עתיק-יומין

הקדמה

תרבויות קדומות מסבירות, קָשֶׁה למסור מידע, שהוא מעבר למה שהאדם מצפה. משום שגם לאחר שהוא נמסר, הוא עדיין לא ידוע, ומובן. למרות שאם הוא נדבק, הוא יכול לשמש כמידע מתקדם.

"השפה השלישית"

השלמת "סיפור הנְשָׁמָה", הוא מתחיל לספר על משהו שקשה להסביר. דבר שהוא מעבר להבנת האדם. לכן נַעֲשָׂה שימוש חוזר במטאפורות. השפה השלישית, חייבת לקחת חלק גדול מזה. כך למעשה, השפה השלישית, מייצגת "שפה אינטואיטיבית", שהיא משודרת מהכתוב במאמר זה, לכל מי שירצה לקרוא. היא מְשַׁקֶּפֶת מידע אוהב, מידע מיטיב, מעבר לכל מילה כתובה, והוא זמין לקוראים.

התרבויות הקדומות מסבירות, קָשֶׁה להן להסביר על הנשמה, בְּמוּנָחִים שלא נֵעָשָׂה בהם שימוש קודם. כי לאדם אין את המילים. אין לאדם את החוויה. אין לאדם את האנרגיה, ושום מושג ממשי, לאן הוא הולך.

חקר האהבה

כדי לנסות, להבין יותר את האמור, יֵעָשֶׂה שימוש בְּדוּגְמָה. האדם הקורא יעמיד פנים, שהאירוע מתרחש. ספינה נוחתת מכוכב אחר. ואלה המבקרים אשר בתוכה, ידידותיים. הם באים לחקור, בני זוג אנושיים. הם נותנים את שמם, ומהיכן הם, ומדברים את שפת האדם. כאשר האדם מסתכל עליהם, הוא יודע טוב מאוד, שאין להם את זרע האלוהים, שיש בו. זה לא חלק מהתסריט שלהם, אבל יש להם אינטליגנציה, והם מתעניינים בבני אדם.

האדם הקורא, יעמיד פנים לרגע, שהמבקרים בְּטוּחִים. הם נמצאים במשימת מחקר. והאדם הקורא, הוא היחיד המסוגל לדבר איתם. הם הולכים להשיג, את כל הידע על האנושות, מהאדם הקורא. ומה הם ישאלו, את הקורא כאדם? המבקרים, לא ישאלו על ההיסטוריה. הם לא הולכים לִשְׁאוֹל, על דברים שהם יודעים. אלא ישאלו על דברים, שאין להם מידע. הם יסתכלו על האדם הקורא, ויאמרו לו, שככל שהם הביטו באדם, וצפו באנושות, יש דבר אחד, שהם טרם הצליחו להבין.

המבקרים יֹאמְרוּ, "בְּבַקָּשָׁה, סַפֵּר לנו על אהבה". מהיכן האדם הקורא, אמור להתחיל? על איזה סוג של אהבה, לספר? האם לספר, על האהבה שיש לו, לכדור הארץ? לבן זוג, או בת זוג? לבעל החיים שבחייו? לאבותיו? לאימו? לאביו? לעצמו? איך בכלל, להתחיל לספר? כמה סוגים של אהבה יש? מה ההבדלים?. אפילו אם המבקרים היו אומרים, שיש להם זמן רב, מדוע בכלל להתחיל?

בניסיון להתחיל להסביר, איך ניתן היה, לתאר את רגש שדה האהבה? האדם הקורא יכול לומר, כל מה שירצה לומר. המבקרים, יכולים להבין את השפה. אבל מובן לכולם, שאהבה היא הרבה יותר משפה. כאשר אדם מתאהב, יש דחיסות של הנְשָׁמָה. יש משהו נעים. האדם המסתכל בעיני ילדו התינוק שנולד, הוא יודע, שזה לא רק רגש. יש לאהבה תקשורת ושדה, סביב זה. זה נפלא, זה רוטט לבני האדם, יחד באהבה. הם יוצרים קשר, זה הרבה יותר משפה.

