מבוסס על מסר מהאלים הבוראים

עתיק-יומין

”כאשר עבר והווה נפגשים ויוצרים מציאות…“

נְשָׁמָה דְּמוּי-אָדָם

שלום לכם,

"כל אדם עליו להשתמש בהבחנתו, ולקבל רק את מסרים המהדהדים, ולדחות את אלה שאינם מהדהדים עם הלב הפנימי".

הָאֵלִים הבוראים מסרו, הצורה דְּמוּי-אָדָם, ורוב הצורות האחרות ביקום מתוכננות מקודי אור, המגיעים קודם למולקולות הדנ"א. קודים אלה מתוכנתים למגוון גדול, וגיוון.

כאשר הצורה דְּמוּי-אָדָם נוצרה לראשונה לפני מאות מיליוני שנים, נשמות רבות בכל רחבי היקום התעניינו בצורות דְּמוּי-אָדָם אלו. על ידי שינוי דנ"א בדרכים מעט שונות, דְּמוּי-אָדָם יכולים לקבל מראה של נחשים, זוחלים, ציפורים, יונקים ועוד.

חלק ממערכות הכוכבים בחרו בהדמות על פני גיוון, בשל העובדה שהגיוון הציב מספר אתגרים. כאשר משהו לא תקין, היה הרבה יותר קשה לתקן את הבעיה, אם היו הרבה וַרְיַאצְיוֹת בקודים.

בעיקרון, על מנת לחוות את החיים בצורת דְּמוּי-אָדָם, נשמות היו צריכות להקרין חלק מעצמן לתוך הרקמות והתאים של הצורה. ממשק זה היה קל יחסית בממד השביעי, מכיוון שלא היה צורך להוריד את הרטט, כדי לכבוש את רכב הגוף.

בממד השישי, כיבוש הצורה היה יותר אתגר, בשל הצורך לא רק להקרין חלק מהעצמי לתוך הצורה, אלא לעשות זאת באופן שהפיל את ההיבט הזה של הנשמה ברטט.

האנלוגיה הטובה ביותר לתאר זאת, היא תהיה לטבול את הידיים בבריכת מים קרים. רוב הגוף של האדם עדיין מעל המים, אבל עכשיו חלק ממנו חווה תחושה שונה מאוד. אם בידיים היו כל חמשת החושים משובצים בתוכם, חלק מהאדם היה חווה עולם שונה מאוד, מזה שהוא רגיל אליו.

במשך תקופה ממושכת של כ-600 עד 700 מיליון שנים, צורות רבות נוצרו והתפשטו בעולמות שבצפיפות הממד השישי והממד השביעי, כולם בעלי הצורה האנושית הבסיסית, אך עם גמישות רבה במסגרת התוכנית הסטנדרטית.

לִפְנֵי כ-300 מיליון שנה, האלים הבוראים מצאו דרך לקיים את צורות החיים האלה בממד החמישי. נשמות היו נכנסות לממד החמישי, או ליתר דיוק חֵלֶק מהנשמה תיכנס, תחווה חיים שלמים בתחום הזה, ואז תחזור לממד השביעי ברגע שהנשמה כבר לא תרצה להמשיך את החוויה.

בעוד שהנשמות נכנסו ישירות לממד השישי, הגישה לממד החמישי הייתה באמצעות תהליכים שונים, במקרים מסוימים באמצעות בקיעה של ביצה. בסופו של דבר, אפשר היה להתגלם בממד החמישי, על יְדֵי הטמעת חלק מהנשמה ברחם של צורה בוגרת.

דבר זה יצר קשר נפלא של אהבה בין אֵם לילד, והפך במהרה לדרך הפופולרית ביותר לחוות את הממד החמישי. התהליך של יצירת דחיסות לחלק מהנשמה, וכניסה לגוף בממד החמישי היה די מְאַתְגֵּר, ויצר כמות קטנה של טראומה, במיוחד במהלך הכניסה והיציאה.

ככל שהנשמה נשארה זמן רב יותר בממד החמישי, כך הפכה הנשמה ל"מְחֻבֶּרֶת" יותר לחוויות החושיות של התחום הזה. במהלך 100 מיליון השנים הבאות, גזעי כוכבים רבים אכלסו עולמות מהממד החמישי, בגופי האור הקריסטלי שלהם.

