מבוסס על מידע ממפתחות חנוך ומלימודי קוד קבלה 27.

מה תפקיד עַם ישר-אל באירוע האלוהי? איך ניתן ללמד את האגו האישי להכרה בזולת? מה חשיבות המשפחה בלימוד מהאירוע האלוהי? מהי תפיסת הַחֶבְרָה והפרט לעתיד לבוא? כיצד יותאם הצד החברתי לצדק האלוהי? כיצד יתבטא "ביאות המשיח" בְּעַם ישר-אל? איך ניתן לייצר תודעת שיתוף באנושות? מהי התרומה הגדולה של עַם ישר-אל לאנושות?

עתיק-יומין

הַקְדָּמָה

א; חוּשׁוּ-נָא אֶת לִבְּכֶם מִתְעוֹרֵר וּפוֹעֵם בְּקִרְבְּכֶם, הִתְבּוֹנְנוּ סָבִיב, הַבִּיעוּ כַּוָּנַת-אֱמֶת בְּמַעֲשֵׂיכֶם, כִּי כָּל-מָקוֹר הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לְכֻלָּם קוֹרֵא. ב; הֵעָנוּ לְלִבְּכֶם, הִתְקָרְבוּ וּבוֹאוּ, הִתְקַבְּצוּ מִכָּל קְצָווֹת תֵּבֵל, מִקָּטָן-וְעַד-גָּדוֹל, הַלְּלוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ כָּךְ שֶׁיִּגְבַּר-כּוֹחָהּ לִרְאוֹת אֶת הַטּוֹב וְהַחֶסֶד.

הניסיון האחרון ביצירת תרבות גנטית גבוהה, נערך בתקופה המצרית, לפני ששת אלפים שנה. כאשר עַם ישר-אל הגדול, ניחן ביכולת רוחנית גבוהה. עַם ישר-אל נזרע, על מנת לשדרג את רמת עמי העולם, על ידי הפצת המסר של הבורא, לְכֹל האומות. כאשר האנושות תוכל למצוא, את הרוחניות של ישר-אל בתוכה ואת הידע, אז היא תוכל להניח, את אבן-הראשה של החופש הרוחני, כיסוד לעולם הזה.

בתודעת האור המופצת כחוק של האור החי, כתוב, החוק יֵצֵא מציון, מישראל הרוחנית שעל פני האדמה. בכל אופן, ישראל הרוחנית היא שיתוף פעולה בין כל גזעי האדם, כדי שכל האנושות תוכל להיגאל מִמַּלְכוּת הבשר, אל מַּלְכוּת האור. הנבחרים של הפלנטה הזאת, המשרתים בהצלחה את בני מינם, מוכשרים לעטות על עצמם, לא רק את גוף האור של העצמי הגבוה, אלא נמסר להם גם הידע, איך להשתמש בצופנים של הבריאה הביוכימית על פלנטה זאת. כל זאת, כדי ליצור זן מוטנטי שיהיה מסוגל לשאת את האור אל תוך בריאות אחרות, ולמטרה זו נוצר עם ישר-אל.

תודעת המשיח, תשכון בתודעת האדם, כאשר יהיה מסוגל להשאיר מאחוריו את אזור החיים הפיסי שלו, ולערוך את יציאת מצרים לאורך "ים-סוף", שהוא רטט האור של מערכת השמש שלו, אל תוך ים-הקריסטל, ארץ ישראל, ארץ תודעת האור, המשרתת ללא תנאי את האב, בעולמות ההיכלות הרבים של האור. במונחי הקוסמולוגיה של הארץ, פירוש הדברים הוא, שללא תכנית חדשה של אור השוטף ספירלית מהאינטליגנציות הקשורות אל התוכנית ישר-אל, השמש תצטרך להשתמש בהספקה העצמית שלה למקור אנרגיה, כי היא לא תוכל לסמוך בלי סוף על לחץ תרמי, כדי לאזן את כוח הכבידה.

"תכנית ישר-אל היא ההצפנה האקטיבית של האור בכל תא מוחי, ותא חיים של האנושות הרוחנית". תוכנית זו זוכה לקידום והופכת ל"תכנית ניצחון" שהיא חזרת הנאמנים להכרה בכס האב.


לִימּוּד הָאֵגוֹ לְהַכָּרָה בַּזּוּלָת

נְפָשׁוֹת האנשים סובבות סביב, בְּמָקוֹם בו אין כעת תיאום עם העליון. אנשים צריכים לתאם עצמם, עם הכוח המוביל את הבריאה כולה. כוח המחשבה הגיעה למצב התעברות, בכל נקודה בה האדם מבטא את דרכו בעולם. אדם המשקיע את נפשו בְּלִימּוּד, והוא מבקש לקבל ידע כולל של הבריאה, נשאר בו הרושם כי הוא משיג את הידע, עד כי הוא רואה בשלמות הבורא והבריאה, דרך מסלול הכרה העובר בהתפתחות הנפש.

