מבוסס על מסר מֵארְכִי-מלאך מיכאל

עתיק-יומין

בראשית ברא הבורא
ההיסטוריה הנסתרת של היקום

”כאשר עבר והווה נפגשים ויוצרים מציאות…“

הַבָּעַת עַצְמָאוּת בְּהַחְלָטוֹת לַחַיִּים

שלום לכם,

"כל אדם עליו להשתמש בהבחנתו, ולקבל רק את מסרים המהדהדים, ולדחות את אלה שאינם מהדהדים עם הלב הפנימי".

כל הנחשף למסר זה עליו להשתמש בהבחנתו, ולקבל רק את צורות המחשבה, המספקות לו חוויה גדולה ועמוקה יותר של המציאות.

בתקופה הנוכחית אנשים חיים את הרגע, אולם הם חושבים רק על עצמם, על מה שכבר אין להם. אלה לא יכולים לראות את הצד השני, הם לא יכולים להיות מְלֵאֵי תודה למה שכבר יש להם, הם חושבים רק על מה שטוב להם באותו הרגע.

אנשים כבר יודעים הרבה, הם נחשפו למסרים של ממלכת המלאכים פעמים רבות, הם למדו הרבה. אבל יש דברים רבים, שאנשים עדיין לא יכולים להפריד עצמם מהם.

הכול בעולמו של אדם הוא תוצאה של מה שהוא חושב, ומה שהוא מביע. העולם בו נמצא האדם, הוא לא נברא על ידי אבא אמא הבורא כפי שהוא.

הדיסהרמוניה הקיימת על הפלנטה, הכול נוצר על ידי האנושות במהלך ימי הזמן. זו נקודה חשובה שחשוב להדגיש עכשיו, מה האנושות מביעה.

לְשֵׁם המחשה, יֵעָשֶׂה שימוש בְּדֻגְמָאוֹת לְחִבּוּר תמונות, כי אנשים מסתגלים טוב יותר כאשר מחברים להם תמונות.

תאר לעצמך שאתה צועד בקבוצה גדולה, גודל הקבוצה לא משנה הרבה. אולם מובן, ככל שהקבוצה גדולה יותר, כך ההשפעה גדולה יותר, וכך אֵנֶרְגִּיָּה גדולה יותר מובעת.

אתה צועד על פני מרחב עצום ממדים, בו מלפנים אתה רואה רק את האופק ושום דבר אחר. ישנם אנשים, שכאשר הם רואים את קו האופק, הם חושבים שכולם הולכים אל הלא נודע.

יחד עם זאת, יש מי שסומך על כך שזו הדרך הנכונה, ושכל מה שֶׁיִּקְרֶה זה עבור הלמידה שלו, ועבור האבולוציה שלו. כמה אנשים סביב האדם שחושב כך, גם הם מביעים אנרגיה זהה ומסכימים איתו, וזו הקבוצה הראשונה.

אבל קבוצה אחרת מסתכלת על קו האופק וחושבת, לא, אנחנו הולכים לקצה הצוק. אין מוצא כולנו נָמוּת, כי אין לאן ללכת, אנחנו צריכים למצוא מקום לִתְפֹּס מחסה, אבל מלפנים יש צוק, וכך רבים מתחילים לשתף את האחרים, בתחושת הפחד והייאוש.

קבוצה נוספת מסתכלת על קו הרקיע ולא יודעת מה לחשוב, הם מקשיבים לקבוצה הראשונה ומסכימים, והם מקשיבים לקבוצה השנייה וגם מסכימים.

זו קבוצה שעל הגדר, הם לא יודעים מה לחשוב, זו קבוצה ההולכת לפי דעתם של אחרים. אין להם דעה משל עצמם, אין להם הרבה הגדרות במה שהם חושבים, הם הולכים אחרי מי שמגיע ראשון ונותן הצעה.

