שורש הסכסוך בין הדתות

עתיק-יומין

האמת מאחורי התנ"ך
ההיסטוריה הנסתרת של היקום

”כאשר עבר והווה נפגשים ויוצרים מציאות…“

יְרוּשָׁלַיִם בַּמִּקְרָא-שׁוֹרֶשׁ הַסִּכְסוּךְ בֵּין הַדָּתוֹת

מסר אישי

אם אתה חושש מלהטיל ספק באמיתות העמוקות ביותר שלך, עליך לדעת שייתכן שהמידע הזה לא בשבילך.

אך אם החלטת להמשיך לקרוא, אז לפני שנתחיל לספר, קודם נסיר את חגורת הבושה. מתחילים…

מקרא

① בחלק הראשון, "יְרוּשָׁלַיִם בַּמִּקְרָא".
② בחלק השני, "יְרוּשָׁלַיִם בַּנַּצְרוּת, בָּאִסְלָאם וּבְלוּחוֹת הַקְּדוּמִים".

הקדמה

מידע מעמיק זה מתייחס לַדִּינָמִיקָה הגיאופוליטית הסבוכה המערבת את ישראל, העולם הערבי ומדינות אחרות, ומדגיש את עמדותיהם של הדתות השונות בסכסוך המתמשך של עם ישראל, עם העמים שבגבולותיה. כמו גם, הוא מדגיש את החשיבות של הבנת אירועים היסטוריים כדי להבין באמת את המצב של ימינו.

בנוסף מוצגת חשיבותה של ירושלים בנוף הגיאופוליטי של המזרח הקדום, במיוחד בעידן “הסכם קָדֵשׁ”. הוא לוקח את הקוראים והצופים לְמַסָּע בַּזְּמַן, בוחן את החשיבות הדתית של ירושלים מנקודות מבט שונות.

"הסכם קָדֵשׁ", הוא הסכם שלום החתי-מצרי שנחתם על פי הערכה בשנת 1259 לפנה"ס, בין פרעה מצרים רעמסס השני, לבין מלך החיתים חתושיליש השלישי. הוא למעשה הסכם השלום הכתוב הָעַתִּיק ביותר ששרד עד ימינו.

מנקודת מבט מקראית, המידע מתאר מִסְפָּר סיפורים הכוללים דמויות מפתח כמו אברהם, מלכיצדק וְדָוִד, השופכים אור על האינטראקציות ביניהם ועל המשמעות הרוחנית של העיר. לאחר מכן הוא עובר לפרספקטיבה הנוצרית, תוך התמקדות בתפקידה של ירושלים בחייו, צליבתו ותחייתו של ישוע המשיח, תוך הדגשת אירועים מרכזיים והשפעתם המתמשכת על האמונה הנוצרית.

לבסוף, המידע בוחן את המשמעות האסלאמית של ירושלים, במיוחד את האירוע של אסראא' מעראג', המסע הלילי והעלייה לשמיים של מֻחמד. בכך לוכד בצורה יָפָה את האחדות של משימות נבואיות על פני מסורות דתיות שונות, כולן מתכנסות בשטחים הקדושים של ירושלים.

קיימת התייחסות גם במערכות היחסים והקונפליקטים המורכבים בתוך משפחתו של אברהם, במיוחד תוך התמקדות בְּשָׂרָהּ, הגר, יצחק וישמעאל. בכך, מצטיירת תמונה חיה של המתחים הנובעים מהברכות, שניתנו לצאצאי אברהם.

הנרטיב מתחיל בשרה, אשתו של אברהם, שאינה מסוגלת להביא ילדים לעולם. בייאושה מאברהם שיהיה להם יורש, היא מציעה לו את שפחתה הגר. הָגָר מִתְעַבֶּרֶת ויולדת את ישמעאל. אולם, המתחים עולים, כאשר שרה עצמה מִתְעַבֶּרֶת באורח נס בְּזִקְנָתָהּ, ויולדת את יצחק.

מתוארת היריבות שנוצרה בין שרה לְהָגָר, כמו גם את הסכסוך בין בניהם, יצחק וישמעאל. שרה, המגוננת על נחלתו וברכותיו של בנה, דורשת מאברהם לשלוח את הגר וישמעאל. החלטה קורעת לב זו מסובכת עוד יותר, על ידי הבטחתו של האלוהים להפוך גם את יצחק וגם את ישמעאל לעמים גדולים.

