מאת נאור נאור גיגרא ואבירם טרכטנברג: יש רגע שבו התנועה הפנימית מתעוררת ללא מאמץ. לפעמים היא כמעט בלתי מורגשת, רק רטט עדין שמחליק לאורך השרירים ופותח שביל חדש לנשימה. זה לא רק שינוי בתנועה, זה אות של חיים. הגוף מדבר, ואנחנו שומעים רק הד חלש מתוך השפה העמוקה שלו.
מאת נאור נאור גיגרא ואבירם טרכטנברג: יש רגע שבו משהו ביסוד הפנימי זז. הוא לא תמיד נשבר או נעלם, לפעמים הוא רק נחלש, מתכווץ, מתערער, או משנה כיוון עמוק בתוכנו. זה לא רק מצב רגשי, זה סימן. הגוף מדבר, ואנחנו שומעים רק רמז דק מתוך הקריאה שלו. הוא נושא
מאת נאור נאור גיגרא ואבירם טרכטנברג: יש רגע שבו משהו באור הפנימי זז. הוא לא תמיד מסנוור, לפעמים הוא רק רועד, נחלש, מתערפל, נסגר או משתנה מבפנים. זה לא רק מצב רגשי, זה מסר. האור מדבר, ואנחנו קולטים רק ניצוץ דק מתוך הקריאה שלו. הוא נושא זיכרון עתיק, שפה
מאת נאור נאור גיגרא ואבירם טרכטנברג: יש רגע שבו משהו בגוף לוחש. הוא לא תמיד כואב, לפעמים הוא רק כבד, רך, מתעייף, מתכווץ או נושם אחרת. זה לא רק סימפטום, זו שפה. הגוף מדבר, ואנחנו שומעים רק את ההד הדק שעולה מתוכו. הוא נושא סיפור עתיק, שפה של תאים
מאת נאור נאור גיגרא ואבירם טרכטנברג: יש רגע שבו משהו בגוף לוחש. הוא לא תמיד כואב, לפעמים הוא רק עייף, נפוח, חסר שקט, או מתוח. זה לא רק סימפטום, זו שפה. הגוף מדבר, אבל אנחנו שומעים רק חלק מהצליל. הוא מספר סיפור עתיק, שפה של תאים, של נשימה, של
