מבוסס על מסר מארכי-מלאך מיכאל

עתיק-יומין

בראשית ברא הבורא
ההיסטוריה הנסתרת של היקום

”כאשר עבר והווה נפגשים ויוצרים מציאות…“

נְקֻדּוֹת לְשִׁפּוּר הָעַצְמִי

שלום לכם,

"כל אדם עליו להשתמש בהבחנתו, ולקבל רק את מסרים המהדהדים, ולדחות את אלה שאינם מהדהדים עם הלב הפנימי".

המערכת המלאכית משלימה עוד מחזור נוסף על כדור הארץ. המעקב לא נעשה על פי לוח השנה, אלא אחר כל מחזור שכדור הארץ עושה.

המחזור מסתיים, ומה שחשוב בזמנים אלה לא לתת לאמונות שגויות, ולדעת שהמחזור החדש יהיה מושלם או לפחות טוב יותר.

כל אדם עליו לדעת, שְׁמָהּ שחשוב בכל יום ובכל רגע, הוא מה שֶׁקּוֹרֶה בליבו. אין חשיבות לבגדים שהאדם לובש, לא המקום שבו הוא נמצא, מה זה מועיל לִלְבֹּשׁ בגדים בצבעים בהירים במיוחד, וליבו מתמלא שִׂנְאָה, כעס, טינה?

זה לא מועיל, זו אשליה טהורה שהאדם מנסה להראות לעצמו שהכול בסדר, למרות כל הדברים הלא נכונים. האדם מרגיש שהוא יכול למשוך דברים טובים, רק חשוב שידע שהוא מושך את התוצאה של מה שהוא נובע.

אם אדם מפיץ כעס, נקמה, חוסר שביעות רצון, אלו לא יהיו הבגדים שלו שישנו את זה. האדם הוא מה שהוא, ולא מה שהבגדים שלו מְבַטְּאִים.

מה משנה אם האדם נמצא במקום מבורך, אם ליבו עדיין שחור? הוא עדיין מכוער, זה עדיין צמוד לרגשות הנובעים מרטט נמוך מאוד.

כל אדם עליו להפסיק לרמות עצמו, עליו להיות אותנטי ואמיתי. החיצוני לא מועיל, אם הוא היה חשוב המערכת המלאכית הייתה רואה את האדם, הם היו רואים כל חלק קטן בגופו. אבל הם לא רואים כי הקליפה החיצונית היא רק קליפה, הקליפה החיצונית היא רק מַלְבּוּשׁ שנשמת האדם רכשה זה עתה.

בתקופה זו, רבים מהאנשים נראים שחורים, לפני זמן מה אולי הם היו בלונדינים, או מאוחר יותר אולי היו חומים. אולם בשביל המערכת המלאכית, אנשים אלה היו רק דבר אחד, נשמה ושום דבר לא השתנה, רק הבגדים שנלבשו השתנו, הבגדים שבחרו לִלְבֹּשׁ, כך שהחלק החיצוני לא ממש מועיל.

החוץ הוא אך ורק תוצר של מה שגרמו לאנשים להאמין, למה שגרמו להם לסגוד לו, היופי החולף, הבגדים היקרים מאוד. מה טוב בתלבושת יקרה מאוד?

ישנם שני אנשים, אֶחָד לָבוּשׁ סמרטוטים והשני, השני לָבוּשׁ בבגדים יקרים מאוד. אם שניהם נופלים לבוץ מה קורה? שניהם יתלכלכו באותו אופן, התלבושת היקרה הזו לא תעצור את הבוץ מללכלך אותה.

יש להבין, אנשים מעריכים דברים שהם לעיתים לגמרי לא בסדר. אדם בתוך הקונספט יפיפה, וגם אדם מחובר מכוער, שניהם נופלים לבוץ ושניהם יתלכלכו.

מי שנראה יותר יפה לא יהיה נקי יותר, כי כולם אותו הדבר, זה רק גרם לאדם להעריך דברים חסרי תוחלת וארעיים. היופי חולף, כולם מזדקנים בתקופה הנוכחית, אף אחד לא חי אַלְפֵי שנים, אף אחד לא נשאר עם גוף יפה לאורך כל חייו.