הנפש מביאה את הניסיונות, בהם האדם מתנסה במהלך דרכו. ובתקופה זו, "נפש האדם נמצאת בְּעִיבּוּר, והכנה לקראת התגלות". לכן שיעורים רבים הולמים באנשים, ומביאים אותם להכרה, ש"המציאות שהייתה מוכרת לכולם אין היא תישאר. מתוכה תיוולד מציאות חדשה, המגלה ומציגה לאדם את פני האחר". האחר-הזולת הוא האדם העומד ממול, ממנו אנשים התעלמו, כי הם נמצאו בסגידה לרצון המחשיב את העצמי. האדם האחר ממנו אנשים התעלמו, הוא יעמוד מולם במלוא הדרו ותכונותיו, הוא לא רק יבקש הכרה, הוא ידרוש הכרה.

האחר-הוזלת ידרוש להיות נוכח, בכל מצב בו אנשים יובילו את האגו הפרטי שלהם, כך שתתקבל ההבנה כי מהאגו הפרטי לא יוותר דבר. "האגו הפרטי, נדרש לו להיכנס פנימה, ולבקש את העזרה הדרושה לו, כדי שהוא ילמד איך להכיל את הזולת. איך עליו לנוע בְּגוּף, בְּמֶרְחָב שאין לו הגדרה עצמית, אלא הגדרתו ניתנת לו, מתוך יחסו אל הזולת".

"ממקום בו תיוולד הכרה זו בלימוד האגו, אז תיוולד הידיעה, איך יש להמשיך ולנוע בתקופה זו, בְּמָקוֹם בו האדם נמצא". כך ניתן לראות, שלאנושות נכונים אתגרים לא פשוטים. בהסתכלות על התודעה הקולקטיבית, ניתן להבין כי ההכרה במידת החסדים אינה במיטבה, ודבר זה מסוגל להזיק הרבה יותר, מאשר להפעיל את מנגנוני החיסון.


הַמִּשְׁפָּחָה כָּעֹגֶן הַצָּלָה

המצב כפי שהוא כיום, הוא כבר לא יישאר במבנה המוכר לאנושות, בעתיד הקרוב. האנושות תראה נפילת ממשלות סביבה, התפרקות ממסדים מובנים ומוכרים. תנועות חירות וחופש יצוצו וייקחו שליטה, נראה יהיה שיבקשו כביכול, להגן על החלש. אך גם הם ינהגו מתוך אגוצנטריות, ויהיו מְמוּקַדֵי שליטה וכוח.

"נְפָשׁוֹת בני האדם תזעקנה לעזרה, והיא תבוא ממקום שאנשים לא חשבו עליו, מקום שהיה מובן מאליו עבור כולם, מקום זה הוא המשפחה הקרובה". המשפחה הקרובה תבין כי במצבים כאלה, צריכה המשפחה לאפשר ולהיות לעוגן ומשענת, לעצם הימצאות האדם הפרטי. "כאשר ההבנה קיימת כי המשפחה היא העוגן, כעת אנשים צריכים להקשיב לבני המשפחה, בתשומת לב ובמחשבה. משום שהמשפחה היא העוגן, והמשענת של האדם לעתיד הקרוב. עצם היות המשפחה כעוגן, היא תאפשר לאנשים להתרומם, מעל כל המכשלות הנראים מולם", ולדעת שניתן לבטוח ולסמוך עליהם.


הֲבָנָה וְקַבָּלַת הַזּוּלָת

"מהמקום בו אנשים יראו את הקרוב אליהם, כעוגן הצלה לְתִקְוָה, ניתן יהיה בהמשך, לצאת ולראות את האחר, אשר אינו קרוב משפחה, גם הוא כעוגן, וכמשענת לְעֶצֶם היותם בחיים. בחיים, הכוונה היא להתקשרות עם הסביבה, ולהבנת הזולת באשר הוא". מתוך הבנת הזולת, תיוולד הכרה, כי הממשלה הנכונה ביותר עבור הַחֶבְרָה, היא הממשלה הָרוֹצָה במטרת הַחֶבְרָה, המתבטאת בעזרה, לכל האנשים החלשים הנמצאים בה. עזרה גם לכל האנשים המבקשים להתעורר להכרה, ואין בהם את הכוח והיכולת לאפשר זאת, משום שהם עסוקים בהישרדות יומיומית.

