עתיק-יומין

תקשורת עם העצמי העליון

הַקְדָּמָה

א; וּבְהַגִּיעַ עֵת הַמַּלְאָכִים שֹׁמְרֵי אִמְּכֶם לַעֲלוֹת וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לַייָ, וַאֲנִי הָיִיתִי רָחוֹק מִמֶּנָּה, וְיָדַע הָאוֹיֵב כִּי לְבַדָּהּ הִיא, וְיִתֵּן-לַהּ וְתֹאכַל מֵהָעֵץ, אַחֲרֵי כֵן נָתְנָה גַּם-לִי לֶאֱכֹל. ב; וַיִּחַר אַף-הָאֱלֹהִים בָּנוּ, וַיָּבֹא יְיָ אֶל-הַגַּן וְיִקְרָא בְּקוֹל נוֹרָא לֵאמֹר, אָדָם אַיֶּכָּה, וְלָמָּה נֶחְבֵּאתָ מִפָּנַי, הַיַּסְתֵּר בַּיִת מִפְּנֵי בָּנָהוּ. ג; וְיֹאמַר אֵלַי, יַעַן אֲשֶׁר עָזַבְתָּ אֶת-בְּרִיתִי, אָבִיא עַל-בְּשָׂרְךָ שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם נְגָעִים, הָרִאשׁוֹן נֶגַע הָעֵינַיִם, הַשֵּׁנִי נֶגַע הַשְׁמַע, וְכֵן יָבוֹאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַנְּגָעִים זֶה אַחַר-זֶה. ספר אדם וחוה

בתקופה מיוחדת זו בו האנושות נמצאת, ניתן להסיר את הנבואות הישנות אשר ניתנו. נבואות אלה עטפו את בני האדם ומנעו מהם לראות את האור, מנעו מהם את קצב ההתעלות. עכשיו הוא הזמן בו ניתן להתעטף חזרה ביכולות ובמתנות המאסטר.

תִּקְשׁוֹרֶת עַל חוּשִׁית

תקשורת או קול פנימי, היא הבנה רוחנית מלאה למידע המתקבל מהצד השני. זו היא בהחלט אחת היכולות העוצמתיות בשילוב החושים העל טבעיים, המכונים יכולת על חושית. תקשורת נוצרת כאשר יש לאדם השראה, ידיעה, אבל מאיפה זה בדיוק מגיע? איך האדם פשוט מקבל מידע? האם הוא ממציא את זה? האם הוא שקרן? איך הוא מייצר תקשורת ומקבל מידע? איך יש לו ידיעה ברורה על דָּבָר כלשהו? איך הוא יכול ללכת עם זה, ולדעת שהוא לא ממציא זאת?

התקשורת היא יכולת מורכבת, כי היא יכולת המאפשרת לאדם קבלת ידיעה, נתינת אמון בידיעה הזו, ולהביעה ללא פחד שהוא ממציא את זה. ככל שהאדם רגיש יותר, הוא הופך להיות הרבה יותר פתוח ומכוון לתקשורת, משום שתימצא לו אינטואיציה, תהיה לו תחושה, תהיה לו הרגשה לגבי דברים שונים.

האדם מקבל תחושה שאנרגיה יורדת, אנרגיה מתקבלת, הוא חש את ירידת האנרגיה רק במוחו, והוא נסגר לחלוטין. האדם צריך לחכות, בשלב זה לא יהיה לו מושג, איזה ידיעה נמסרת לו. כאשר לאדם יש אנרגיה מתקבלת, חוויה מתקבלת, המוח צריך להתנקות קודם מכל מחשבה קודמת, הכול צריך להפסיק, ורק אז האנרגיה נכנסת.

יְצִירַת תִּקְשׁוֹרֶת

כאשר האדם ממתין, פתאום מתקבלת לו ידיעה על מה מדובר, הוא עשוי להיות מופתע, ולשאול עצמו, "איך קיבלתי את הַיְדִיעָה הזו? מאיפה זה בא? אולי זה רק המצאה שלי?" לא, האדם לא ממציא את זה. הידיעה היא משהו אשר מתחיל בְּאֵמוּן, זה מתחיל בְּאִינְטוּאִיצְיָה, זה מתחיל בתחושת לב לגבי זה. ככל שהאדם מתרגל את היכולת הקשבה לקול הפנימי, הוא יהיה יותר מכוון, ומודע למה הוא הולך להיות.

האדם יוכל לספר את ההבדל בין מוחו הממציא, לבין החושים האמיתיים הפנימיים המביאים לו מידע, אבל הוא חייו להתחיל איפשהו. האם צריך להתחיל? הוא צריך להתחיל עם הַטּוֹב ביותר שהוא יודע, הַטּוֹב ביותר המגיע אליו. האדם לא צריך לשנות ולהמציא את המידע, משום שהוא לא צריך.