כל אדם מזדקן ורבים נראים נורא כשהם מתבגרים, הרעיון של היופי הזה שהיה להם כשהיו צעירים, זיכרון היופי זה הדבר שמונע מהם למות. האם היופי ימנע מאנשים לחלות, האם היופי ימנע מהם לעשות כל דבר, שמישהו אחר שאולי לא כל כך יפה רוֹצֶה לעשות?

האנשים הם אותו הדבר, הבורא כל כך נפלא וכל כך מושלם, שהוא לא נותן למערכת המלאכית לראות את האדם, כמו שהוא רואה את עצמו. המערכת המלאכית רואה רק אור, והם רואים רק את מה שהאדם נובע.

למערכת המלאכית קל לדעת, מי הוא בעל לב מואר ומי לא. אין טעם לאדם לנסות להיראות טוב, לנסות להיראות נפלא, כאשר ליבו שחור מרוב קנאה, שנאה. הם רואים את הלב ולא את הגישה, וכך הם מבינים שהאדם עם לב שחור.

אם אדם עם לב שחור שעושה מעשה טוב, למעשה הטוב שעשה אין ערך עבורו, כי הוא מרמה את עצמו. האנרגיה שהוא משקיע במעשה הטוב האפשרי היא לא אנרגיה טובה, זו אנרגיה מזויפת, אנרגיה של בוז. אבל האדם מנסה להיראות נחמד, וכולם רואים אותו כך, כי אנשים לא רואים את הלב של האדם.

אנשים רואים לעיתים קרובות את המראה החיצוני, הם רואים לעיתים קרובות את הגישה, ואם הוא עושה לכאורה מעשה טוב. אנשים לא מסתכלים מי הוא באמת, לא מנסים לדעת איך נראים חייו של האדם, מה הוא עשה כדי להשיג את זה, איך הוא בחיי היומיום, אלא רק את הרגע הזה שבו הוא נותן משהו.

אנשים נותנים לעצמם להיסחף במראה החיצוני, הם נתנו לעצמם להיסחף במחוות קטנות. המערכת המלאכית יודעת בדיוק מה יש בלב של כל אחד.

אין לאנשים דֶּרֶךְ לרמות אותם, לכן אין להמשיך לנסות להיראות נחמד, להיראות טוב איתם, כי זה לא טוב. למעשה, כל פעולה שנעשית מהלב מֻעֲצֶמֶת בְּאוֹר.

המערכת המלאכית יודעת באותו הרגע שנעשתה פעולת צדקה, שפעולה נעשתה לטובת האחרים. זה לא משנה מה האדם עשה, זה לא משנה אם הוא תרם מיליונים במזומן, או פשוט נתן כיכר לחם, הוא עשה מעשה טוב, וזה המעשה שמאיר את ליבו, כי זה נעשה מהלב.

אין על האדם לחשוב, שבגלל שהוא תורם הרבה, הוא נראה טוב יותר ממישהו שתורם רק כיכר לחם. זה לא משנה, מה שקובע היא ההרגשה של האדם, כי הרבה פעמים אלו שתורמים הרבה, הם עושים זאת כדי לפייס את האגו של עצמם.

אנשים שמפייסים את האגו של עצמם, הלב שלהם לא יתמלא בְּאוֹר. אולם אנשים שנותנים עם כל כך הרבה אהבה, עם כל כך הַרְבֵּה אור שליבם נדלק, הלב רוטט, הלב מתגבר באור.

אנשים אינם צריכים לנסות לרמות את עצמם, וכתוצאה מכך לנסות לרמות את המערכת המלאכית. אנשים צריכים לעשות דברים עבור עצמם, לא לנסות לגרום למערכת המלאכית לראות אותם מה שהם לא.

אין דרך לרמות את המערכת המלאכית, אין דרך לרמות את עצמם, הם מטעים את עצמם, כי הם רוצים לשטות בעצמם. כל אדם יודע בדיוק מי הוא, אף אחד לא מושלם, אם האדם היה מושלם הוא לא היה מתגלם, לא היה לו שיעורים ללמוד, והוא כבר היה בממדים הגבוהים יותר.

לכן, אין על האדם לחשוב שהוא מושלם, אין עליו לחשוב על עצמו מבלי טעויות, אין עליו לחשוב שהוא טוב יותר מֵאֲחֵרִים. בכל פעם שאדם חושב "הו, אני יותר טוב מהאחר", המעידה מכוערת כי האגו עדיין צורח בפנים.

