מבוסס על מסר מתרבויות קדומות

עתיק-יומין

הלוחות לבריאת העולם
ההיסטוריה הנסתרת של היקום

”כאשר עבר והווה נפגשים ויוצרים מציאות…“

כְּתַב הַיְּתֵדוֹת-הַכְּתָב הַקָּדוּם בָּעוֹלָם

שלום לכם,

"כל אדם עליו להשתמש בהבחנתו, ולקבל רק את מסרים המהדהדים, ולדחות את אלה שאינם מהדהדים עם הלב הפנימי".

פִּעְנוּחַ כְּתַב הַיְּתֵדוֹת

פענוח כתב היתדות בסוף המאה ה-18, היה סיפור עַל ווירטואוזיות אקדמית ותעוזה, דבר שחשף "עידן נשכח" וקרא תיגר על תפיסת ההיסטוריה המסורתית, המקראית. אחד המלומדים באותה התקופה, אף הועמד למשפט על כפירה, בעקבות הנפלאות שחשף בכתב המתורגם.

במשך למעלה מ-3,000 שנה, כתב היתדות היה שפת התקשורת העיקרי בכל המזרח הקדום, המקביל למזרח התיכון כיום, ועד לחלקים בים התיכון.

הדומיננטיות של סגנון הכתיבה בכתב היתדות בעת הקדומה, הביאה את החוקרים להתייחס אליו כאל "הכתב של המחצית הראשונה בהיסטוריה הידועה של העולם". עם זאת, הוא נעלם משימוש והבנה בשנת 400 אחה"ס, והתהליכים והגורמים לפעולת היעלמות הכתב, נותרו חידתיים במקצת, אם כי התאריך מרמז.

כתב היתדות מורכב מאותיות בצורת טריז, ונכתב על לוחות חימר, בניגוד לאמצעי כתיבה עתיקים אחרים, כמו פפירוס או מגילת עור, ששימשו ביוון העתיקה וברומא. לוחות כתב יתדות שורדים לְמֶשֶׁךְ זמן ארוך מאוד, לכן מאות אלפי לוחות נמצאו בערים הרוסות של מסופוטמיה.

התגליות שהתקבלו מגילויי הכתיבה בכתב היתדות, ממשיכות להתפתח בדרכים בלתי צפויות ומרגשות. באוגוסט 2017, מתמטיקאים באוניברסיטה באוסטרליה עלו לכותרות בינלאומיות, בתגליתם הכוללת לוח חימר בן 3,700 שנה, המכיל טבלה טריגונומטרית.

החוקרים אמרו, כי טבלת היתדות חושפת הבנה מתוחכמת של טריגונומטריה, במובנים מסוימים, מתקדמת יותר מאשר במתמטיקה של ימינו.

אָבַד בַּתַּרְגּוּם

קיימת השפעה בְּסָפְרוּת כתב היתדות בעולם הקדום. שפות רבות לאורך טווח גיאוגרפי עצום, לאורך אלפי שנים נכתבו בכתב יתדות, כולל שומרית, חיתית, הוֹרִית ואכדית. בין אלה, לאכדית השפעה מוקדמת לעברית וערבית, היא הפכה לשפת הלשון של המזרח הקרוב, כולל מצרים בתקופת הברונזה המאוחרת.

כתב היתדות שימש לשימור התכתובות המלכותיות הרשמיות, בין מנהיגי אימפריות, אך גם עסקאות פשוטות ושמירת רשומים, שהיו חלק מחייה יומיום. עם הזמן עברה מיומנות הכתיבה אל מחוץ למוסדות העיקריים של הערים, כמו מקדשים ובתי ספר לכתיבה, לידי האזרחים, כמו גם לבתים פרטיים.

למרות שליטתה בעת הקדומה, השימוש בכתב היתדות פסק לחלוטין בשלב מסוים, בין המאה הראשונה והשלישית לספירה. האימפריות הגדולות של המזרח הקדום, הם חוו דעיכה ארוכה במשך מאות שנים, מה שהביא בסופו של דבר לאובדן של הירוגליפים, וכתב יתדות מצריים כשפות כתובות.

תחום ההשפעה של כתב היתדות הצטמצם לאחר המאה השישית לפנה"ס, לפני שנעלם לחלוטין. היעלמות כתב היתדות ליוותה, וכנראה הקלה את אובדן המסורות התרבותיות ממסופוטמיה, מהעולם הקדום והמודרני.

קיימות מספר אסכולות סביב היעלמות כתב היתדות, כולל תחרות עם שפות אלפביתיות, כמו ארמית ויוונית, ודעיכת מסורות הכתיבה, ובין השאר כתיבת התנ"ך. עם זאת, תהליך המעבר מכתב יתדות לאלפבית עדיין לא מובן בבירור.

