מבוסס על מסר מארכי-מלאך רזיאל

עתיק-יומין

בראשית ברא הבורא
ההיסטוריה הנסתרת של היקום

”כאשר עבר והווה נפגשים ויוצרים מציאות…“

סוֹדוֹת לֵידָה חַיִּים וּמָוֶות, קוֹד הָאוֹר הָאֵזוֹטֵרִי

שלום לכם,

"כל אדם עליו להשתמש בהבחנתו, ולקבל רק את מסרים המהדהדים, ולדחות את אלה שאינם מהדהדים עם הלב הפנימי".

אַרְכִי-מלאך רזיאל מסר, מומלץ לכל אדם להשתמש בהבחנתו בְּמַגָּע עם המסר, שכן התפיסות של כל חלק אינדיבידואלי של התודעה, הוא תלוי בהיבטים של הרטט הפנימי של כל אדם.

כל הנחשף למסר, עליו להשתמש בסודות בחוכמה, ובשיטות הריפוי שלו בהבחנה, יש להשתמש בהם ביראת כבוד עמוקה בכל רגע.

הַמַּנְטְרָה הָאֵזוֹטֵרִית לְהִתְפַּתְּחוּת וְהִתְעַלּוּת

הממלכה הראשונה יכולה להתממש, "שִׁיְאָהּ קֶרֶנָהּ, מָאַקָּיָאָה מָאֲנָהּ. שִׁיְאָהּ קֶרֱאָהּ, מָאָקָיָאָה מָאֲנָהּ", הוא המלאך הראשון שנברא על ידי אלוהים.

כאשר האדם אומר את הַמַּנְטְרָה הזו בראשו, מזמר בקול רם את כל הממלכות שבפנים, אז הוא יתחיל לקבל את החסד שהוא. זה המרכיב הראשון, והמרכיב המרכזי ביותר של הממלכה הבסיסית, הוא לא מקום, אלא הוא מתעורר במהירות כמו הנשימה, והוא מתפוגג.

ברגע שאדם מנסה לִשְׁלֹט בו עם המוח, באמצעות החסד שהוא, שכביכול זו האמת של מה שהוא, אז הוא לעולם לא יבין את תהליך ההבנה.

דבר זה הוא מעבר למדידה של יכולת המחשבה, שכן הוא מעבר לנפש ומעבר לגוף, מעבר לחלום. זה המפתח להתעוררות העמוקה ביותר של האדם, האדם עלול לרטוט כפי שרבים הסתגלו בזמן שהם שרו.

אולי האדם יזכור את זה בנחת, אבל לעולם אין עליו לשכוח, כי אף אחת מכל הממלכות הבאות לא יכולה להיפתח במלואה, ללא הַמּוּדָעוּת של החסד שהאדם הוא.

אם האדם ישכח את כל מה שנאמר מכאן והלאה, עליו לזכור שהוא יכול לחזור על המנטרה המופיעה עבור המלאכים.

הַסּוֹדוֹת הַקְּדוּמִים עַל קוֹד לֵידָה חַיִּים וּמָוֶות

בסודות הקדומים על לידה חיים ומוות, הסוד הראשון לגבי הלידה הוא, שהלידה תמיד מתחילה בחסד ותמיד מסתיימת בחיים, חיים יכולים להיווצר, אבל אי אפשר להרוס אותם.

לכן הסוד השני, הוא שהמוות לא קַיָּם. הסוד השלישי לגבי החיים, שהם תמיד היו, זה לעולם לא יכול להיוולד, ולעולם לא ניתן להטיל ספק בכך. אולם האדם חייב להוקיר את זה, כשהוא חי בתוך אשליה.

האשליה היא קסם, כל מה שקשור בחיים, הוא תמצית הקסם. ההבדל בין החיים והלידה, שהלידה נובעת ממצב החסד שאנשים קוראים לו הנס, וכשהאדם שוכח שניסים הם חסד שהוא, אז הוא חש כאב, סבל ומוות.

סוד הלידה הראשון, שאולי לא צריך להיות כל כך סוד, הוא אֹם, וביטוי הפוך זה רק מָא.

מָא היא המהות הראשונה של היסוד הֲנִקְבִּי, שיוצר את כל מה שהאדם רואה, כל מה שהוא מרגיש, כל מה שהוא שומע, וכל מה שאי פעם ידע, הוא מוקף בְּרֶטֶט של מָא, והוא יוכל להתקצר לדברים רבים.

ניתן לקרוא לזה אמא, או מַאמָּא, כולם בעלי אותו רֶטֶט, והאדם יכול לשמוע ולהשמיע את המהות של האמא לנצח נצחים ולתמיד, כל עוד הוא ירצה, וזה האמת של אלמוות, שהמוות מעולם לא התרחש.

החיים תמיד נכונים, כּוֹכְבֵי הלידה. ברגע שהאדם מזהה מָא, אז כל המחשבות "אני רוצה אמא, אני רוצה להיות אמא, אני רוצה לברוא, או להיברא", הן מנוגדות לאותו זיכרון.

מי שרוצה להיות אמא, או להעיר את האמא אלוהית, או להתחבר לזיכרון האלוהי של האם האלוהית, יזמר מָא או יאמר מָא, או ירטוט עם רטט שלווה, שהיא תמיד הייתה שהאדם יוצר שוב ושוב בתוך קפסולת הזמן.