איך האדם הקורא, הולך לתאר את זה? בדוגמה, המבקרים יֵשְׁבוּ וְיַקְשִׁיבוּ לאדם הקורא, כל עוד הוא רוצה לדבר. והם ירשמו הערות. כאשר מגיע הזמן ללכת, הם יודו לאדם הקורא, ילחצו את ידו מתוך תודה. בהכרה שהמחקר התבצע, הם יעופו משם. ניתן לדמיין, מה המבקרים יאמרו אֶחָד לַשֵּׁנִי. הם לא יהיו קרובים יותר, לדעת על אהבה, ממה שהם ידעו לפני כן. כי כל מה שהאדם הקורא יאמר, למעשה, לא נִיתַּן לתפוס בַּשֵּׂכֶל וּבַמַּחְשָׁבָה, כי אין לַמְּבַקְּרִים את זה.

הנשמה כמרכיב האלוהים

התרבויות הקדומות מסבירות, שכל המידע שהם מביאים, זה מידע שהאדם יכול לספוג. לכן הם עוברים לשפה השלישית. הם רוצים שהאדם יראה, על מה הם מדברים. שהאדם יבין, כמה שהוא יכול. בניוזלטר 9, "נִשְׁמַת הָאָדָם מִיזּוּג גּוּפִים", הוסבר על נשמת האדם. על כך שהנְשָׁמָה אינה חלק מהחומר. ובכל זאת, היא שוכנת באדם ברמה החומרית. אבל היא לא קשורה לכימיה, היא לא קשורה למערכת העצבים, היא לא קשורה לאינטואיציה.

נְשָׁמָה היא דבר, שהאדם לא יכול להבין. זאת פיסה מהבורא, מהמקור הבורא, שיצר את הכול, מלפני זמן רב. הוא יצר מערכת נדיבה ונפלאה, והוא היה זקוק ליקום, כדי להשיג את זה. גלקסיות, כוכבי לכת וחיים, כל אלה הוקמו יחד, והושגו כראוי, ולא בטעות. המקור הבריאתי, בנה את כוכבי הלכת, סביב בני האדם. את הגלקסיה שהאדם מוקף, שלמעשה היא בתוכו. הנְשָׁמָה מוסתרת ומסתתרת, כי זה חלק מהבדיקה, על פני כדור הארץ. כדי שבני האדם, יוכלו לגלות עם בחירה חופשית.

האזוטריות שבנְשָׁמָה

היא שם, ומוסתרת, כי יש רק אחוז מסוים ממנה, שהאדם יכול להתמודד. לכן האדם לא מודע לכך. האדם לא מודע לתפארתה, או לְמָה היא בעצם. אבל הוא מודע לזה, באופן אינטואיטיבי. האנושות מכירה את אלוהים. ככל שהאדם יוכל להסתכל אחורה, על ההיסטוריה האנושית. הוא יתחיל להבין, שהוא הגיע לכדור הארץ, לחפש את הבורא, הנמצא בתוכו, כחלק מהמשחק של הַפֶּלַיָאדִים.

הנְשָׁמָה האנושית, מחלחלת לכל מה שקשור לאדם. היא לא ניתנת לְאיתור. זוהי אנרגיה רב ממדית טהורה, שהיא קדושה. היא מעבר לכל מה שאי פעם, האדם יוכל למדוד. היא לא בקנה מידה, שהאדם אי פעם רָאָה. אין לו מילים לכך. אין לו צבעים לכך. זה רחוק מידי מכל הגיון, שהאדם אי פעם יצטרך לְזַהוֹת. זה אוהב את האדם, כי המשפחה הכי קרובה של האדם, היא האהבה, וזה מה שהוא מרגיש.

