מבוסס על מסר מתרבויות קדומות

עתיק-יומין

עושה שלום במרומיו
ההיסטוריה הנסתרת של היקום

”כאשר עבר והווה נפגשים ויוצרים מציאות…“

כְּבוֹד יֲהוֶה-חֵלֶק ב'-"הַכָּבוֹד" כִּכְלִי טַיִס

שלום לכם,

"כל אדם עליו להשתמש בהבחנתו, ולקבל רק את מסרים המהדהדים, ולדחות את אלה שאינם מהדהדים עם הלב הפנימי".

תרבויות קדומות מָסְרוּ, כל אדם טרם החשיפה למסר, עליו להפעיל את הבחנתו במרחב התודעה, ולקבל רק אותן המחשבות המהדהדות עם הלב הפנימי.

בחלק ב' בַּסִּדְרָה בהמשך לכְּבוֹד יֲהוֶה-חֵלֶק א'-"הַכָּבוֹד" מַרְכִּיב רוּחָנִי אוֹ פִיזִי, ניתן להמשיך ולהגיע לספר יחזקאל, ולהזכיר רק כמה מהאירועים הרבים. בפֶּרֶק ג', הנביא יחזקאל מְסַפֵּר, שהוא הועלה על ידי "הרוח", ושמע מאחור קול רעידת אדמה גדולה, ו"כבוד יהוה" עלה מהאדמה.

יחזקאל פֶּרֶק ג, י"ב וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל, בָּרוּךְ כְּבוֹד-יהֹוָה מִמְּקוֹמוֹ. י"ג וְקוֹל כַּנְפֵי הַחַיּוֹת מַשִּׁיקוֹת אִשָּׁה אֶל-אֲחוֹתָהּ, וְקוֹל הָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם, וְקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל. י"ד וְרוּחַ נְשָׂאַתְנִי וַתִּקָּחֵנִי וָאֵלֵךְ מַר בַּחֲמַת רוּחִי, וְיַד-יהֹוָה עָלַי חָזָקָה. כ"ג וָאָקוּם וָאֵצֵא אֶל-הַבִּקְעָה, וְהָיָה-שָׁם כְּבוֹד-יהֹוָה עֹמֵד כַּכָּבוֹד אֲשֶׁר רָאִיתִי עַל נְהַר-כְּבָר וָאֶפֹּל עַל-פָּנָי.

אין ספק ש"הכבוד" של יֲהוֶה נמצא על הקרקע במקום מאוד ספציפי, וכשהוא עולה הוא משמיע רעש גדול. התנך במקרה זה, הוא לא יכול להיות יותר ברור מזה.

יחזקאל פֶּרֶק י, ד וַיָּרָם-כְּבוֹד יְהֹוָה מֵעַל הַכְּרוּב עַל מִפְתַּן הַבָּיִת, וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת אֶת הֶעָנָן, וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת אֶת-הֶעָנָן וְהֶחָצֵר מָלְאָה אֶת-נֹגַהּ כְּבוֹד יְהֹוָה. וַיֵּצֵא כְּבוֹד יְהֹוָה מֵעַל מִפְתַּן הַבָּיִת, וַיַּעֲמֹד עַל-הַכְּרוּבִים. וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת-כַּנְפֵיהֶם וַיֵּרוֹמּוּ מִן-הָאָרֶץ לְעֵינַי בְּצֵאתָם, וְהָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר בֵּית-יְהֹוָה הַקַּדְמוֹנִי, וּכְבוֹד אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה.

ביחזקאל פֶּרֶק י, מסופר על כל ההתפתחות האווירית ש"הכבוד" עושה, "הכבוד" עומד בחצר הפנימית של המקדש. "הכבוד" עולה מהאדמה, עובר מעל חלקו העליון של המקדש.

"הכבוד" עומד מעל "הכרובים", שכנראה היו מכונות מעופפות כלשהן, וכנפיהן השמיעו רעש חזק כל כך על האדמה. אפילו אלה שנמצאו מחוץ לחומות החיצוניות של המקדש, יכלו לראות אותם עולים.

בספר יחזקאל, "כבוד יֲהוֶה" עלה לנוח על ההר, שהיה מזרחית לעיר. יחזקאל פֶּרֶק מ"ג, ב וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים, וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים, וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ. ד וּכְבוֹד יְהֹוָה בָּא אֶל־הַבָּיִת דֶּרֶךְ שַׁעַר, אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַקָּדִים. ה וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וַתְּבִאֵנִי אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִי, וְהִנֵּה מָלֵא כְבוֹד־יְהֹוָה הַבָּיִת.

אם "הכבוד" הגיע מהמזרח, זה אומר ש"כבוד יֲהוֶה" לא היה בצפון, ולא בדרום ולא במערב, כלומר היה מוגבל במרחב. התנ"ך מספר בבירור, שהרעש התגבר ככל ש"הכבוד" התקרב, והפיק אור שהאיר את האדמה תחתיו.