אם כך, יש שלוש קבוצות הנעות לְעֵבֶר קו האופק, והשאלה הנשאלת מי צודק? זו אותה קבוצה שחושבת שהם יגיעו לשם, ושכל מה שהם צריכים לעבור יהיה טוב לאבולוציה שלהם, ללמידה שלהם. הם מתחילים להביע את זה בעוצמה, באמונה כזו שהם יכולים אפילו לראות שזה לא צוק, שזו רק עליה קטנה הנמצאת לפניהם, ותהיה להם דרך חופשית ללכת בה.

אולם אלה שחושבים שזה צוק, הם לא רואים מוצא אחר, הם חושבים שהם הולכים להגיע לַקָּצֶה תשושים ועייפים, ופשוט ימותו מרעב וצמא, כי לא יהיה מה לעשות. קבוצה זו גם מביעה, זה מאוד חזק עם הרבה אמונה שאין מוצא, אין דרך קדימה.

הקבוצה השלישית, האנשים פשוט עוצרים כי הם לא יודעים לאן ללכת. רגע אחד הם חושבים שתהיה להם דֶּרֶךְ קדימה, ברגע הבא הם חושבים שזה באמת יהיה צוק, והם ימותו מרעב וצמא.

השאלה הנשאלת, איך מתאימים את זה לעולם הקיים? והתשובה, הקבוצה הראשונה, היא קבוצה שלא משנה מה יבוא, לא משנה מה מופיע, לא משנה מה נאמר, יש להם אמונה שגם אם יש צוק לפניהם, הם ימצאו מקום על ההר לרדת.

אלה מאמינים ובוטחים שֶׁשָּׁם זה לא יהיה הסוף, זה עשוי להיות מכשול גדול שאפשר להתגבר עליו או לא. לא משנה מה יבוא, הם מאמינים שהם פשוט הולכים בזרימה ובאמונה, עם הכוח והבטחון.

לא משנה מה ישאלו אותם, לא משנה מה נותנים להם לאכול, לא משנה מה נותנים להם לשתות, הם סומכים ויודעים שאותו מזון ומשקה עלול להיות מורעל.

אולם, הם כל כך בוטחים בדרכם, בישויות האור הנמצאות סביב, שהם יבטלו את כל הרוע, שהוכנס לתוך מה שניתן להם לאכול ולשתות. אלה סומכים, מאמינים ויודעים שהם צריכים לאכול ולשתות כדי להישאר בחיים, להישאר פעילים, להמשיך ללכת, מכיוון שהדרך עדיין ארוכה מאוד, קו האופק עדיין רחוק מאוד.

לא ניתן להתכחש לאוכל ולשתייה, אפילו אם הם כביכול מורעלים. אבל הם בוטחים, יש להם אמונה אז הם אוכלים ושותים. חלקם אפילו קצת חולים, אבל הם ממשיכים להאמין והם קמים וממשיכים ללכת, כי הם בוטחים ולא משנה איזה מכשול הוצב בדרכם.

אנשים אלה בוטחים, ואם המשקה הזה, האוכל הזה שהורעל עשה להם נזק רב עד שנספה, הם בטוחים שזו הייתה ההחלטה של נשמתו לעשות זאת באותו הרגע.

זה לא האוכל, זה לא המשקה, האוכל והמשקה היו רק האמצעי שבאמצעותו בחרה נשמתם לעזוב, והם ממשיכים הלאה ניזונים משפע נוזלים בגופם, וממשיכים הלאה עם אמונה רבה והרבה אור.

הנה מגיעה הקבוצה השנייה, אותה קבוצה שלא סומכת על כלום, הם מסתכלים על המים האלה, הם מסתכלים על האוכל הזה, והם לא אוכלים כי הם מפחדים למות, הם מפחדים מהרעל. הם מעדיפים לא לאכול, הם מעדיפים לא לשתות את המים ולמות ברעב, כי הם לא יגיעו לקו האופק, מכיוון שקו האופק הוא צוק.

לָמָּה שאני אתעייף ואלך לשם? אני אמות ממש כאן, והם לא אוכלים, והם לא שותים. הם למעשה מתים מחוסר מים ואוכל, כי הם לא סומכים על כלום, הם רואים רק את הצד השלילי בַּכֹּל.