האדם, לא יכול להסביר את זה. האדם, לא יכול להסביר על נשמתו. האדם, לא יכול להסביר על הבורא. אבל האדם, יודע שזה שם. אין לזה מִגדַר, זה כללי ונפלא, מָלֵא בְּפְּאֵר, והיא נמצאת בתוך כל אדם. הנְשָׁמָה, היא חלק מהדנ"א של האדם, ובשכבות השוכנות בהן. אבל זה לא הכול. הנְשָׁמָה נמצאת, בכל כימיקל בגופו. היא שוכנת באנרגיה של תודעת האדם, בדרכים שאינו מכיר.

הנְשָׁמָה נגישה, בדרכים שהאדם אינו מכיר. היא אוהבת אותו, מעבר לכל מידה. לא ניתן להגיד מה זה, כי אין לאדם את התפיסה, להבין זאת. אם האדם, היה יכול לחשוב לרגע, על הצבעים היפים ביותר, שראה אי פעם. זה יהיה הכוח המיטבי, שהוא הרגיש אי פעם. שם תהיה האהבה המרבית, אשר הייתה לו אי פעם לאדם אחר, או שתהיה לו. דבר זה עולה, על כל מה שאי פעם האדם חווה. בַּכּוֹכָב הַלֶכֶתְּ, כַּדּוּר הָאָרֶץ, זה יהיה כמו שהַפֶּלַיָאדִים, נתנו לבני האדם, לפני זמן רב.

ההיסטוריה האנושית

התרבויות הקדומות, מבקשות לספר על הַפֶּלַיָאדִים. אבל לא לפני שיספרו על בני האדם. זה קָשֶׁה , זאת תהיה סקירה, הדברים עלולים להישמע, תימהוניים מעבר למוזרים, ולרבים אף משונים. למרות זאת, רבים מבני האדם צריכים לדעת את זה. במיוחד הקוראים כנשמות עתיקות, המעצימות את ההבנה. ובאופן אישי ניתן לומר, שהמידע לא לכולם. אבל קודם כל, בני האדם צריכים לדעת, מי הם.

כאשר האנושות, הייתה מוכנה להיות מיושבת, על ידי הַפֶּלַיָאדִים, האדם היה פשוט חֵלֶק, מהחי על הפלנטה. הוא תוכנן להיות, בשלב האבולוציוני. בני האדם, היו הרבה מעבר לאנשי המערות, הם היו מוכנים. הם נראו, כפי שבני האדם נראים כיום. הם התנהגו, כמו שבני האדם מתנהגים כיום. הם היו מוכנים, וזה לא היה כל כך מזמן, במונחים כוללים. ניתן לצייר את התמונה, של לפני מאתיים אלף שנה, כאשר מאה אלף מהאנשים, כבר אז, פשוט הבינו את זה.

ההתיישבות האנושית בכדור הארץ

באנושות, היה אז רק סוג אחד אנושי, במקום ארבע עשרה, או חמש עשרה, כמו כל שאר בעלי החיים. וכך הגיע הזמן, לבנות את למוריה, והזרע התרחש כפי שתוכנן. השאלה היא, מי היה בכדור הארץ, כדי לקבל את הזרעים? האם היו אלה, רק בני אדם רגילים, שעלו דרך התהליך האבולוציוני? רק עוד חיה? התשובה היא לא. היו אלה הקוראים, שבאו מהפליאדות.

התרבויות הקדומות מסבירות, שכאשר מדובר על גלגול נשמות, הוא לא מוגבל לכוכב הלכת הזה. האדם היה מודע לכך, לכן האדם הגיע ממקום כלשהו. כאשר יש לאדם, צמיחה מעריכית באנושות, מהיכן הבריכה מגיעה? ממקומות אחרים, שאין בהם חיים? יוצאים משום מקום? מה אם היו אומרים לאדם, שיש כמות מוגדרת של ישויות, וקבוצות נְשָׁמָה שמתגלמות.