משך החיים הממוצע היה בדרך כלל בין 2,000 ל- 10,000 שנות כדור הארץ. בסופו של דבר, צורת ההתעלות השתכללה, היא המאפשרת לישויות בממד החמישי, לנוע ישירות לממד השישי ללא צורך למשוך את כוח החיים מהצורה, ולחזור למצב נשמה הטבעי בממד השביעי, לפני תחילת הגלגול הבא.

ברגע שהנשמה הגיעה לממד השישי בדרך זו, נהיה קל יחסית לעלות חֲזָרָה לממד השביעי, בעודה מורחבת לתוך גוף אור. נשמות בממד השביעי המתרחבות לצורות הממד השביעי, הן מייצגות חוויה מדהימה להפליא. כניסה לממד השביעי ישירות מהממד החמישי והשישי, הייתה באותה תקופה צורת האושר הגבוהה ביותר האפשרית.

התנסות מלאה בממד השביעי ברכב אור לאחר עלייה מהממד החמישי, היא הייתה כה מאושרת עד שלנשמות במשך זמן רב לא היה רצון לַחֲווֹת ממדים מתחת לחמישי.

עם זאת, האלוהות יצרה 12 ממדים, וארבעת הראשונים, מעולם לא נחוו ישירות על ידי הנשמות המפותחות ביקום. במהלך מיליארד השנים האחרונות, אלוהיות בוראות שונות מגלקסיות רבות ושונות, הם שיכללו מגוון מדהים של צמחים ובעלי חיים.

אלה גִּדְרוּ ואכלסו מיליוני כוכבי לכת בממד השני, השלישי והרביעי בצורות חיים אלו. לכל צורת חיים הייתה אינטליגנציה בסיסית, וחבילה או ניצוץ של אנרגיית כוח חיים, מספיק כדי לקיים את הצורה מכמה שניות ועד כמה שנים, בתלות בתמורות הדנ"א המעורבות.

עם זאת, הֲבָאַת צורה אנושית לאחד העולמות האלו, היא הייתה אתגר גדול מידי, והיוותה סיכון גדול מידי עבור כולם, מלבד האמיצים שבנשמות.

יצורים נוצרו בדומה לדְּמוּי-אָדָם, עם דנ"א כמעט זהה במאמץ להתנסות בעולמות הנמוכים האלה. הקוף, השימפנזה, הגורילה וצורות אחרות, הם נזרעו על כוכבי לכת רבים בממד שלישי וממד רביעי.

חבילות אנרגיה רוחנית נכנסו לצורות האלו, החיו אותן והשאירו אותן בחיים, במקרים מסוימים במשך מאות רבות של שנים. האלים הבוראים יצרו צמחים רבים, ורוחות בעלי חיים.

לכל המטרות המעשיות, היו אלה נשמות ריבוניות, אולם כדי להבדיל בינן לבין דְּמוּי-אָדָם, הם פשוט כונו צמחים ורוחות בעלי חיים ולא נשמות ריבוניות.
כל הצורות ביקום הפיזי, הן מכילות מידה מסוימת של אנרגיה רוחנית. כך שניתן לומר שלכל דבר יש נְשָׁמָה, אם משתמשים בהגדרה הרחבה של נשמה.

לאלה בעלי חזון רוחני, הניצוצות האלו של נשמות פשוטות נראות כמו עשן או ערפל, צפים פנימה והחוצה מהתגלמות. לנשמות האדם יש הופעה דומה, אך הן גדולות יותר ומוגדרות בצורה חדה יותר.

נשמות אנושיות חֵלֶק האב שלהן הוא בממד השביעי. הנשמה בממד השביעי, היא עצומה וגדולה מהיקום הפיזי כולו, וגם קטנה מהחלקיק הקטן ביותר ביקום הפיזי.

לצמחים ולבעלי חיים, יש גם חלקי אב. חלקים אלו בעלי ממדים גבוהים יותר של כל צמח וחיה, ודומים למנות של אנרגיית אור, ונראים כמו יצורים בעלי כנף קטנים.