המים יכולים להיות האוכל לאותו רגע, ההגנה לאותו הרגע, אבל הם לא מאמינים בכלום. הם מאמינים רק במה שחצי תריסר אנשים אומרים, הם לא מאמינים בישויות אור, הם לא מאמינים בִּכְלוּם.

לכן הם לא אוכלים, הם לא שותים, והם ממשיכים במסעם, לאן הם יגיעו? לשום מקום, כי הם לא יגיעו רחוק בלי המים האלה ובלי האוכל הזה, כי הם אמרו שהאוכל מורעל, אמרו שהשתייה מורעלת, הם האמינו בזה.

אם המשקה והאוכל לא היו מורעלים, הם היו מתים מהרעל של אמונתם, דרך חשיבתם. זה מה שהם מאמינים, אם אני שותה, אם אני אוכל ושותה מזה אני אָמוּת והכל ייגמר, זה עתה הם הביעו את עתידם.

אולי המים שהיו שותים והאוכל הזה לא היו מורעלים, ויכול להיות שיש לאחד מהם דרכון להגיע לקו הרקיע. אולם, הם לא מאמינים בִּכְלוּם, חושבים שאין אף אחד סביבם, הם לא מקבלים שמישהו יכול לדאוג להם, ובמקום מעדיפים להאמין שמנסים להרוג אותם.

בסדר, כעת זו הבחירה של הקבוצה השלישית, חצי אוכלים ושותים, וַחֲצִי לא אוכלים ולא שותים, כי הם על הגדר. חלק עוקבים אחרי הקבוצה הראשונה וחלק אחר הקבוצה השנייה.

ככול שהזמן עבר מה קרה לשלושת הקבוצות? בקבוצה הראשונה כמה אנשים לא הצליחו, למה? בגלל שזה היה טבע נִשְׁמָתָם לא להגיע לשם, זה היה הרגע שנשמתם החליטה לעזוב, זה היה מעייף מידי והיא החליטה לעזוב.

בקבוצה השנייה אף אחד לא הגיע, למה אף אחד לא הגיע? כי אף אחד לא בטח, אף אחד לא האמין, אף אחד לא הגן על עצמו, אף אחד לא האכיל גופו, אף אחד לא אכל מה שצריך. הסיבה לכך, שכל אחד בקבוצה זו האמין שהוא עומד למות, הוא בחר למות, והוא מת באמת.

הקבוצה השלישית, הקבוצה שהלכה אחרי הקבוצה הראשונה מגיעה קדימה. מה הדבר החשוב ביותר שגילו, כשהגיעו לקצה קו האופק? זה לא היה צוק, זה היה טיפה קטנה.

יש לחשוב על הסיפור, כל אדם מקבל את מה שהוא מביע, הוא יכול לאכול רעל, אבל אם הוא מאמין שיש ישויות אור סביבו, לא אחד אלא כמה, ושאותם ישויות צופות במסעו.

לפני שהאדם אוכל את הרעל הזה, ישויות אלה כבר הוציאו את כל מה שהרעל יכול להזיק לו. הוא יכול לאכול ולשתות כל דבר, כי הוא סומך, כי הוא מאמין, ועכשיו הוא מביע זאת.

יש אנשים החוששים כאשר הם מצטרפים למיעוט, שבעצם תוהים מה הם מקבלים בהשתלת פחד, השתלת סבל, השתלת ספקות. לאן כל זה מוביל, הפחד, הספק לאן כל זה מוביל?

הוסבר כבר מספיק שככל שיש יותר ספק, כך האדם מביע יותר פָּחַד, והפוך. פָּחַד וספק לא הולכים עם האור, או שאדם בוטח או שלא בוטח.

אין דבר כזה חצי בטחון, "הו, אני מפחד, אבל אני צריך ללכת בדרך הזו, והוא הולך בדרך עם פחד". מה הוא ימשוך בדרך הזו? ראשית ליבו כבר כועס, כי הוא נאלץ ללכת בדרך הזו, והוא מאמין שבדרך זו כל דבר רע יִקְרֶה לו.