דבר זה קורה, כבר מיליוני שנים, במקומות אחרים. הרבה לִפְנֵי, אותם מאתיים אלף שנה. האדם הגיע מהַפֶּלַיָאדִים. הוא הסכים להוריד את מה שפיתח. לחזור חזרה לצורה הבסיסית, ולקבל את הזרעים. כי האדם, היה צריך להיות, סוג מסוים של נְשָׁמָה במוכנות כימית, עם זיכרון לכל הדברים. האדם מעולם לא שמע, שהוא היה צריך להיות נכון לזרעים. ולקחת ולמזג את הדנ"א. ולאפשר לכרומוזומים לנוע. כך לאפשר לאדם להיות מי שהוא, וזה הוא סיפור הבריאה.

התרבויות הקדומות מסבירות, שניתן לומר זאת במונחים פשוטים, "אדם וחווה". ככל שהם היו מיוחדים, זה בא לְסַפֵּר, שהאדם הגיע רענן ממקום אחר, מוכן לקבל, את הידע של האור והחושך, זה לא היה אקראי, זה מי שהוא היה.

אדם וחווה – המעבר מגן עדן לכדור הארץ

הַַפֶּלַיָאדִים והאנושות

הקוראים, הם לא סתם נשמות עתיקות. הם נשמות עתיקות מאוד ומיוחדות, והם הגיעו מהַפֶּלַיָאדִים. זו מערכת, שהאדם לא יכול היה להאמין, שהוא הגיע ממקום בו יש הכול, לְמָקוֹם שיש בו כמעט כלום. אבל הוא עשה את זה, כי הוא ראה אז, את הפוטנציאל של היום. השאלה שהאדם צריך לשאול עצמו, כמה תקופות חיים הוא חי, במאות אלפי השנים האחרונות? מָה עבר עליו, כדי להגיע עד היום? התרבויות הקדומות מבקשות להסביר, לאן זה הולך בפוטנציאל, ולאן זה יכול ללכת.

הם מציירים מסגרת זמן, המתאימה לאדם, והם לא רוצים להפחיד, בכמה זמן יימשך. אבל הם רוצים להראות, את הפוטנציאלים של מה האדם יכול להיות, וכאן זה מתחיל להיות משונה. כאשר נאמר הַפֶּלַיָאדִים, על מה האדם חושב? מה הוא מצייר לעצמו? אלה הם צורות אנושיות, שייתכן וגבוהות יותר, וחכמות מאוד. הם הגיעו לכאן, לא בְּהֶכְרֵחַ ברכב. אבל הם הגיעו לכאן, באופן מִיָּידִי.

מה זה יכול לומר לאדם, על מה שהם קיבלו? לא ניתן. בציור תמונה של הַפֶּלַיָאדִים, "שבע האחיות" המורכבות מתשעה בנים, ושלושה כוכבי לכת הראויים למגורים. למעשה, כל המקומות הראויים למגורים על ידי הַפֶּלַיָאדִים, היו מיושבים על ידי חֶבְרָה של ישויות מוארות, במשך שְׁנֵי מיליון שנה. מאתיים אלף מהם, היו כאשר מאה מהם נספרו כלמוריה. חמישים אלף, זה המקום ממנו הכול התחיל. כמעט כל השאר פשוט התכוננו. וכפי שנמסר, הַפֶּלַיָאדִים נמצאו שם, במשך שְׁנֵי מיליון שנה.

זוהי חֶבְרָה שאורכה התמשך, שמונה פעמים מהאנושות הנוכחית. שמונה פעמים הם עברו, את מה שהאנושות עשתה. במשך הזמן הם גדלו, והתבגרו, בדיוק כמו שהאנושות, עשתה כיום. היה להם מסגרת זמן, והם עברו למצב בוגר, בזהה לאנושות כיום. כך הכול השתנה עבורם, במשך שְׁנֵי מיליון שנים.

השינוי הגדול ארע, כאשר חלק מהם, העומד על בערך עשרת אלפים איש, בילה בלהרוג, אֶחָד את השני. האם זה נשמע מוּכָּר, להרוג אחד את השני? הם היו מגרש המשחקים, של צוות בהתבגרות, אבנים המכונות בשמות, ללא כל בגרות בחושך. למעשה, הם חוו את אותם בעיות, שהאנושות הנוכחית חוותה. אבל הם עברו את הסמן, והחלו לקבל מידע.