פִּעְנוּחַ קוֹד כְּתַב הַיְּתֵדוֹת

תחייתן של מערכות כתיבה בכתב יתדות, היא תוארה על ידי השומרולוג שמואל נֹחַ קרמר, "כהישג רהוט ומרהיב של מחקר והומניזם של המאה ה-19".

במאה ה-15 נצפו כתובות בכתב יתדות בפרספוליס, איראן של ימינו. תצורת דפוס הכתב לא זוהה מיד ככתב. השם "כְּתַב יתדות" מבוסס על השפה הלטינית שמשמעותו "בצורת טריז", נִתָּן לכתבים הבלתי מפוענחים של פרופסור מאוקספורד תומס הַיְד בשנת 1,700.

הַיְד ראה בסימני כתב היתדות שפה דקורטיבית במקום שפה מובילה, השקפה רווחת בחוגים אקדמאיים של המאה ה-18. למרות כמה מאמצים להפיץ את השם "כתיבת החץ", "כתב היתדות" זכה להקרה רחבה. עם זאת כתב היתדות נותר סתמי, ויצירות המופת הקדומות שלו קבורות ובלתי מובנות.

הפענוח המודרני של כתב יתדות חייב חוב גדול לשליטי השושלת האחמנית הפרסית, ששלטו באיראן של ימינו באלף הראשון לפנה"ס. שליטים אלה הכינו כתובות בכתב יתדות, המתעדות את הישגיהם.

החשובה מבין הכתובות הללו לפענוח כתב היתדות הייתה, הכתובת בהיסטון, שבה נרשם אותו מסר בשלוש שפות, פרסית, אלמית ואכדית. כתובת תלת לשונית זו נחצבה בפניו של צוק בהיסטון, מה שהיא כיום מערב איראן.

הכתובת בהיסטון, פרטה את הצלחות מלך פרס דַּרְיוּשׁ הראשון, היא הייתה רשומה על סלע במרחק של כ-100 מטרים מהקרקע בסביבות 520 לפנה"ס.

בשנת 1,835, הנרי קרסוויק רולינסטון אימן חיילים של השאה באיראן, כשנתקל בכתובת. כדי להגיע לכתבים ולתמלל אותם, רולינסון היה צריך להשתלשל מהצוקים, או לעמוד על המדרגה העליונה של סולם ארוך. מעמדה לא בטוחה זו, הוא הֶעְתִּיק כמה שיותר מהכתובת.

"נער כורדי", ששמו אבד להיסטוריה סייע למאמץ הנועז. אמרו שהילד השתמש ביתדות שנחפרו בקיר הסלע כעוגנים, כדי להתנדנד על פני הצוקים, ולהגיע לחלקים הכי לא נגישים של הכתובת. כאשר חזר הביתה החל רולינסון לעבוד, כדי לגלות את סוד הכתב האבוד, אולי עם גור האריות שלו שלצידו.

מִבֵּין שלוש השפות, הפרסית הקדומה הייתה הראשונה שפוענחה על ידי רולינסטון. חוקרים שעבדו על פיענוח הכתב, הם קיבלו תחושה על מיקומה הכרונולוגי של הכתובת, וזיהו כמה סימנים חוזרים ונשנים, בכך ליקטו משהו מהתוכן והמבנה של הכתבים.

נוכחותם של רשימות מְלָכִים בכתובת בהיסטון, שניתן להשוות לרשימות בתולדות הֵרוֹדוֹטוֹס, סיפקו נקודת התייחסות לפענוח הסימנים. במהלך התהליך התייעצו גם עם היסטוריונים יוונים אחרים, והמקרא. באמצעות תרומותיהם של מספר חוקרים במחצית הראשונה של המאה ה-19, כתב היתדות החל אט אט לגלות את סודותיו.

המשמעות של הכתובת בהיסטון בתרגום כתב יתדות, משולה לעיתים קרובות, לחשיבותה של אבן הרוזטה לפענוח הירוגליפיים מצריים. בשנים האחרונות, הכתובת הייתה מוקד של מאמצי שיקום, לאחר שספגה סוגים שונים של נזק, בעיקר כשחיילי בעלות הברית, השתמשו בכתובת לתרגול מטרות במהלך מלחמת העולם השנייה. כיום הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

לוח חימר שהתגלה לאחרונה המספר חלק מאפוס גילגמש בכתב יתדות
מקור FRCP(Glasg)/Wikimedia

מַחְלֹקֶת כְּתַב הַיְּתֵדוֹת

ככל שהפענוח נמשך, התפתחו חילוקי דעות בקהילה האקדמית, בשאלה האם המאמצים לפענח כתב יתדות הוכחו כמוצלחים. חלק מהמחלוקת נבעה, מֵהַמֻּרְכָּבוּת הקיצונית של מערכת הכתיבה. שפות כתב יתדות מורכבות מאוסף של סימנים, ומשמעותם של סימנים אלו מציג מִגְוַן רחב.