לא יכול להיות תיאור קונקרטי יותר של הגעתו של עצם מעופף, שמייצר אפקטים קוליים וחזותיים מדויקים מאוד. יחזקאל לא ישן, הוא היה בוודאות ער.

יחזקאל לא היה משוגע בקבוצה של חזיונות, הוא אפילו לא השווה את המפגשים השונים שהיו לו עם העצמים המעופפים האלה. כלומר, באחת החוויות האלה, הוא הֵבִין סוף סוף, מה הם האובייקטים "הכרובים", שבהם נתקל פעם אחת בעבר בנהר, ו"בכבוד".

כמו כן בספר שמואל ב', דוד מתאר איך יֲהוֶה מופיע לקריאתו, ונושא אותו מַעֲלָה. ז בַּצַּר־לִי אֶקְרָא יְהֹוָה, וְאֶל־אֱלֹהַי אֶקְרָא, וַיִּשְׁמַע מֵהֵיָכָלֹו קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי בְּאָזְנָיו. ח וַתִּגְעַשׁ וָתִרְעָשׁ הָאָרֶץ, מוֹסְדוֹת הַשָּׁמַיִם יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָעָשׁוּ כִּי־חָרָה לוֹ. ט עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל, גֶּחָלִים בָּעָרוּ מִמֶּנּוּ. י וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד, וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו. י"א וַיִּרְכַּב עַל־כְרוּב וַיָּעֹף, וַיֵּרָא עַל־כַּנְפֵי־רוּחַ.

"יֲהוֶה" שומע ממקום מושבו את קריאתו לעזרה של דוד, ואז מתקבל תיאור מפורט של המאפיינים הפיזיים, שרואה דוד מהקרקע. רעש וסערה, שמתחילים בשמים ויורדים כלפי מטה, עשן ואש שהופכים את הקרקע לגחלים בּוֹעֲרוֹת, ועשן שנוצר בנחיתה. כמו כן, מתאפשרת עלייה ל"כרוב" וטיסה, על "כנפי הרוח".

הדוגמאות יכולות להימשך עוד ועוד, אבל התנ"ך בקטעים האלה כל כך ברור שלא צריך הסבר נוסף. ברור מאוד ש"הכבוד" אינו מונח רוחני לתפארת האלוהים, אלא בעל משמעות קונקרטית מקורית של חימוש לַקְּרָב.

בספר שמות פֶּרֶק ט"ז, מופיע שבני ישראל מתלוננים בערב, ו"יֲהוֶה" יגיע למחרת בבוקר בספינתו, כדי להקשיב לתלונותיהם. ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. עֶרֶב–וִידַעְתֶּם, כִּי יְהֹוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ז וּבֹקֶר, וּרְאִיתֶם אֶת-כְּבוֹד יְהֹוָה, בְּשָׁמְעוֹ אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, עַל-יְהֹוָה. וְנַחְנוּ מָה, כִּי תַּלִּינוּ עָלֵינוּ.

מכאן ניתן לדעת ש"כבוד" יכול להצביע על לְכַבֵּד אדם חשוב, או לתאר משקל כבד. אולם על מנת להימנע מטעות, בכל פעם שמוצאים את המונח "כבוד" בתנ"ך, יש להשתמש בביטוי הפיזי המתאר חפץ בעל משקל, כדי להימנע ממחלוקות מיותרות.

בשימוש דתי במילה "כבוד", היא הופכת למילה כל כך מעורפלת, שמזכירה ואאוו מילת התפעלות. אולם השימוש בטקסטים מרמזים, שמדובר על משהו פיזי או חומרי.

זהו משהו מקומי, הוא למעלה ולפתע למטה, כפי שניתן למצוא בספר שמות ל"ג, י עַכְשָׁו זֶה בְּשָׁמָיִם, עַכְשָׁו זֶה עַל הַקַּרְקַע. ט וְהָיָה, כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה, יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן, וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל, וְדִבֵּר, עִם-מֹשֶׁה. י וְרָאָה כָל-הָעָם אֶת-עַמּוּד הֶעָנָן, עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל, וְקָם כָּל-הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ, אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ.

בְּשֵׁמוֹת ט"ז, י וַיְהִי, כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיִּפְנוּ, אֶל-הַמִּדְבָּר. וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהֹוָה, נִרְאָה בֶּעָנָן. "כבוד יֲהוֶה" נמצא נע על פני השטח ההררי של סיני.

כמו כן ניתן למצוא בְּשֵׁמוֹת ל"ג, י"א וְדִבֶּר יְהֹוָה אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ. וְשָׁב, אֶל-הַמַּחֲנֶה, וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל. נוצר מפגש פנים אל פנים, של יֲהוֶה ומשה.

לכן, ניתן להגיע למסקנה, שמסתכלים על משהו מקומי, פיזי, חומרי, אובייקט.

בתהילים כ"ד, ז שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. ח מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְהֹוָה עִזּוּז, וְגִבּוֹר יְהוָה גִּבּוֹר מִלְחָמָה. ט שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. י מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְהֹוָה צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה.