התמזגות הדנ"א עם הנְשָׁמָה

התרבויות הקדומות מסבירות, הדנ"א של הַפֶּלַיָאדִים, הוא כמו של האדם כיום. בני האדם ימצאו זאת, בכל הגלקסיה. דנ"א הוא דנ"א, וגם העקרונות שיצרו אותו. לכן הוא נוצר בכל מקום, זה הוא אבן הבניין של תקופת החיים. בני האדם יראו את זה, ביום מן הימים. כאשר האנושות תמצא, חיים במקומות אחרים, במערכת השמש הנוכחית, זה יהיה עם דנ"א. בני האדם יתחילו להבין, זה תהליך החיים הטבעי, המתרחש בכל מקום.

שני מיליון שנה הדנ"א שלהם, התחיל להיות יותר בר קיימא, בדומה לַקַּיָּים לִבְנֵי האדם, באחוזים. 44, 54, 55, 66, 77, 88. ב-88%, האדם מתחיל להתמזג עם נשמתו, הוא מתוכנן להיות אֱלֹוהִי. האדם מתוכנן לחיות לנצח. חידוש כל תא, הוא תהליך מתמשך שהולך יחד במיוחד, עם החלק האלוהי שבתוך האדם. כאשר הוא מתחיל לאזן, את מבנה התאים, הוא יוצר חדשים. הוא הולך לתוכנית אב. הוא אף פעם לא מזדקן. כך האדם אף פעם לא יזדקן בִּבְכִי.

מה ניתן לעשות, עם אוכלוסיית יתר, כאשר האדם לעולם לא מזדקן? רֶמֶז, לַפֶּלַיָאדִים, יש שלושה כוכבי לכת. בני האדם לומדים לנוע סביב. לומדים על היקום. זה לא הנושא, זאת לא הבעיה, זה נפלא. הַפֶּלַיָאדִים, הם הדבר הקרוב ביותר, שבני האדם יראו כמלאכים בחייהם. הם עובדים ב-88%, יש להם שליטה על הפיזיקה, הם מרושתים לכל דבר שהם חֲפֵצִים.

הנְשָׁמָה האנושית, היא פיזיקה אלוהית. בשליטתו המרבית על הכול, הבורא נמצא בנְשָׁמָה. הבורא הוא, הפיזיקאי הראשי של היקום. אם האדם עומד על 88% מזה, אז יש לו שליטה על הכול, זה הזרע שיש לו בפנים. לְמָה הַחֶבְרָה שלהם דּוֹמָה? לא קַיָּים מושג "חֶבְרָה", בדרך המעבר לכך. יש רק ביחד, ואַחְדוּת של אהבה. הם הדבר הקרוב ביותר, לְמַלְאָךְ. בני האדם יראו בעתיד, 88% מהמקור הבורא, כאשר שני מיליון שנה, הַפֶּלַיָאדִים נזרעו על ידי אחרים

התפתחות רוחנית דרך תקופות נְשָׁמָה

הכוכבים אוריון, וקונסטלציית השור, הפכו להיות הסבים והסבתות, של בני האדם. יש את אלה לפניהם, שהאדם מעולם אפילו, לא שמע עליהם, ולהם לקח מיליון שנה, או יותר. ניתן להבין, האדם לא נמצא בכוכב, שהוא בן 4 מיליארד שנה. האנושות, היא הילד החדש ברחוב, כך במקום זה, הוא ממש חדש. ניתן לתאר, מה מתרחש בגלקסיה של האנושות. מיליארד שנים זה הרבה, קָשֶׁה לנסות לתאר, מה קרה.