בשפה האכדית, למשל, סימן כְּתַב יתדות יכול להיות בעל ערך פונטי, בהיגוי, אך לא תמיד אותו עֵרֶךְ בהיגוי, או שהוא עשוי להיות "לוגוגרמה", סמל כתוב או ציור שנועד לייצג מילה שלמה, המסמלת מילה, כגון "מקדש", או סימן המגדיר מקום או עיסוק.

דבר זה נותן לתרגום כתב היתדות, איכות דְּמוּיָה פאזל. על המתרגם לבחור את הערך של הסימן, שנראה המתאים ביותר להקשר. לכמה חוקרים היו כנראה סיבות משלהם להטיל ספק בפענוח כתב יתדות. אחרים החזיקו בדעה הלא מדויקת, שֶׁלַּאֲשׁוּרִים הקדמונים הייתה חסרה היכולת, להבין מערכת כתיבה קשה כל כך.

כדי לפתור את המחלוקת, המדען הבריטי W.H פוקס טלבוט, הציע סוג של תחרות כתב יתדות. האגודה הבריטית המלכותית האסיאתית ערכה את התחרות בשנת 1,857. ארבעה חוקרים, פוקס טלבוט, רולינסטון, ד"ר הינק וד"ר אופרט, ערכו תרגומים ייחודיים של כתובת אחת, שלא נראתה בעבר בכתב היתדות.

כל מלומד שלח את התרגום שלו בסודיות מוחלטת לחברה, לשם השוואה. לאחר פתיחת המכתבים החתומים ובחינת ארבעת התרגומים, החליטה החברה, כי הדמיון ביניהם מספיק משכנע, כדי להכריז על פיענוח כתב היתדות.

הגילוי המחודש של ספרות כתב היתדות, לא היה חף מפולמוס נוסף. ויכוחים עזים התנהלו במכתבים רְהוּטִים, בכתב יד על מי תרם לגילוי ולפענוח של טקסטים, ולמי מגיע קרדיט על ההישג. בנוסף לכך, תוכן הספרות גרם גם לחיכוכים בקהילות האקדמיות של המאה ה-19.

לפני הגילוי מֵחָדָשׁ של כתב היתדות, המקור הבולט ביותר למזרח הקדום היה התנ"ך העברי. יכולתה של ספרות כתב היתדות, לספק פרספקטיבה חדשה על ההיסטוריה העשירה של מצרים ומסופוטמיה אומצה על ידי רבים, אך נראו על ידי האחרים בחשדנות. עבור חלקם, תרגום הכתבים שנשכחו מזמן, העלה אפשרות של התנגשות בין מקורות כתב יתדות, לבין הספרות המקראית.

אולי את אחת הדוגמאות הגלויות ביותר, למתחים הללו בחוגי מלומדים, ניתן לראות בקריירה של נתנאל שמידט מאוניברסיטת קולגייט. שמידט נשפט על כפירה ב-1,895, בשל הדעה, שרבים מתרגומי כתב היתדות שלו הופיעו בניגוד למסורות המקראיות.

שמידט פוטר מתפקידו בקולגייט ב-1,896. לאחר פיטוריו גויס המלומד המבריק על ידי אוניברסיטת קורנל, שָׁם לימד עברית, ערבית, קופטית, סורית ועוד שפות רבות קדומות.

מִכְתַּב הַיְּתֵדוֹת לְהִתְפַּתְּחוּת הָאֱנוֹשׁוּת

התאוששות כתב היתדות סיפקה גישה מביכה לעושר טקסטואלי, כולל מאות אלפי רשומות משפטיות וכלכליות, כתבי קסמים רפואיים, סימנים ונבואות, ספרות חוכמה ושירי ערש.

יצירות מופת של ספרות קדומה, כמו אפוס של גילגמש שנלמד כיום בכל האוניברסיטאות, יְרִידַת אישתר לעולם התחתון ואנומה אליש, מצאו קהלים חדשים בימינו. כעת, אפשר אפילו למצוא עוגיות בכתב היתדות.

כתב יתדות סייע גם לתעלומות מדעיות, רישומיים בבליים של ליקוי חמה, הכתובים בכתב היתדות, הם עזרו לאסטרונאוטים להבין עד כמה הואט סיבוב כדור הארץ.

הפענוח של כתב היתדות פתח מחדש דיאלוג נצחי, מעבר לתרבויות קדומות ומודרניות, והוא מספק הזדמנויות מתמשכות להבין טוב יותר את העולם סביבנו, ומעבר לו.