"מהעליונים מַצָּבִים אלה נראים, כהתנהלות הדרגתית של הבניית מערכת, המסיטה את המיקוד ממקום הכוח אל מקום החולשה, כך שהופכת את מקום החולשה, למקום הכוח". בתפיסות ובמבנים, בהם התגייסות למען הַחֶבְרָה יתפסו מקום, אז ניתן יהיה לפתח את הדוגמה, בה חיו בני האדם בעבר, בהם היה את כוחות וחוזקות המחשבה, והם יכלו לנוע באמצעות כוח המחשבה, גם ללא הטבע.

"ממקום בו אנשים יתארגנו ויבינו, כי הפרט הוא הזולת שלהם, כי עזרה לזולת היא הגדרת הפרט העצמי. אז יתממש מול עיני האנושות, עולם בו הכוח מעניק מטובו שווה בשווה לכל אדם, והכל לפי צורך האדם ולפי מידתו". החלוקה תנבע מתוך הבניית התודעה, ולא מתוך הבניית מציאות, אשר היא מוכתבת על ידי בעלי כוח ושררה.

סוֹדוֹת קְדוּמִים בְּאַחְדוּת הַמַּחְשָׁבָה הַתְּחוּשָׁה וְהָרֶגֶשׁ

יציאת ישר-אל ממצרים

תְּפִיסַת הַצֶּדֶק הָאֱלוֹהִי לְשֶׁפַע

בכל חֶבְרָה יש צורך לְצֶדֶק, ולכן גם הצדק יקבל משמעות שונה. הצדק יקבל משמעות הוויה, היא תפיסת "הצדק האלוהי" לתהליכים. הצדק האלוהי מבטא, את מה שכל נברא בא לעולם לעשות, ומתוך מטרתו השורשית של הנברא, הוא פועל, והנושא שלו, "דְּבֵקוּת במטרה שורשית זו".

ממקום בה תתעורר ההכרה, ומהכוח המוליך את האנשים, בתפיסה ובמבנה, המבטא את כל מה שניתן לו עֲלֵי אדמות, תיוולד תודעה של אמונה, ומידה אלוהית, והיא המידה שהאנשים החדשים, יפעלו על פיה.

"האנשים החדשים, הם יפעלו ממקום בו תהיה תחושה של יש, ולא של אין. ממקום בו האדם ירגיש את היש, את השובע והמילוי שבבריאה, ותתאפשר גם כוונת המעשים, לְהִדָּמוֹת לצורת יש, ולהיות במחשבה של יש ורוויה".


הַקְּרִיאָה לְבִּיאוֹת הַמָּשִׁיחַ מֵישַׁר-אֶל

ממקום בו אין דאגה לקיום, תיוולד ההכרה במבנה, בו אנשים יתלוו אחד לַשֵּׁנִי בכל עשייה, וְיִצְּרוּ עשייה משותפת, המבטאת את הכיוון, אליו הם צריכים ללכת ואת ייעודם. ממקום בו הנשמה תחווה את העונג בחיי הנפש, תתרחש התגלות המשיח, אז יתעורר בכל אדם הָרְכִיב של השכינה, המבטא את אחדות הנשמות, וְאֶת היותן מערכת אחת של אהבה, ואת הגשמת האיחוד.

ממקום בו אנשים יתקרבו אחד לַשֵּׁנִי, ויכירו את לב אחד השני, תתבטא האהבה ותהיה נוכחת בכל תנועה שאנשים יעשו. בכל מבנה התקרבות, תתקיים גם התעוררות ושירה גדולה, בְּהוֹדָיָה לבורא עולמות. בכך האנושות תִּחְיֶה חיים מלאים בְּרִקּוּד, ושירה גדולה.

האנושות שרויה בעצבות וניתן להבין ולראות זאת, "שְׁרִיקַת הִתְעוֹרְרוּת הַשְּׁכִינָה מֵעֲפָרָהּ בָּאָה, וּמְבַשֶּׂרֶת אֶת הַזִּכָּרוֹן שֶׁהָיָה חָרוּט בָּהּ מִדּוֹרֵי דּוֹרוֹת. כדי לְהִתְעוֹרֵר יוֹם אֶחָד מֵעֲפָרָהּ, וּלְהַבִּיט נְכוֹחָה עַל תּוֹדַעַת בְּנֵי הָאָדָם. לִשְׁרֹק שְׁרִיקָה גְּדוֹלָה, הַמְּבַשֶּׂרֶת עַל הִתְעוֹרְרוּת שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף נְשָׁמוֹת, לְהַכָּרָה בְּבוֹרֵא עוֹלָמוֹת. בְכוֹחַ שֶׁנִּתַּן בִּידֵי בְּנֵי הָאָדָם, לְהַנְכִיחַ קִיּוּמוֹ עֲלֵי אֲדָמוֹת, בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה".