הנרטיב מציג את הַמֻּרְכָּבוּת של הדינמיקה המשפחתית, האמונה וההבטחות האלוהיות המעצבות את גורלם של יצחק וישמעאל. באמצעות ויזואליה וסיפור סיפורים שובי לב, ניתנת הבנה עמוקה של סיפורי היסוד, שהשפיעו על האמונות וההיסטוריה של אינספור דורות.

למעשה, ניתן לקבל הבנה מקיפה על חשיבותה המתמשכת של ירושלים על פני הדתות, וקשרים היסטוריים שונים שהביאו למאבקים לאורך הדורות עד היום.

שורש המאבקים

ישראל מתקרבת לעולם הערבי, בסיוע ותמיכה של ארה"ב.

חמאס הוא ראשי תיבות של חרכת אל-מקאומה אל-אסלאמייה, שפירושו תנועת ההתנגדות האסלאמית. תנועת התנגדות אסלאמית זו מְסֻוֶּגֶת על ידי ארצות הברית ומדינות אחרות בעולם כארגון טרור, בעוד שהקבוצה טוענת שאין לקבל את קיומה והכרה במדינת ישראל.

מעבר למאבק הגיאופוליטי המתמשך לאורך תקופה ארוכה, ואובדן חיי אדם, אם אנחנו רוצים להבין באמת את שורשי הסכסוך, אנחנו צריכים להפנות את מבטנו לעבר הקדום.

אם כך, רק העבר יכול לשפוך אור על אירועי ההווה! לכן אפשר לנסח את השאלה הגדולה, מה קרה בעבר ומה מסתתר מאחורי האירועים הללו?

היום אנחנו רואים רק קונפליקטים של שנאה, איבה ואכזריות! אנו כואבים מאוד אחר כל חיי אדם שאבדו, ובמיוחד את חייהם של האחים והאחיות מעם ישראל! אנו מרכינים ראש מתוך כבוד, אבל צריך גם לרדת לחקר האמת!

המלחמה שאנו רואים היום, היא מלחמת הספר! המלחמה שאנו תופסים היום מקורה בכתבי הקודש! כלומר, מקורם של הקונפליקטים באמונות ובדתות!

הדת, למרות שהיא מביאה באטימולוגיה שלה את רעיון הקשר עם אלוהים, היא הייתה הצדקה לאלפי שנים של קונפליקטים בלתי פתורים! ובמקרה הזה, נראה כמעט בלתי אפשרי להסתמך על פתרון דיפלומטי, שיכול לאזן קונפליקט בסדר גודל כזה. לא, אין מן האמור לעיל לתמוך באלימות, כלל לא!

אז איך כן ניתן להביא לפתרון מאבקים אלה? דרך הבנת שורש המאבק, לרדת לבסיסם של דברים, לאפשר לאור התבונה לעלות, ורק כך ניתן יהיה להפיג את אפלת הבורות השוררת.

למחפשי אמת שמגיעים לערוץ הזה, צריך להבין שהרבה פעמים מושטות ידיים המברכות זו את זו. אבל באמונה, ובהקרבה האישית, בנים ובנות, נכדים ובני משפחות שנקטפו והושמדו במלחמה, עדיין מתעוררים מחשבות על נקמה וחורבן!

העולם שלנו מבוסס על שכבות דקות של אדיבות, ומי שהציעו לנו שכבות דקיקות כאלה של אדיבות, היו אותם אלה שהציעו לנו גם את הכרזות המלחמה הראשונות.

"הסכם קָדֵשׁ" וירושלים

הסכם השלום הראשון בהיסטוריה מדגיש את הגיאופוליטיקה המורכבת של המזרח הקדום. "הסכם קָדֵשׁ", אחד המסמכים הדיפלומטיים המשמעותיים ביותר של העולם העתיק, מספק תובנות מעמיקות על הנוף הגיאופוליטי של המזרח הקרוב בסביבות 1259 לפנה"ס.

הסכם זה, שנקרא על שם "קרב קָדֵשׁ", הוא ייחודי בכך ששרדו שתי גרסאות, אחד מנקודת מבט מצרית ואחר מנקודת מבט חיתית.