כדור הארץ, הוא הכוכב היחיד, עם בחירה חופשית בגלקסיה, בזמן הזה. בני האדם נמצאים בו, והם עברו את הסמן. כל צורות החיים בגלקסיה הזו, שיש להם דנ"א אלוהי, יודעים על בני האדם. האות נשלח, ומה הוא מביא, לבני האדם? חגיגה, תקווה, מבקרים, ועזרה. המערכת, המתחילה את כל השיחות האלה על הנְשָׁמָה, היא קשורה, לאבולוציה הרוחנית. ההתפתחות במבנה התאים, בגוף האדם, יוצרת קשר סימביוטי, עם הדנ"א של האדם. לאינטואיציית הַאָקָשָׁה. כך שכל הדברים האלה, קשורים לנְשָׁמָה.

מערכות התפתחות רוחניות, מגיעות דרך תקופת הנְשָׁמָה. זה לא בא דרך בלוטת האצטרובל, חוש האצטרובל, חוש האינטואיציה העצמי הגבוה, העצמי הגבוה. אלא, דרך הנְשָׁמָה, שהיא זו המעבירה את המידע. הנְשָׁמָה האנושית, היא הזרז. זה תמיד היה כך, עבור אנרגית סיום וּמַעֲבָר, והאדם כעת מוכן לְקַבְּלָה. המידע לא נכנס דרך החלק האנושי. הוא לא יכול להיכנס, דרך קפסולות הזמן שנפתחות, שהַפֶּלַיָאדִים חימשו.

השימוש במילה חימשו, הוא פשוטו כמשמעו, לצאת לעבר הכיוון של האדם. לתת מידע לאדם, זה עובר לחלק של הנְשָׁמָה שבו. הַחֵלֶק של הנְשָׁמָה באדם, היא רק כדי לטפל בגישה, של 44% שבאבולוציה הרוחנית, שהולכת לַעֲלוֹת בְּמוּדָעוּת הַנִשְׁמָתִית.

זיכרון נשמתי האקָשֶׁה

התרבויות הקדומות מסבירות, הקורא מתחיל להרגיש, דבר שהם קוראים לו, זיכרון נִשְׁמָתִי. חשוב לדעת, שְׁהַאָקָשָׁה של האדם, היא רק מכדור הארץ. בניוזלטר, "הַחִבּוּר לדנ"א, וְלַסִּפְרִיָּיה הַאַקָּשִׁית", הוסבר על כך. מה קורה לזיכרון הַאַקָּשֶׁה של האדם , כאשר הוא, עובר לעולם הבא. זִיכָּרוֹן הַאָקָשָׁה, נשאר במערת הבריאה, כתוכן קריסטלי. האדם עלול לומר שהוא זוכר הכול, זה משום שיש לאדם קריסטל משלו, הנשאר על הפלנטה. כאשר הנְשָׁמָה של האדם חוזרת, היא אוספת את המידע. מכניסה לדנ"א שלו. וכאשר הוא שוב יוצא, זה נשאר.

מדוע חלק מהאנשים זוכרים, מי הם היו בפלנטה אחרת? חלק מהאנשים, זוכרים את הַפֶּלַיָאדִים. חלק זוכרים, שהם עברו את זה קודם. זה נותן להם תקווה, כי הם יודעים לאן זה הולך. האדם צריך לראות 88%. זו הסיבה שהוא כאן, כי יש סיכוי שזה יקרה כאן, והוא לא רוצה להחמיץ. מי יודע כמה זמן זה ייקח? זה לא משנה, כי האדם הולך להיות כאן, במשך כל הזמן הזה.

זיכרון נִשְׁמָתִי ב-88%, נקרא האָקָשָׁה נִשְׁמָתִית. זה זוכר את העבר של כדור הארץ. זה מתחיל לקרות, עם התהליך האבולוציוני, המתרחש בכוכב הלכת הזה. ועם נשמות עתיקות, זה יגיע. היזכרות מאפשרת לאדם, להיזכר בנצחיות שלו. מי הוא היה, לפני 5 מיליון שנים. הוא אז לא היה בפֶּלַיָאדִים, וזה הולך להיות לו מובן יותר. האם האדם רוצה לדעת, באמת מאיפה הנשמות מגיעות? כל כוכבי הלכת, שסיימו בחירה חופשית, הנשמות לא מגיעות בחלקן מהשמיים, אלא מהמקור הבורא. הם מגיעות גם ממקומות אחרים, שעברו כבר את זה.