יום יום מתעוררת השכינה, ומביאה את מניין הַתּוֹדָעוֹת העומדות לה באותו הזמן. כחיילים הניצבים לפניה, סופרת היא אותן הַתּוֹדָעוֹת, ואותן הַתּוֹדָעוֹת מחכות לשריקה. השריקה היא התגלות ביאת המשיח, להביא בְּשׂוֹרָה כי נֵיעוֹרוּ כל השש מאות אלפים הַכָּרוֹת, של השגות, והתאפשר כעת הזמן לעבור לקראת האלף השביעי והשמיני.

האלף השביעי והשמיני יִתְבָּרַךְ בְּתוֹדָעוֹת הַבְּרוּאִים, המסוגלות להיות בקשר אחד עם השני, גם ללא מילים, בביטוי רגשות אחד לַשֵּׁנִי במחשבה בלבד.


הִתְבּוֹנְנוּת פְּנִימִית בְּחִבּוּר לַזּוּלָת

יכולת זו לתקשר אחד עם השני, היא התגלתה לבני האדם, עוד בימי קדם. הם יכלו לתקשר אחד עם השני, מתוך מחשבה בלבד, וללא התערבות אמצעי חיצוני. היום, אין את הדרך לעשות זאת באופן יחידני, אלא יש לעשות זאת בִּקְבוּצָה, כדי לאפשר את הגילוי. ממקום בו בני אדם, יבראו תודעות מְשֻׁתָּפוֹת, המסוגלות לקיים חיבור ביניהם. מתוך כך תיוולד הכרה, המסוגלת לברוא מציאות חדשה שכזו.

ישנם אנשים האומרים, כי דרך ארץ היא התורה והיא קָדְמָה לה, כך בני האדם מכוונים במחשבה, ומוליכים את החומר בדרך ארץ. אך מה קורה, כאשר דרך ארץ אינה קיימת עוד, והיא נְגוֹזָה, ואינה רלבנטית עוד, מה קורה אז? אנשים נמצאים בְּמָקוֹם בו, הם מתעוררים ומבינים כי התבוננות במציאות, היא אך ורק השתקפות פניהם. הם יודעים אלו פנים הם מבקשים להיות, ואיך עליהם להתקין על עצמם, את הפנים החדשות.

אנשים צריכים להיות נכונים לדרך, בה הם יבראו הכרה, כי התבוננות פנימית, היא הַסּוֹד לְכֹל גילוי שיבוא, ויתממש בַּחִיצוֹנִיּוּת. ממקום בו אנשים יזככו את פנימיותם, תיוולד הכרה, כי התבוננותם בעצמי הפנימי, היא התבוננות שיש לבצע מִיְּדֵי רגע, כדי לבטא את העולם החיצוני. השתוקקות להבנה, היא למעשה הדרך ללימוד התורה כולה. לכן כאשר אנשים משתוקקים להבנות, ניתנת להם הזדמנות להיות במקומות, בהם הם משוטטים ללא הבנה, אבל מתוך אמונה.

כאשר הבנה תפגוש אותם, אז הידיעה תהיה בהם, והחוכמה תגיע ותתפשט, ותישא אותם על כנפי נשרים, לאיחוד משותף עם בורא עולמות.


סִכּוּם

ממקום בו עַם ישר-אל ניצבים, עליהם להיות בהכרה מלאה, לתהליך שהתפשט בהם, ובכל הארצות הקיימות. ישר-אל נושא תרומה גדולה, לַהַכָּרוֹת, לתודעות, ולכל האחרים אשר אין בהם ההבנה, לתנועת ההיפוך הנדרשת מהם. הבנה להתבוננות פנימית, המעמתת את העצמי שלהם, אל מול פני האחר, הדורש הכרה בנוכחותו. ממקום הגילוי, ממקום החיבור, בין כל נשמה ונשמה, אז בנפשות תתפשט אנחת רווחה, של חסד, גילוי, ותפילת תודה.

מי ייתן וַתִּשָּׁמַע השריקה, והשש מאות אלפים תודעות, הַכָּרוֹת, ישמעו ויהיו ניצבות להתעוררות, ולהכרה בבורא, בהוויה, ולהתפשטות בגופים, ובכך לאפשר שוויון בַּבְּרִיאָה, וְאַחְדוּת.

amen peta

נ.נאור

מצא אותנו בפייסבוק, לחץ על האייקון

דרג בבקשה את המאמר