בין האזורים בעלי החשיבות האסטרטגית בעידן זה, ירושלים מתגלה כאזור משמעותי, הממוקם בצומת דרכים של אימפריות אדירות. ירושלים שוכנת באזור הגדול יותר של כנען, עיר זו החזיקה בעמדה ייחודית בדינמיקת הכוח של אותה תקופה.

ירושלים ממוקמת באופן אסטרטגי שבין האימפריה המצרית הרחבה מדרום, לשטחים החתיים האדירים מצפון, והיא מצאה את עצמה לעתים קרובות, בְּמוֹקֵד של מאבקי מעצמות על השליטה במזרח הים התיכון.

מיקומה הגיאוגרפי של ירושלים הפך אותה לנקודת ציון מרכזית, בנתיבי הסחר והצבא החיוניים המקשרים בין מצרים, מסופוטמיה, אנטוליה בטורקיה, והלבנט שכולל סוריה, לבנון, ישראל, ירדן, קפריסין, וכן חבל האטיי שבטורקיה.

חשיבותה התרחבה מעבר למשמעות האזורית, כקשר של מסלולי סחר וצבא מרכזיים. כך ששליטה בירושלים פירושה, הפעלת השפעה על שטחים נרחבים במזרח הים התיכון.

הגרסאות הכפולות של "הסכם קדש", הן מציעות צוהר לנקודות המבט המנוגדות של החתים והמצרים. בעוד ששתי הגרסאות מדגישות שלום וברית, הן מציגות הבדלי ניואנסים בסיפורן.

הנרטיב המצרי ישיר בגישתו, ואילו הגרסה החתית מציעה הקדמה מעט יותר עקיפה, המציגה את הדקויות של הדיפלומטיה העתיקה. עם זאת, שתי הגרסאות ללא ספק מדגישות את חשיבותן של מעצמות אזוריות, כאשר ירושלים תופסת את הבמה כנקודה מרכזית של שיתוף פעולה או עימות.

למרות כינון השלום באמצעות הסכם פורץ דרך זה, הדינמיקה המורכבת סביב ירושלים קדמה להסכם. אולם, כדי להבין באמת את שורשי המחלוקות המודרניות באזור, הכרחי להתעמק בטקסטים מקודשים, השופכים אור על המשמעויות ההיסטוריות, התרבותיות והרוחניות העמוקות של מקומות כמו ירושלים.

האתגרים העומדים בפני העולם המודרני שלובים עם הנרטיבים העתיקים הללו, המדגישים את החשיבות המתמשכת של ערים כאלה בעיצוב תרבויות.

ידוע לכל, שכיום המונותאיזם הוא צורת האמונה הנפוצה ביותר ברחבי העולם. שלוש הדתות המונותאיסטיות, האסלאם, הנצרות והיהדות, מקיפות למעשה את כדור הארץ כולו.

נכון לעכשיו, אף אחד כבר לא מעריץ את "האל תור" או "האל אודין", "האל זאוס", "האלה אפרודיטה", "האל יופיטר" או "האל אפולו".

לפיכך, זה חיוני להתבונן בהקשרים ובכתבי הקודש של הדתות הגדולות על פני כדור הארץ! אנחנו מתחילים בתנ"ך.

תמונה: AdobeAI

ירושלים בסיפור אברהם ומלכיצדק מלך שלם

בבראשית פרק י"ד, הנרטיב מתגלה על רקע של סכסוך אזורי בין כמה מלכים בארץ כנען.

בספר בראשית פרק י"ד, פסוקים א'-ט', אַמְרָפֶל מֶלֶךְ-שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר, כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, תִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם, בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם, בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה, שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, שֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים, מֶלֶךְ בֶּלַע צֹעַר.

בתוך המהומה הזו, מוצא את עצמו לוט, אחיינו של אברהם, נלכד יחד עם רכושו, מה שגורם לאברהם לחמש את משרתיו המאומנים ולצאת למשימת הצלה.

בספר בראשית י"ד, פסוק י"ד, וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו, וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף עַד-דָּן.

מנצח בקרב, אברהם מציל את לוט ומחזיר את כל השלל שנטלו הפולשים.

בספר בראשית פרק י"ד, פסוק ט"ז, וַיָּשֶׁב אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ, וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם.