בתוך הַאָקָאשָׁה כל הרשומות נוצרות, ומשוחזרות שוב ושוב עם אותו צליל מָא. סוד הלידה מנקודת המבט האנושית, היא שאנשים הם יצורים מלאכיים, הם נוצרו עם הצליל מָא.

לא היה אף אחד, לא היה מושג המוות, לא היה מושג שמישהו יכול לסבול. זה פשוט לא היה קיים, מה שאומר שבעולם הנוכחי זה היה גן העדן, לא היה דבר מלבד נשיות יצירתית בהתחלה.

זה אומר שאם אדם נולד בלי כאב, ואפילו בלי המושגים של סבל, אז האדם חייב להכיר בכך. הצליל מָא, הוא גם המרפא רב חן, שיכול לוותר על כל אמונה של סבל ומוות.

האם האדם יכול להתעלות מעבר לאמונה הקולקטיבית, וממשפחות נשמתו, זה תלוי בו. זה תלוי בכוח האמונה הקולקטיבית של האדם, ובכוח האמונה האינדיבידואלית שלו.

אולם הסוד הראשון של הלידה הוא אִמָּא, והאדם חייב לרטוט עד שהוא שוכח את כוחו של הסבל. אם יש רצון לאדם שהקארמה תעבוד בשבילו ולא נגדו, הוא חייב לרטוט מָא עד שכל הפחד יתפוגג, עד שהוא יוותר על אחיזת השכל, ועד שהאם האלוהית תוכל לרטוט בתוכו, בצורה כה טהורה שהוא ישכח את מֻשָּׂגֵי המוות.

האדם עליו להקדיש עצמו לדרך הזו, זו הסיבה שאנשים הבינו לא נכון, אפילו את הרעיון האלכימי ואת ההגדרה של אלמוות.

סוד החיים מנקודת המבט של הקדמונים, הוא לא ישפיע ולא יחזיק כל משמעות, הוא לא יחזיק שום מערכת ערכים עבור האדם. אם האדם לא יכול לעשות את זה, אז הוא חי ולא מוקיר, אינו מוערך, אינו נערץ.

האדם צריך לראות את כל הקדושים הגדולים, מָא האם האלוהית חייבת להימצא במסירות. חייב להימצא כבוד, חייב להתקיים בצורה של יראת כבוד עמוקה, האדם חייב למצוא את היומיום שלו קדוש, הכול, כולם, כל צליל וכל רגע בדממה, חייבים להיות נערצים.

זו תמצית החיים, זה הסוד השני, הוא יראת כבוד, הצליל הוא רַם, רטט רַם, מרגיש שלא רוצים אף פעם להפסיק. התמונה פשוט ממשיכה לנוע שוב ושוב ושוב, ורוטטת בסיום ההברה, מאמונה מִקַּארְמָה אינדיבידואלית וקולקטיבית.

כך כל תאי הגוף יאירו, הם יאירו כל כך עמוק לתוך המהות של האב האלוהי, שהם מתחילים להדהד עמוקות יחד כאמא ואבא. רַם הוא הסוד הקדום השני של החיים והריפוי לגוף הפיזי, מָא מיועד לגופי הנפש.

סַה הוא הסוד הקדום השלישי של המוות, סַה הוא כאשר האדם בסופו של דבר מַרְפֶּה, מתעורר להוויה, ולהגעה גם של מָא וגם רַם, שהם מהות הילד סַה.

מָא הוא התגלמות מרחב הריק, בתוך וּמִחוּץ, כאשר האדם בוחר להימצא בתוך הזמן. האדם יכול להיזכר, באין הגדול של האמא האלוהית שהוא.

לא נִתָּן לקרוא לזה הארה, וּבִבְדִיחוּת מחשבה כהחשכה. הרחם הוא חלל אפל שכלום צף בו, שבו האדם יכול בדומה לָעֻבָּר הצף ברחם העמוק של האמא האלוהית ללא טיפול, בעולם המתקיים במעמקים הוא נולד ויוצא לחיים.

עם זאת, פעמים רבות שהנשמה נוטה לבחור הרבה רַם, שזה מה שנעשה כשהיא לא זוכרת להשיב את הנפש, וכשהיא לא מוכנה לאור. רַם מחבר את האדם מֵחָדָשׁ לעכשיו, זה הבטיחות העמוקה ביותר שיש לכל המאסטרים להציע, במה שנראה קיום לא בטוח.

רַם, זו הפעולה שיכולה להתקיים רק עם מָא, הפעולה לא יכולה להתקיים בלי האבא, היא לא יכולה להתקיים בלי האמא. האמא תמיד מתעוררת ביצירתיות קֹדֶם, ולאחריה האדם עליו להיות מוכן לשחרר מזמור סַה.

אין לדאוג, זה לא יהרוג את הגוף, אבל זה בהחלט יכול לשמר חיים. סַה הוא מה שאדם יזמר כשהוא מוכן לחוות את המיזוג של כל מה שיש, וכל מה שאי פעם נראה, הוא המהות שהאדם קֹרֵא לילד, שהוא חוזר אליו שוב ושוב.

כשאתה מוכן, או אי פעם תתקיים חזרה לתמימות, סַה היא ההכרה באלוהות.

אלו הם כמה מהסודות הפשוטים ביותר של כל החכמים הקדומים.