האדם מביע את זה, והוא מקבל חזרה את מה שהוא מביע, לכן חשוב לקחת את המסר ולהכניס לכל נקודה בחיים, בכל מה שהוא מרגיש במהלך היום, לא רק בנושא אחד, לא רק במיקוד אחד.

על מה שהאדם שם את תשומת ליבו, הוא שם את הפוקוס שלו, ואז זה יהיה שווה את מה שהוא מביע. אם אדם מביע אֵמוּן בהליכתו, בסדר, הוא יכול להמשיך להאמין בדרכו, בדרכו שלו.

כאשר אדם אחר הולך בדרך אחרת, האם הוא האדם האחר? האם הוא בובה שצריכה לעשות מה שהאחר עושה? כל אדם לוקח את המסלול שלו, כל אחד יעשה את הבחירה שלו, אבל אל ינסה לדחוף אחרים באותה הדרך.

כל אדם עליו להחליט בעצמו, בדרכו שלו וישמור לעצמו, כי כאשר אדם מפיץ ספק, מפיץ פָּחַד, מפיץ חוסר אֵמוּן, קצת אחר כך הוא בא ומתלונן שלא קורה כלום.

מה הסיבה להטיל כל כך הַרְבֵּה ספק? למה כל כך הַרְבֵּה פחד? למה יש כל כך הרבה דיונים על הנושאים? מה המטרה? התשובה היא כדי לְהוֹצִיאֲךָ מהפוקוס, לְהוֹצִיאֲךָ מהפוקוס שהוא האחד, התרוממות האור בְּתוֹכְךָ.

התרוממות האור אינה הולכת עם ספק, לא הולכת עם חוסר אמונה, לא הולכת עם חוסר אֵמוּן, הם אינם תואמים. לכן, מי שמטיף למשהו, שהוא חושב נכון לעצמו ולכל השאר, הוא מטיף מה האור, אולם הוא מטיף ליותר ספק, וליותר חוסר אֵמוּן, יותר פָּחַד לסובבים אותו.

המטיף עוזר לצד השני, ומסביר למה שום דבר לא קורה. אז למה שום דבר לא קוֹרֶה? כי האדם לא יכול לשמור על הרטט, הוא מחזיק ספק, הוא מחזיק פחד, הוא מחזיק חוסר אֵמוּן ואמונה בישויות האור סְבִיבוֹ.

ישויות האור לא ישנות כאן, הן לא מתנדנדות על הערסל, הן לא מנמנמות, הן עובדות ועובדות קשה להרוס כל דבר מזיק. אבל לא בטוח שאתה מאמין בזה, ואתה ממשיך לרטוט ספק, לרטוט חוסר אֵמוּן, לרטוט כל זה לכולם.

בְּרָכוֹת, כי מי שנוהג כך, הוא גורם לצד השני להתגלגל על הרצפה בצחוק מתגלגל. זה מה שהם רוצים, זה מה שהם הציגו, זה מה שרוצים שתחשוב. כך אנשים נופלים כמו ברווזים, ועושים בדיוק מה שמצפים מהם.

ההחלטה היא של כל אחד, כל מי שרוצה לבטוח בכך, יבטח בכך, מי שלא רוצה לבטוח בכך, שלא יבטח בכך. שְׁמֹר את דעתך לעצמך, אתה לא צריך להפיץ דעתך, שְׁמֹר אותה לעצמך, קַבֵּל החלטה משלך בעצמך.

אַל תשליך את החלטתך כביכול לאחר, כי אתה צריך לקבל את תמיכתו של האחר, כדי לומר ביעילות שאם הוא לא עושה את זה, גם אתה לא תעשה. אתה גם לא צריך לעשות את מה שהאחר לא עושה, אלא בחר במה שֶׁמַּצְפּוּן ליבך אומר לך לעשות.

לא משנה מהי החלטתך, היא שלך, עֲשֵׂה זאת עבור עצמך ולא עבור האחר, ולא עבור האמצע. כל אחד עושה את הבחירות שלו, כל אחד מִמֵּשׁ את בחירתו החופשית.