נפתחו השמיים לְעוֹלָם, אל הַמֵּעֵבֶר, אל האחר, אל הלא נודע, בהמתנה שמישהו יגיע דרך הפתח הזה, ומי יבוא? "יֲהוֶה" המלך, עם "הכבוד" שלו. הטענה היא, שמה שמגיע דרך הפתח הזה, הוא משהו פיזי וחומרי משהו תכליתי.

אז מה זה "הכבוד" הזה, שעובר עכשיו? כדי לקבל מושג טוב יותר, מה זה "הכבוד" הזה, יש לחזור לִשְׁמוֹת ל"ג. כעת, הדרך שבה הוא מתורגם היא מרתקת, אבל מעידה בבירור שיש משהו אחר שקורה, שטרם נחשף בתרגומים הנוכחיים.

כאשר משה שואל את "יֲהוֶה" אם הוא יכול לראות את "כבוד יֲהוֶה", "יֲהוֶה" עונה לו לא, זה לא אפשרי, אתה לא יכול לראות את שלי. כלומר, הנה התרגום הקונבנציונלי, אתה לא יכול לראות את "הכבוד" שלי פנים אל פנים, כי זה יהרוג אותך.

אם כך, משה לא יכול לראות את "כבוד יֲהוֶה" פנים אל פנים מבלי להיהרג, ובכל זאת הוא מְדַבֵּר פנים אל פנים עם "יֲהוֶה" כמה ימים, והוא לא נהרג.

לכן התשובה מתגלגלת כך, לא אתה לא יכול לראות את "הכבוד" שלי, כי אחרת הוא יהרוג אותך, אלא אם תסתתר. אם כבר שאלת, אומנם אתה לא יכול לראות את "הכבוד" שלי, אבל אתה יכול לראות אותי פנים אל פנים.

כלומר, לשאלתך, "יֲהוֶה" עונה אתה לא יכול לראות את הכבוד שלי, אבל אתה יכול לראות את "הכבוד" שלי מאחור, אבל אתה יכול רק לאחר שצד ההר נוקה מאנשים ובעלי חיים.

אתה יכול לראות את "הכבוד" שלי כשהוא מתרחק ממך, אבל תצטרך להיות מוסתר בין הנקיקים בסלע, כדי לא להיהרג בזמן התנועה.

מכאן, זו באמת לא תמונה קוהרנטית, האם הקורא נותר מבולבל ממה שמסופר שם? לא מתוך חוסר כבוד למתרגמים, אלא שמה שקורה שמתואר משהו פיזי.

ניתן להסיק שזו טכנולוגיה, ובמשך מאות שנים היו דורות של מתרגמי המקרא, שלא היה להם רשת טכנולוגית, כדי להבין מה קורה ברגע זה. הקוראים שלהם תרגמו זאת לתופעות רוחניות, ולכן חיפשו שפה רוחנית, ולכן הכבוד שימש כתפארת, אבל תרגומים אלה לא עובדים.

אם כך, ההצעה היא ש"כבוד" הוא ספינה, כְּלִי הטַיִס, וזאת הסיבה שֶׁמֹּשֶׁה לא יכול לראות את חרטום הכבוד. כאשר "הכבוד" משוגר, מדובר על שיגור של "כבוד" ציוד כבד, דבר כבד.

כאשר הדבר הכבד הולך ומתרחק ממשה, משוגר, אז הוא יוכל לראות כשהוא מוגן בנקיק הסלע. נראה ש"יֲהוֶה" אומר למשה, אתה לא יכול להיות בחוץ כאשר הדבר הכבד והגדול ישוגר, תוכל לראות את הציוד הכבד מתרחק, אבל תצטרך להיות מוגן ומוסתר בסלע.

הדבר מזכיר שיגור של מעבורת חלל, כשהטכנאים הקרובים ביותר נמצאים במרחק של שלושה קילומטרים משם מוגנים, לא בסלע אלא מאחורי שלושה מטרים של בטון.

לכן כש"יֲהוֶה" אומר למשה שאתה לא יכול להיות בחוץ, כשהדבר הגדול והכבד ישוגר, הוא עלול להרוג אותך, וזה הגיוני לחלוטין. הבעיה הייתה, דורות של מתרגמים שמעולם לא ראו שיגור רקטה, אין להם מסגרת טכנולוגית אפילו בראש.

המתרגמים אפילו לא מחפשים משהו כזה, כשהם מגיעים לקטע הזה, לכן קיים תרגום לא מספק, ולא לשורש הדבר המקומי, החומרי, הפיזי הזה, שיש לו השפעה פיזית כל כך על הסביבה שסביבו, שצריך לנקות את השטח מאנשים ובעלי חיים.

ולמרבה ההפתעה, אנשים צריכים להיות מוגנים בינות הסלע, כדי שהפיצוץ לא יהרוג אותם.

בחלק ג' והאחרון בַּסִּדְרָה, אם עדיין יש ספק ש"הכבוד" הוא ציוד שפועל, יהיה ניתן למצוא פרטים מפורטים על הטכנולוגיה המתקדמת.