עתיק-יומין

עושה שלום במרומיו
ההיסטוריה הנסתרת של היקום

”כאשר עבר והווה נפגשים ויוצרים מציאות…“

מבוסס על מידע מתרבויות קדומות

אֵבוֹלוּצְיַת הַנְּשָׁמָה בְּתַהֲלִיךְ הַמָּוֶת

"שומרי הנשמה" מאזור המוות סיפרו, הם מתחברים אל אנשים באהבה ובחסד של הבורא העליון האחד. אנשים רבים חפצים בְּמֵידָע לגבי העולם הבא, או המעבר מחיים בממד השלישי, חיים מכדור הארץ לגלגול אחר, או למקום אחר. כל אדם עליו להשתמש בהבחנתו ובבחירתו האישית, כדי לקבל, או לא לקבל את מה שמסופר. כך שאם המידע לא תואם את המציאות הנוכחית של האדם, הוא רשאי לדחות מידע זה ולהסיטו מדרכו.

"שומרי הנשמה", הם ישויות בדומה לבני האדם, עם זאת הם ביצעו מסעות בממדים רבים, ולאחריהם הם הפכו לשומרי הסף של אזור המוות, או של ממלכת המוות. "שומרי הנשמה", הם גילו שלאנשים רבים בכדור הארץ, יש הבנה מְעֻוֶּתֶת מאוד, בהבנה כיצד פועלת המציאות, אשר נקראת "אבולוציית הנשמה במהלך תהליך המוות". במציאות האנושית, יש תהליכים פולחניים, טקסים ומנהגים המאפיינים כל תרבות, המתמקדים ביצירת רגשות לנשמת האדם העוזבת.

ישנם שני סוגי מוות, בהם אדם יכול לעבור לעולם הבא. סוג אחד, הוא המכונה "חוויה קרובה למוות". סוג שני, הוא המכונה "חווית מוות מלא", אשר מובילה את האדם להיכנס לאזור המוות. יחד עם זאת, בזמן מרחב לינארי, דברים קורים באופן לא מקומי. בדרך כלל, כאשר אנשים עומדים לעזוב את גופם, מתרחשת ירידה חדה בטמפרטורת גופם, דבר אשר מסמל את שבירתו של האמצעי המקשר, והמחבר בין הנשמה והגוף יחדיו.

הֶרֶס האמצעי המקשר הזה, הוא מוביל להפרדת הנשמה והגוף, והתוצאה שהם הופכים להיות מנותקים. ברגע זה, הנשמה שרק עתה חוותה מוות, היא מבינה את "נצחיות הנשמה". הנשמה יכולה לראות את עצמה, ואת התלבושת הישנה שלה, גוף האדם. הנשמה יכולה גם להבין, שכשאדם היא נכלאה במגבלות מֵעֵבֶר לאמונתה, לעומת מה שניתן לה לעשות באזור הנשמה.

חווית הממד השלישי של האדם בחייו, היא נראית כמו מהודקת עם שרשרת על צווארו. לכן יש מגבלות בחוויית האדם בממד השלישי, אשר יוסדרו ברגע שהוא עובר לצד השני, לעולם הבא. בחברה האנושית, רבים מהאנשים לא מתעכבים זמן רב לשבת ולהרהר, שהם למעשה חיים את החיים, כאילו דבר זה יקרה לכולם מלבדם. אולם, כאשר אנשים עוברים לעולם הבא, הם נתקלים בְּטַלְטַלָּהּ עזה של האמת.

כאשר אנשים רואים אנשים אחרים, אשר הופכים לְחוֹלִים ומוכנים לעבור לעולם הבא, אז הם מרגישים צורך להרהר על המוות. אולם פעמים רבות, מחשבה זו לא עוברת במוחם. בנוסף, אם אדם המוכר לאדם אחר עובר לעולם הבא או נפטר, רק אז אנשים אחרים יעריכו את נוכחות הווייתו, איתו או איתה. אם אדם מבחין בזה, אז הוא יודע שזה קורה הרבה מאוד עם אנשים, אשר הופכים להיות מוכרים היטב בתרבות המקומית, רק לאחר שעוברים לעולם הבא ולא במהלך חייהם.

אנשים רבים זוכרים מי הם היו, ומתאבלים על אובדנם. הדבר דומה לאדם, אשר רק לאחר שֶׁאִבֵּד אבן חן יקרה, אז הוא מעריך את ערך האבן חן, הדבר זהה לחיים. זוהי חוויה יפה, היא בדיוק ההפך ממה שאנשים מתייחסים אליה כפי שהיא. החופש של העצמי מכל השעבודים, הוא מחזיר לעצמו את הכוחות האמיתיים, אשר הוענקו לכל נשמה על ידי הבורא. כמו כן, כל הנשמות הופרדו לְטִפּוֹת, והדבר נשכח מהן, במהלך חוויתן בממד השלישי בכדור הארץ. אם אנשים היו יודעים, שדבר זה הוא כמו שחרור ממאסר עולם, הם היו שמחים על כך.

בידיעה זו, אנשים היו שמחים שחברם, או בן משפחתם האהוב חופשי לעשות הכול, והוא החזיר לעצמו את כוחו האמיתי כתת-בורא. זה מה שנראה היה ל"שומרי הנשמה", בהסתכלות על בני האדם. אנשים מתחרטים על מעשיהם, בִּמְקוֹם להיות שמחים שההוויה, או נשמת האדם חופשיה כעת ללכת. שני סוגי המוות אשר יכולים לקרות, הם "חוויה קרובה למוות", "וחווית מוות מלא", כאשר כל חוויה שׁוֹנָה מנקודת המבט.