זה מי שהאדם, אבל הקורא לא היה מגיע באקראי, עד לכאן, אמלא הייתה לו תכונה מסוימת, של היזכרות נשמתית. זה נמצא כבר בעבודה. מה שחשוב, הוא לא מה הקורא עשה, על כדור הארץ. אלא מה הוא עשה, בַפֶּלַיָאדִים בשבע האחיות, כך שהוא עבר את זה וסיים. הקורא בילה זמן רב, להתקרב לכיוון הזה, קרוב למקור האלוהי.

זה כל כך מושך לבוא למקום, כאשר האדם אחד עם האלוהים. האדם היה שם, ועשה זאת. האדם, היה הראשון בכוכב, שקיבל את הזרע, וכעת הוא מתעורר. הוא זוכר קצת איך זה היה, רק קצת.

התפתחות הנְשָׁמָה למאסטר

האדם נאבק בסכסוכים, של להיות בן אנוש. לדעת לאן הוא יכול ללכת, או מה הוא יכול לעשות, תסכול לפעמים, וחוסר איזון כימי. האדם יכול לשנות את הבחירה החופשית, אבל לא יעשה זאת. הוא יכול ללכת לאט אם ירצה, אבל לא יעשה זאת, בגלל מה שארע בעבר. האדם רואה שלום, כמְמַכֵּר. אהבה היא חסד מְמַכֵּר, של הנְשָׁמָה, וחמלה כמְמַכֵּר. המאסטר, בעבר החיות היו נאספות לרגליו, החיות ראו בו 88% עד 90%, ונמשכו אליו.

ניתן לראות שזה מְמַכֵּר. אנשים התאספו מכל עבר, רק כדי לשבת, לרגליו של המאסטר. לראות אותו זוֹהֵר, זה היה מְמַכֵּר לסביבתו. להרגיש בזרועותיו של האלוהים, זאת חגיגה אמיתית. האדם כאן, לא בגלל אנרגיה ממכרת, של אהבת החמלה לשם הוא הולך. אבל מעבר לזה, ככול שהאדם מגדיל, את אחוז הַיְּעִילוּת של הדנ"א שלו, נשמתו מכניסה יותר, מהאנרגיה היצירתית מהמקור.

זו ההתפתחות של הנְשָׁמָה האנושית, הרבה מעבר לביולוגיה, הרבה מעבר לתודעה. כך שלחיצת היד של האדם, עם המקור, יצרה את היקום. זה המקום שסיפור הנְשָׁמָה, פונה אליו. הקורא אולי ירצה לעבור שוב על המילים. ישאל, כמה זמן זה ייקח? זה ייקח זמן רב. זו רק ההתחלה, אך ניתן לחגוג כבר בשנה השנייה, ואז תהיה זו חגיגה עצומה.

התרבויות הקדומות מסבירות, ניתן יהיה לראות בני אדם בוגרים בנשמתם. הדברים שאינם מאוזנים כיום באנושות, יתחילו להיות מְאוּזָּנִים ובוגרים. האדם יראה את זה, בכל מקום ובכל הבט. ניתן לחשוב אפילו על פוליטיקה, שתאזן בין חוכמה לחמלה. אנשים יתחילו לראות את זה, כשיגיעו בפעם הבאה לעולם. האדם יזכור, מי הוא. הוא ימשיך מהמקום, שהוא הפסיק. הוא יהיה ילד מבוגר חכם, מעבר לכל ילד. הקורא כנְשָׁמָה עתיקה, הוא לא הולך לִטְעוֹת שוב, על מה שנעשה בסיבוב הזה. אף אחד מהטעויות לא יִכָּנֵס אתו, רק הזיכרון הַנִישְׁמָתִי מְהַאָקָשָׁה.