האדם יכול פשוט לומר לעצמו, "אוקיי, אני מרגיש משהו, אני מרגיש אנרגיה יורדת, אין לי מושג מה נאמר לי, זאת האמת, אני לא מבין מה המסר, לכן אני מחכה". האדם יאמר לעצמו, "אוקיי, אני מרגיש את הדבר הבא, אני יודע שאני פשוט מדבר, אני פשוט משחרר את הכול, כל המידע הזה יוצא בכל הֶמְיָה מתוכי".

האדם יכול לדעת ברמה זו את ההבדל כאשר הוא מדבר מעצמו, לבין כאשר הוא מדבר עם העצמי הגבוה שלו. האדם חש בטחון כאשר הוא משוחח עם העצמי הגבוה. האדם המדבר עם העצמי העליון, המילים יוצאות, הכול פשוט זורם מבלי היסוס. כאשר האדם מְכֻוָּן לעצמי הגבוה, המידע יוצא ממנו, הוא מביא עמו זיכרונות רבים, תרגול רב, דברים רבים יוצאים להם.

כאשר האדם הוא עצמו, הוא עשוי להיות מגושם, עצבני, חסר סבלנות, ביישן. האדם יִבְחַר לומר את הדברים הנכונים, הוא יאמר את המילים הנכונות, ישתמש ב-"אֶה.." במחשבה רבה.

כִּוְּנוּן לְעַצְמִי הַגָּבוֹהַּ

כאשר האדם מכוון באמת לעצמי הגבוה, המילים יוצאות ומבטאות עצמן, מאיפה זה בא? פעמים מספר הוא יקבל מסר, ואלה יהיו דברים שמעולם הוא לא ידע עליהם קודם. המסר עשוי להיות על המין האנושי, על ההתעלות האנושית, על ישויות ממקומות שונים, על מעורבות של ישויות. אלה הם דברים מורכבים שכולם רוצים שיהיה להם, סוגים של חוויות על חושיות.

האדם צריך להמשיך להתפתח, לעבוד עם הרבה רגש, הוא יכול להטיל ספק בכל דבר, לא להאמין לכל מה שנמסר לו, אך עליו לָדַעַת מה נמסר לו. יכול להימסר מידע לאדם והוא יאמר, "בסדר, ובכן זה נהדר, אבל חוץ מזה". ייתכן שלא יתקבל מידע נוסף אחרי זה, והאדם יצטרך להרהר על כך, להחליט לְמָה הוא מוכן, איזה מידע הוא מקבל.

האדם יצטרך להיכנס לזמן שלו עם עצמו, או שהוא יקבל יותר תובנות שיסייעו לו להבין, ואז הוא פשוט יוכל לקבל את המידע, ולהחליט מה הוא רוצה לעשות עם זה. האדם עשוי תמיד לשאול שאלות, ויש לו את הזכות להטיל ספק בדברים הנמסרים לו, ולבקש מֵידָע נוסף, שיגיע אליו בהשראה זו, זה יבוא כמו הַרְגָּשָׁה.

חִיבּוּר לְעַצְמִי הָעֶלְיוֹן

עוֹלַם הַדִּמְיוֹן לְבִטּוּל מַחְשָׁבָה וְאֵגוֹ

אם האדם רוצה באמת לעבוד על זה ולהצליח, עליו להיות ילד, עליו להתחיל להיות כילד פנימי, ילד פנימי יצירתי, עם הרבה חברים בלתי נראים. הילד הפנימי, וילדים קטנים, הם יודעים מה חבריהם הבלתי נראים אומרים, והחברים הבלתי נראים שלהם באמת אומרים את הדברים האלה, והם באמת מדברים עם המדריכים שלהם.

כאשר הילדים לכאורה מדברים לעצמם, יש להם באמת ידיעה בתוך ליבם, מה נושא השיחה, הם אפילו יודעים מתי המדריכים שלהם נמצאים. כאשר הילדים חשים במדריכים שלהם, הם פשוט מתחילים לדבר לאנשים בלתי נראים, מתוך הכרה ברורה שיש להם ידיעה. לכן על האדם להתנהג כילד.

כאשר האדם בוחר להיות כילד בעצמו, הוא יכול ליצור חזית מאמינה, חזית דמיונית פנטזיה. החבר הדמיוני יכול להיראות כמו דוב, הוא יכול להיראות כמו אדם מוכר, או פשוט להמציא דמות. הדמות יכולה להיות נסיכה, דמות אביר, דמות פֵיָה, כהן או כל דמות שהאדם יַחְפֹּץ. האדם צריך לבחור להרגיש רגש בהקשר לַדְּמוּת, אם הוא לא יכול לראות את הדמות, עליו פשוט להרגיש.

כדוגמא, "אני מרגיש שהכהן שלי, כמו שהוא לפני. אני בוחר להתכוון לַכֹּהֵן שלפני". מה הפיה של האדם אומרת לו? מה הגמד אומר לו? מה אומרת הנסיכה? מה אומר הכהן? האדם צריך להתחיל איפשהו, אז עליו להכניס מילים לפיהם, כדי שהכדור יתחיל להתגלגל. כדוגמה, האדם, "שמי תמיר, היי כהן גדול, האם אתה יכול לומר לי משהו? כהן גדול מה אתה יכול לומר לי?"