אף אחד לא יותר טוב מאף אחד אחר בשום מובן, לא כי הם יפים יותר, לא כי יש להם יותר כסף, ולא כי הם אינטליגנטים יותר. לכל אדם יש את ההזדמנות שלו, בהתאם למסע הנשמה שלו.

אם הנשמה של אדם לא מוכנה ללמוד, לא מוכנה להתפתח, היא תמיד תהיה נשמה מסכנה, אבל לא בְּמוּבָן של ענייה אלא במובן של הרוח. מי שלא אוהב ללמוד לא אוהב להתפתח, הוא לא אוהב לשפר, הוא רוצה לחיות תמיד בְּשִׁגְרָה, זו החלטה של הנשמה.

מצד שני יש כאלה שלא חשבו שהם מסוגלים, שחשבו שהם לא יכולים להגיע לשם, והם הגיעו לשם כי הם האמינו בעצמם. בסוף המחזור הנוכחי של כדור הארץ, כל אדם עליו להסתכל על כך, הוא יעשה רשימה של כל הדברים שהוא עדיין צריך לשפר.

אף אחד לא מצביע על שום דבר, הרצון הוא שכל אדם יהיה אמיתי, יהיה נאמן לעצמו. כל אדם עליו לבדוק, מה הוא מוכן לעשות כדי להפוך להיות אדם טוב יותר, מָה חסר.

מה הם שמות התואר, המעמד, ההרגלים, המנהגים שאדם עדיין צריך לעבוד קשה יותר עליהם. זה לא תרגיל קל ורבים לא יעשו את זה, כי הם חושבים שהכול שטויות.

טכניקה פשוטה, מי שֶׁרוֹצֶה לשנות, מי שֶׁרוֹצֶה להשתפר, מי שֶׁרוֹצֶה להיות אדם טוב יותר, יכתוב בכל יום את מה שצריך לשפר במסע החיים שלו. אין לעשות זאת עם האגו, יש לפוגג את האגו מהלב בצורה נכונה, אבל לא אם שיפוט שהוא המצפון.

מהי תודעה? זו היכולת לדעת בבירור מה קורה. אם אדם מודע לכך שהוא צריך לשפר בנקודה א', בנקודה ב', בנקודה ג', המשמעות שהאדם לא נותן לאגו שלו להגדיר לו, ולכן הוא מוכן להודות בחוסר הצלחה, ושיש לו הרבה פגמים לתקן.

כל אדם עליו לכתוב את הפגמים האלה, עליו לעשות את השיעורים האלה. זה לא משנה מה האדם כותב, עליו פשוט לשבת ולהתחיל לכתוב.

עליו להתכנס פנימה ולתקשר עם העצמי העליון שלו, להביעה כַּוָּנָה, ולהעמיד עצמו לִרְשׁוּת העצמי העליון. עליו לבקש מהעצמי העליון, "עצמי עליון שלי, הַרְאֵה לי את הנקודות שבהן אני צריך להשתפר".

עליו פשוט לתת ליד שלו לכתוב מה שהיא רוצה לכתוב, בזמן התבוננות פנימית גדולה, במיוחד בזמן של אהבה גדולה לעצמו. זה להראות אהבה, לחפש את הפגמים שלו, אין צורך להצביע על דברים.

זה מראה שהאדם מודע למה שצריך להשתנות, מודע למה שצריך לשפר, ולאיזו מטרה להפוך לבן אדם טוב יותר ויותר, מוכן יותר ויותר לממדים גבוהים יותר.

כל אדם עליו לזכור שכל פגם מתוקן הוא לב בהיר יותר, כי הוא מפסיק להחליק והלב נדלק, התדר עולה והרטט עולה, האם זה לא מה שהאדם רוֹצֶה?

אדם עליו לעשות תרגיל זה ולא לפספס, אולם עליו לעשותו עם הלב שלו. לעשות את התרגיל, ולאפשר לעצמי העליון לדבר, כי הוא יודע מה נדרש כרגע כדי לשפר את נשמתו, לשפר את נתיב הפרקטל, שנמצא שם מוכן או אולי לא לממד החמישי.

כל אדם עליו לעשות זאת שוב, וחשוב שזה ייעשה עם הלב אבל בלי שיפוט, מבלי להסתכל על הרשימה הענקית ולהתייאש. להיות מודע לכל חוסר הצלחה זה הרבה יותר חשוב, ולא משנה מספר חוסר ההצלחות, מאשר אדם שאינו מודע לכלום.