של המלאך רפאל, אני מברך אותו בכניסתו לתוך צ'אקרת המין שלי. אני יכול להרגיש את האור היפה בצ'קרת המין שלי, הנרפאת עכשיו". הקורא עליו להמשיך ולומר, "טיהור המרחב הזה, מאפשר לי להרגיש בַּשֶּׁפַע, שִׂמְחָה בִּפְנִים ובעולמי. אני מרגיש תחושה חדשה, של הכרת תודה לכל הדברים, אני אסיר תודה על האור והאהבה של המלאך רפאל. אני כל כך שָׂמֵחַ לחוות את זה עכשיו בצ'אקרת המין שלי. אני אוהב את המלאך רפאל, המלאך רפאל אוהב אותי. אני מרגיש שאהבה ממלאת ומקיפה את צ'אקרת המין שלי, ומאפשרת לי להרגיש מואר ושמח".

עבור צ'אקרת הכתר הקורא עליו לומר, "אני מרגיש, שהאור של המלאך רפאל בהיר ויפה, אני חווה את זה עכשיו ב-צ'אקרת הכתר שלי. אני ממלא את צ'אקרת הכתר שלי באור שלו, לרפא ולהרחיב את המרחב, להרחיב את התודעה שלי, לעזור לי להגיע לרמות הבנה חדשות". הקורא עליו להמשיך ולומר, "אני רואה שהאור של המלאך רפאל, מאיר בתוך צ'אקרת הכתר שלי. אני אוהב את המלאך רפאל, המלאך רפאל אוהב אותי. אני מרגיש שמח מאוד, לקבל את האהבה הזו ב-צ'אקרת הכתר שלי".

עבור צ'אקרת השורש הקורא עליו לומר, "עכשיו אני מרגיש את האור הבהיר והיפה של המלאך רפאל, נכנס לתוך צ'אקרת השורש שלי עכשיו. האור עוזר לי באמת, להרגיש מקורקע לכדור הארץ היפה הזה, להרגיש נוֹכֵחַ ברגע מיוחד זה. לרצות להיות נוֹכֵחַ יותר ברגע זה, עכשיו יותר ממה שהרגשתי בעבר". הקורא עליו להמשיך ולומר, "אני מרגיש שהאור של המלאך רפאל נותן לי אומץ, לרצות להיות כאן על פני כדור הארץ עכשיו. לרצות ברגע זה לחבק את הגוף הזה, לחבק את שתי הרגליים האלה, את הצורה הזו, כדור הארץ הזה, וכל הנשמות הנפלאות שבחרו להתגלגל איתי בשלב זה. אני מרגיש שהאור של המלאך רפאל נותן לי כוח, להרגיש נוכח, להרגיש בטוח, להרגיש שפע חדש של אהבה, את הקשר שלי עם חיי, עצמי, כדור הארץ עם הקולקטיב". הקורא ירגיש את האור והשפעתו וימשיך לומר, "אני כאן עכשיו, רגלי נטועות היטב באדמה, אני נוֹכֵחַ בגופי. אני אוהב את המלאך רפאל, המלאך רפאל אוהב אותי. אני מרגיש את האהבה היפה הזו, מקיפה את צ'אקרת השורש שלי, וממלאת אותה בְּאוֹר, שפע, אושר ושמחה ברגע זה".

עבור צ'אקרת הגרון הקורא עליו לומר, "אני מרגיש את האור הבהיר והיפה של המלאך רפאל, נכנס לתוך צ'אקרת הגרון שלי. אני מאפשר לאור הזה לשחרר כל חסימה, ובאופן שבו אני מביע עצמי, כך שאוכל לבטא עצמי בְּחוֹפְשִׁיּוּת , ושהביטוי העצמי שלי יבוא ממקום של אהבה, אהבת העצמי ואהבת האחרים". הקורא עליו להמשיך ולומר, "הקול שלי הוא מתנה יקרת ערך, ואני מקבל בברכה את האורות האחרים של המלאך רפאל, ללמד אותי יותר על הקול המיוחד שלי. אני אוהב את המלאך רפאל, המלאך רפאל אוהב אותי. האהבה היפה הזו והאור, הם מקיפים את צ'אקרת הגרון שלי, והם נותנים לי אומץ לדבר בכנות ובפתיחות, באהבה וסבלנות כלפי עצמי ואחרים".

עבור צ'אקרת העיכול הקורא עליו לומר, "אני מקבל בברכה, את האור של המלאך רפאל, לתוך צ'אקרת העיכול שלי. לטפח את הרגשות שלי במהלך הזמן הזה. לומר לי להרגיש מאוזן, ואיך אני מרגיש, לעזור לי להתכוונן לרגשות, המגיעים מהמקור, ממקום של הבנה, ממקום של קבלה וסבלנות, או אפילו ממקום של עוצמה". חלק מהרגשות, האדם צריך לעבוד איתן, אפילו אם הוא לא רוצה, ולמרות שהוא עלול לעיתים להרגיש מגעיל. הקורא עליו להמשיך ולומר, "אני מאפשר לַמַּלְאָךְ רפאל לעזור לי, להבין את הרגשות, שאני צריך לעבוד איתן, לא להסתתר מהרגשות האלה, אלא ממש לטבול עצמי בהן. אני צריך לפעול בין הרגשות שלי, והקול שלי, כך שאם אני צריך לדבר על משהו, אז אני אדבר על זה. אם אני צריך לנצור את לשוני על דָּבָר כלשהו, כי זה נכון יותר בשבילי לעבוד על האי סדר הפנימי שלי, מאשר להצליף בלשוני על אחרים. אני מברך על האור של המלאך רפאל, המקיף את צ'אקרת העיכול שלי, מעלה אור לרגשות שלי, במערכת היחסים שלי עם הרגשות האלה. אני אוהב את המלאך רפאל, המלאך רפאל אוהב אותי. אני מרגיש את האהבה מקיפה, וממלאת את צ'אקרת העיכול שלי".

הקורא ימשיך לומר, "אני מרגיש שהאור מסתובב בכל הווייתי, בתוך כל הכיוונים הקדושים. אני בטוח, אני נאהב, אני חכם, ואני משחרר כל התנגדות, אני משחרר כל אחיזה שלי לְפַחַד. אני מלא בהכרת תודה בזמן הזה, אני מאמין, וסומך על האלוהים הבורא בזמן הזה, אָמֵן".

סִכּוּם

הקורא בסיום ירגיש בתחושה נפלאה, באנרגיה נפלאה, המלאך הַמְּלַוֶּה הוא אנרגיה מדהימה המלאה באהבה. הפעולה שהקורא עשה תמלא אותו באור, מומלץ לעשותה בבוקר, שוב בערב לפני שהוא הולך למיטה, ובכול פעם שמתחשק לו במהלך היום.