"חוויה קרובה למוות", בה נשמת הֲוָיַת האדם מוכנה להתנתק מהגוף. "חוויה קרובה למוות", היא כאשר ניתן להביא להחלמת הגוף, כאשר הנשמה עדיין לא השלימה את תפקידה או משימתה, או את חווית הלמידה שלה. ב"חוויה קרובה למוות" עם מותו של האדם, הנשמה פוגשת באור לבן, הוא המכונה "שומר הנשמה" שלה. לכל אדם בכדור הארץ יש "שומר הנשמה" אֲשֶׁר מֻנָּה לה כְּאַפּוֹטְרוֹפּוֹס, מטרתו לפקח על צמיחת הַוָּיָתָהּ.

אולם שומרים אלה, הם יכולים לרמוז רק על ידי מתן דחיפות קלות, דרך הסבת תשומת הלב, או אינטואיציות. אסור "לשומרי הנשמה" להתערב ישירות, בתהליך הצמיחה של האדם, בגלל גורם הבחירה החופשית, אשר הוא הגורם החשוב ביותר, שהאדם צריך לצמיחה הרוחנית שלו. הבחירה החופשית, היא הייתה המתנה הגדולה ביותר שהבורא בעצמו נתן לְכֹל הישויות ביקום. הישויות הן חלק מהבורא, שלהן הוענקה הַמַּתָּנָה של הבחירה החופשית, לעשות כרצונן ולבחור בדרך האוריינטציה החיובית, או לבחור בדרך האוריינטציה השלילית.

לכל אחד מהאוריינטציות, יש את סוג שלב האבולוציה המתאים לה, אשר מגיעים עד השלבים המאוחרים יותר של ההתפתחות הרוחנית, אשר נמצאים בחוויה סגורה. אולם, בשלב הניתוק הראשון, במהלכו המוח או מכלול המוח של האדם עדיין פועל, הוא יוצר עולם אשלייתי, ואירועים כדי שיוכל להיכנס אליהם. זו הסיבה מדוע אנשים רבים מציינים שראו את אלוהי הנשמה, או את חבריהם, או בני משפחתם בתקופה זו. דבר זה פשוט נוצר על ידי מוחם, בדומה לְמַצָּב בו נמצאים בשינה עמוקה, וזה יכול להיראות אמיתי מאוד.

אולם זו לא האמת במקרה של "חוויה קרובה למוות", משום ש"אל הנשמה" יפגוש את נשמת האדם, והוא יסב את תשומת ליבה להתרחק מהאור שלה, אשר זורח באור בהיר יותר מהשמש. אור זה כל כך בהיר, עד שיעוור את עיניו של האדם בממד השלישי, אם הוא היה רואה את זה בחייו. אור זה הוא הַשַּׁעַר לממלכת הנשמה, ברגע שנשמת אדם עוברת דרך האור, היא לא יכולה לחזור לגוף שלה. האור פועל כמנגנון ריפוי, כל מה שֶׁעוֹבֵר מתנקה מיד ומתחדש, עם כל האנרגיה שהיה לה בַּעֲבָרָהּ. גם אם הגוף נשאר בכושר מלא, הנשמה לא יכולה להיכנס אליו שוב, ברגע שהיא חוֹצָה דֶּרֶךְ האור.

לפיכך, פעמים רבות במהלך "חוויה קרובה למוות", הנשמות השומרות של האדם יופיעו בחלומו, וידריכו אותו לחזור אחורה לגופו. דבר זה קורה, גם אם האדם רוצה להשאיר את הגוף מאחור. "אל הנשמה" יכול לתת לאדם בחירה לחזור לאותו סוג חיים, לשיעורים, או להמשיך את חצי השיעורים שהסתיימו ולסיימם. באותו הזמן, בהתבסס על בחירת האדם, "שומר הנשמה" שלו ממשיך קדימה. זוהי נקודת המפנה המפרידה בין "חוויה קרובה למוות", לבין "חווית מוות מלא", הכול בחירה.

אולם במקרים מסוימים, עקב תאונות או טראומות מסוימות, הגוף עלול לא להיות מסוגל לארח את הנשמה. במקרים אלה, גם אם נשמת האדם תחליט לחזור חזרה, היא תְּכֻוַּן על ידי "מדריכי הנשמה" שלה, לנוע אל האור ולעבור לעולם הבא. ברגע שנשמת האדם עוברת לעולם הבא, היא תיפגש עם ישויות נשמה דומות, אשר עברו גם הן לעולם הבא באותו הזמן, כך נשמת האדם לא תישאר לבד כנשמה.

"שומרי הנשמה" מחמשים את ישות הנשמה, כדי שגם תוכל להחליט האם לנסוע במרחב זמן, כדי לראות את גופה הקודם. במהלך נסיעה זו, היא גם תראה את משפחתה, וחבריה מקוננים ומתאבלים עליה. בנוסף, ייתכן שנשמת האדם, היא תִּמָּצֵא מיד בהדרכה של העצמי העליון שלה, כדי לעבור תהליך סקירת חיים. זה תהליך המאפשר לנשמת האדם למצוא את טעויותיה, את הלקחים שהיא לא יכלה ללמוד בחייה הקודמים, אשר זה עתה עזבה.