התאמן בכך לבד, אל תשפיע על הקבוצה השלישית שלא יודעת מה לעשות. תמיד יש מישהו שנמצא על הגדר, המחכה שדעתו של האחר תהפוך להיות שלו, ואתה שם.

כאשר אתה שם, אתה רק מגדיל את המחלקה של הקבוצה השלישית. ככל שאתה מאשר ומדגיש את הקבוצה השנייה לא לסמוך על שום דבר, לפקפק בכל דבר, להטיל ספק, אז אתה עושה בחירה לְרֶטֶט שממשיך לרטוט, עבור אלה המבינים אותו.

מי שנמצא בקבוצה הראשונה, הם בוטחים בְּכָל דבר ולא משנה מה יבוא, הם נותנים אמון. בסופו של דבר גם הם יעזבו, כי יגיע שלב בו גם הם יעזבו.

כאשר אדם נאבק, מתווכח אם ללכת ימינה או שמאלה, הוא ימשיך להימצא שם, כי ספק מקונן בליבו. בְּמָקוֹם שיש ספק אין אמון, אין אמונה. איפה שיש ספק אין אור, יש הכול מלבד אור.

מסר זה מיועד לכל אדם לעשות בֶּדֶק עצמי, אל תגיב לְאַחֵר. לא להגיב משמעו מָה חשבת על מה שהוא אמר? משום שלכל אחד תהיה הבנה משלו. רבים עשויים לכעוס על המסר, כל אחד יביע את מה שהוא רוצה, זכותך לחשוב ולפעול, לקבל החלטות משל עצמך. אל תקבל החלטות כקבוצה, הפסק לפעול לפי דעתו של האחר.

זו חייבת להיות דעתך, האם אתה לא חזק מספיק כדי לשאול? אז תהיה חזק ואמיץ מספיק, כדי להחזיק בדעה משלך ללא תלות בקבוצה.

זה נגמר, קיבלת את החלטתך, זו לא הקבוצה שתגרום לְךָ לשמור את זה, או לשנות את זה, אלא ההחלטה תלויה בכל אחד מהאנשים. אם אתה רוצה להימצא בתור עדר מושלם, אל תבוא לשאול למה כלום לא קורה.

המסה הקריטית שאמורה להעלות את האור על הפלנטה, עוסקת יותר בדיון הַאִם לאכול תותים או בננות, בִּמְקוֹם פשוט לחשוב להאכיל עצמם.

יש לחשוב על זה הרבה, אנשים זזים בצורה מסוכנת לעצמם. ההליכה היא בודדה, לא לפי הרעיון או דעתו של האחר. כל אדם עליו להתחיל לקבל החלטות משלו, ולא ללכת כעדר.

הסיבה לכך, האדם לא סומך על אף אחד, ואם האחר חושב כמוהו, אז הוא צודק. אנשים אומרים לעצמם, עשיתי את זה כי הוא עשה את זה, ולכן לא ניתן להאשימך, הוא לא מספיק אמיץ לקחת את דעתו לבד, הוא רוצה לקחת את זה ביחד עם האחרים, כך לא תואשם שעקבת אחריהם.

תחשוב על כך, על מה שאתה מושך לדרך שלך, אתה עשוי לשחק בַּמִּשְׂחָק שלהם. חֲשֹׁב על כך, אם אתה רוצה לקבל החלטה, קַבֵּל אותה בעצמך וזה נגמר.

לאף אחד אין מה לעשות עם זה, עכשיו אל תמשיך להפיץ את ההחלטה, לקבל תמיכה מהאחר בבחירותיך. כדי שלא תרגיש לבד, וכל אדם יבחר בעצמו, הקשב היטב לליבך ובחר דרכך.

אַרְכִי-מלאך מיכאל עומד על דעתו אל מול כל מי שמטיל ספק, מי שלא בוטח, מי שמטיל ספק, עליו לדעת שהוא מכבה את האור שבליבו.