עם שובו, מתרחש מפגש מדהים. מלכיצדק, "מלך שלם", יוצא לפגוש את אברהם. התואר "מלך שלם" ראוי לציון, שכן מאמינים ששלם הוא שם מוקדם לירושלים.

בספר בראשית פרק י"ד, פסוקים י"ח עד כ', וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן, וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר, בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶך, וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.

מלכיצדק, בניגוד לדמויות אחרות באותה תקופה, מוצג גם כמלך וגם ככהן של האל העליון, תפקיד כפול יוצא דופן במזרח הקדום.

מנחת הלחם והיין, לצד ברכת אברהם, ומתן ממעשרות לאחר מכן לאברהם, מסמלת הכרה וכיבוד של מעמד זה של זה. דמות אניגמטית זו, מלכיצדק, מכוננת אפוא מסורת כוהנית קדושה הקשורה לעיר שלם ירושלים, היא המסמנת קשר מקראי מוקדם בין העיר לסמכות רוחנית עליונה.

מפגש קצר אך משמעותי זה, לא רק מדגיש את החסד האלוהי על אברהם, אלא גם מאיר את ירושלים כמקום בעל משמעות רוחנית, עוד לפני שהפכה למרכז הפוליטי והדתי של האומה הישראלית.

קטע זה פותח צוהר לנוף הקדוש העתיק, ויוצר תקדים למשמעותה הדתית של ירושלים בנרטיב המקראי הנפרש מעתה ואילך. דרך דמותו של מלכיצדק, מלך שלם, העיר ירושלים מוכנסת בעדינות לנרטיב הקדוש, ומרמזת על תפקידה המרכזי העתידי בסיפורה של דת ישראל.

הר הַמֹּרִיָּה הר הבית בירושלים בעקדת יצחק

בבראשית כ"ב, מתגלה נרטיב עמוק שיהדהד לאורך הדורות, שיטביע עמוקות את קדושת הר המוריה בתודעה הקולקטיבית של עם ישראל.

הפרק נפתח במבחן אלוהי, שבו יַהַוֶה האלוהים מצווה על אברהם לקחת את יצחק בנו האהוב לארץ המוריה ולהקריב אותו כקורבן על אחד ההרים שאלוהים יציין.

בספר בראשית פרק כ"ב, פסוק ב', וַיֹּאמֶר, קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה, וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.

באמונה בלתי מעורערת, אברהם יוצא למסע קורע לב זה. בהגיעו למקום המיועד הוא בונה מזבח, מסדר את העצים, קושר את יצחק ומניח אותו על המזבח.

כשאברהם מושיט את ידו בסכין כדי להרוג את בנו, מתערב מלאך יַהַוֶה הָאֱלֹהִים וקורא מהשמים להפסיק את המעשה. איל שנלכד בסבך בקרניו מוצע לאחר מכן כקרבן במקום יצחק.

בספר בראשית פרק כ"ב, פסוקם י עד י"ג, וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת-בְּנוֹ. וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יַהַוֶה מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר. וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו, וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ.

הנרטיב מגיע לשיאו עם הבטחה אלוהית של יַהַוֶה, לברכות וצאצאים רבים לאברהם בשל צייתנותו, להקריב את בנו.

בספר בראשית פרק כ"ב, פסוקים ט"ו עד י"ז, וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-יַהַוֶה. כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם, וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי.

הנרטיב העמוק הזה לא רק מדגיש את אמונתו הבלתי מעורערת של אברהם, אלא גם מקדש את הר המוריה, שהמסורות המאוחרות מזוהות עם הר הבית בירושלים. זהו רגע מכונן המסמל את האסוציאציה של העיר בתקשורת עם האלוהים, הקרבה וכלכלה.

כיבוש ירושלים ע"י מלך ישראל

במעבר לתקופה מאוחרת יותר בתולדות המקרא, הנרטיב של דוד כובש את ירושלים מתגלה בשמואל ב' פרק ה'. דוד, שנמשח כעת למלך על ישראל, מבקש להקים בירה פוליטית ודתית ריכוזית. הבחירה נופלת על ירושלים, עיר שהייתה אז בשליטה יבוסי.