הכהן, "הייתי אומר לך, שאתה מפחד מההורים שלך". האדם, "או אני לא ציפיתי שתראה דברים אלה, דברים עמוקים אלה היוצאים ממך". כאשר האדם מתחיל לדבר עם הדמות הדמיונית שלו, הכהן הגדול, נוצרת הכרה בתקשורת. ההכרה הופכת להשראה אמיתית, היא ידיעה אמיתית, אשר לא נובעת ממחשבה, לא נבעה מחשיבה על דבר מה.

התקשורת פשוט הופיעה בתוך האדם, פשוט פתאום הופיעה במשחק העמדת פנים. האדם מקבל גישה לאמת הפנימית בתוכו, ככול שהוא עושה זאת יותר, הוא יבחין בהבדל בין האגו שבמוח, לליבו ולנשמתו.

מַתָּנָה עַל חוּשִׁית מְסָרִים וִידִיעוֹת

האדם עליו להתאמן בכך, ולהבחין שזה עוזר לו להבין יותר, ולהכיר בתקשורת, ולעזור לו להרגיש יותר. בידיעה שיש לו אגו, ומוח חושב, היכולת לעקוף את האגו במוח, היא לחוות חוויות מעולם הדמיון והפנטזיה. החברים הדמיוניים עובדים עם הילד הפנימי של האדם, לכן עליו להכניס כמה מילים לפיהם. האדם יכניס מילים לפיהם כדי לענות על שאלה המגיעה עמוק בפנים בתוכו, כך דברים אלה מתחילים להופיע.

האדם צריך להתחיל איפשהו, קוביות הדומינו הראשונות עשויות להרגיש מאוד הומניסטיים. ברגע שהאדם משיג את אפקט קוביות הדומינו האלה, זה יתחיל להגיע אליו מליבו ומנשמתו, חוכמה אמיתית תתחיל לצאת. ככל שהאדם עושה את זה יותר, כך הוא יהיה רגיש יותר לקבלת מסרים וידיעות. האדם אפילו יֵדַע מתי הוא מקבל ידיעות, הוא יֵדַע יותר על מחזורי הירח.

האדם יֵדַע מה קורה עם הקולקטיב, משום שהוא הולך לָחוּשׁ פגיעות בזמנים שונים ומסוימים, כאשר הקולקטיב מטהר דברים מתוכו, הוא יהיה פגיע לזה. האדם יתחיל להיות חלק מתמונה גדולה יותר, והכל מתחיל עם קובית הדומינו הראשונה. האדם יכניס כמה מילים לַפֶּה של הגמד שלו, כדי לגרום לכדור להתגלגל. עליו להמשיך לעבוד על העמקת הכניסה לתוך ליבו, ולגלות מה נמצא שָׁם, כך שהגמד הזה הוא המדריך האמיתי.

האדם עליו לדעת שהוא מקבל השראה לקבלת המסר מסיבה כלשהי. זה לא סְתָם גמד מזויף, הכול אמיתי, הכול תמיד אמיתי, הדבר אמיתי גם אם האדם שולף מהאוויר, יש בזה את האמת שלו. ככל שהאדם מכוון יותר לתוך ליבו, הוא נמצא יותר עם האמת שלו. ככל שהידיעה מרוכזת יותר, היא משמעותית יותר, והשפעתה הולכת להיות רבה יותר.

כל אדם יכול לומר כל דבר, האם זה האגו או המחשבה? או האם זה בא מהלב? האדם צריך להמשיך להעמיק יותר ויותר כדי לגלות. לכן לעיתים האדם צריך להתחיל איפשהו כדי שהכדור יתגלגל. הכדור המתחיל להתגלגל, הוא יכניס את האדם עמוק יותר לליבו, ומסר מרוכז יותר של אמת, חוכמה והארה יגיע. האדם לא ימציא דברים, אלא יקבל מסר אמיתי, הוא יוכל לשאול שאלות וְיְצַפֶּה לתשובות.

אם שום דבר לא בא לאדם, אין תשובות, עכשיו הגמד עומד שם ואומר, "אני באמת רוצה לענות לשאלתו". מה הדבר הראשון שעשוי להביע לאדם? האדם עשוי לראות עצמו ממש עצבני ומאוכזב, משום שהוא רוצה לדעת מה הם אומרים, והוא לא יכול לשמוע מה הם אומרים. האדם ירגיש שהוא צריך לשחרר את האנרגיה הזו של התסכול.

סִכּוּם

ברגע שהאדם שחרר את התסכול, למעשה הוא יכול להתחיל לשמוע. כעת האדם יתחיל להבין, שהוא צריך לעבוד על העצמי, הוא צריך להתחיל לרפא עצמו. האדם מבין שהוא האזין להודעה לאורך כל הדרך, כי כעת התוודע לרעש התסכול החזק, אשר התחולל בתוכו. רעש התסכול חסם אותו מהעצמי הגבוה שלו, ופשוט הוציא את זה לאוויר.