בספר שמואל ב' פרק ה', פסוקים ז' עד ט', וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן, הִיא עִיר דָּוִד. וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא, כָּל-מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר, וְאֶת-הַפִּסְחִים וְאֶת-הַעִוְרִים שְׂנוּאֵי נֶפֶשׁ דָּוִד, עַל-כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבוֹא אֶל-הַבָּיִת. וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה, וַיִּקְרָא-לָהּ עִיר דָּוִד, וַיִּבֶן דָּוִד סָבִיב מִן-הַמִּלּוֹא וָבָיְתָה.

על ידי כיבוש ירושלים, העיר השוכנת גיאוגרפית בין שטחי השבט, דוד לא רק מאחד את השבטים המפוצלים, אלא גם מקים מרכז מלכותי ודתי.

חשוב לציין, הוא מעביר את ארון הברית לעיר, מסמל את נוכחות יַהַוֶה הָאֱלֹהִים וחסדו, ובכך מעלה את ירושלים למעמד דתי ופוליטי חדש.

הנרטיב של דוד כובש את ירושלים ומכניס את ארון הברית לעיר, משקף רגע מרכזי בגיבוש הזהות המתמשכת של ירושלים, כליבה הפוליטי והרוחני של האומה הישראלית.

בתהלוכה חגיגית מביא דוד את ארון הברית לירושלים, כמפורט בשמואל ב' ו'.

בספר שמואל ב' פרק ו', פסוקים ג' עד ה', וַיַּרְכִּבוּ אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל-עֲגָלָה חֲדָשָׁה, וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה, וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת-הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה. וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן. וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יַהַוֶה, בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים, וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים, וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֱלִים.

המסע, לעומת זאת, מתאפיין באירוע דרמטי שבו עוזה, בניסיון לייצב את ארון הקודש כשהשוורים מעדו, מושיט את ידו ונפגע, הוא מת על ידי יַהַוֶה אלוהים על חוסר הכבוד שלו.

בספר שמואל ב' פרק ו', פסוקים ו' עד ז', וַיָּבֹאוּ עַד-גֹּרֶן נָכוֹן, וַיִּשְׁלַח עֻזָּה אֶל-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ, כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר. וַיִּחַר-אַף יַהַוֶה בְּעֻזָּה, וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל-הַשַּׁל, וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים.

תקרית זו מדגישה את הקדושה העמוקה הקשורה לארון הקודש. דוד, שפחד בתחילה, בסופו של דבר שמח ורקד בלהט כשהארון מגיע בבטחה לעיר דוד.

בספר שמואל ב' פרק ו', פסוקים ט' עד ט"ו, וַיִּרָא דָוִד אֶת-יַהַוֶה בַּיּוֹם הַהוּא, וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן יַהַוֶה. וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל-עֹז לִפְנֵי יַהַוֶה. וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, מַעֲלִים אֶת-אֲרוֹן יַהַוֶה בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר.

ריקוד השמחה שלו לפני ארון הקודש, הוא מסמל את ההכרה הצוהלת בנוכחות האל בקרב העם. העברת ארון הקודש לירושלים, מדגישה את מרכזיותה של העיר בחיי הדת של בני ישראל.

ארון הקודש, סמל חזק לברית ולנוכחות האל, שוכן כעת בלב האומה, ומסמן את ירושלים כעיר השזורה באופן ייחודי עם האלוהים.

האירוע המכונן הזה של הבאת ארון הקודש לירושלים מכין את הבמה למה שיהפוך למסורת קדושה מתמשכת. הנרטיב שוזר ברהיטות את החוטים הדתיים והפוליטיים, ומבשר על מעמדה המתהווה של ירושלים, כמוקד הדבקות הדתית והסמכות המלכותית של ישראל.

המקודש והפוליטי מתלכדים בעיר עתיקה זו, ומניחים את הנרטיב הבסיסי למשמעות הדתית, שירושלים תמשיך לגלם עד לתקופת מלכותו של שלמה המלך, ולאחר מכן אל תולדות ההיסטוריה הישראלית, והיהודית המאוחרת יותר.

לאור אירועים כאלה, אנו מבינים את החשיבות שיש לירושלים עבור ישראל.