עתיק-יומין

הַקְדָּמָה

א; וַיֹּאמֶר אֱלוֹהִים אֶל יֶשָׁר-אֶל, דַּע כִּי תָּאֵי גּוּפְךָ מְאַפְשְׁרִים לְךָ, שְׁלִיטָה עַל אוֹרֶךְ שְׁנוֹתֶיךָ. ב; וַֽיְחִי יֶרֶד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹּ אֶת־חַנוֹךְ, שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וְיוֹלֵד בָּנִים וּבָנוֹת. ג; וְיִתְהַלֵּךְ חַנוֹךְ אֵת הָאֱלוֹהִים, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת מְתוּשֶׁלַח, שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְיוֹלֵד בָּנִים וּבָנוֹת. ד; וְיִהְיוּ כָּל יְמֵי מְתוּשֶׁלַח, תֵּשַׁע וְשִׁשִׂים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָמֹת.

התרבויות הקדומות מסבירות, אלו מילים המשמשות, כדי שהאדם יהיה פתוח. למרות שיש עדיין מסננים ופילטרים, כי לאדם תמיד תהיה התרבות שלו, ולשפתו יש את ההטיה, אפילו כאשר הוא מציג דברים.

תְּדָרִים בַּשָּׂפָה הַשְּׁלִישִׁית

זאת הסיבה, שהנשמה משתפת את המידע דרך תרבויות, דרך אנשים אחרים, דרך אנשים פרטניים, וכך הקורא יראה זאת. התרבויות הקדומות הוצגו על ידי רבים אחרים, בשפות רבות ושונות. ככל שהזמן עובר, זה מתאים יותר. כאשר הקורא רואה את אלה, הקוראים לעצמם תרבויות קדומות בשפות שונות, ניתן לדעת שרבים מהם מתאימים.

התרבויות הקדומות מַסְבִּירוֹת דברים אלה, כדי שהקורא יבין, שלמערכת קוונטית אין שום קשר להפרדה. יהיו אנשים שירצו להקים קיר סביב זה, ולומר שזה שלהם. אם הקורא רואה דבר זה, הוא יֶדַע שזה לא מגיע מהתרבויות הקדומות. השפה הנכתבת במאמר היא עברית, כי היא השפה הראשית של ישר-אל. בלינאריות ניתן לקרוא ולדבר מילה אחת בכל פעם, ובכל זאת יש כל כך הרבה.

בתקופה זו, המידע מועבר לקורא בשפה שלישית. זו לא השפה השלישית בספירה לינארית טורית של אחד, שתיים, שלוש. אלא לשפה יש אנרגיה של שלוש, על השפה יש אנרגיה מזרזת ומאיצה. הזירוז וההאצה בהגדרה הרוחנית, היא אנרגיה המכילה את הכוח, כדי לשנות ולהעביר אנרגיה אחרת. כך שהיא עצמה, נשארת אותו הדבר בעצמה.

זוהי שפה עמוקה וטהורה, שֶׁכּוֹל האנשים מבינים. היא נוכחת עכשיו, ומתחילה לבקר את הקוראים זה אחר זה, לעיתים קרובות בדרכים פיזיות. לעיתים זה מופיע כלחץ על הקורא, כך שלא נִיתָּן לנוע בדרך מסוימת, לפעמים זה חום או קור. התרבויות הקדומות מסבירות, זו הדרך הטובה ביותר, שהם יכולים להראות לקורא את ההוכחה, זה אמיתי.

בְּחִירַת הַמִּשְׁפָּחָה וְהַתַּרְבּוּת

התרבויות הקדומות מסבירות, אין שִׁיפּוּטִיּוּת לאף אחד מבני האדם, בקבלה או דחייה של האנרגיה החדשה. כמו כן, המסר לא מחייב את הקורא לִבְחוֹר צד, לְהֶאָרָה או לא לְהֶאָרָה. זוהי בחירה חופשית והכול מתקבל, לא משנה מה האדם החליט. הקוראים לא נמצאים בפעם הראשונה בכדור הארץ. חלק מהם נולדו בפעם הזאת לתרבויות שונות. עברית היא לא השפה הראשונה של הקורא, ובכל זאת הוא יושב וקורא את המאמר בעברית.

התרבויות הקדומות מסבירות, מה קרה לאדם כאשר נולד לחוויה חברתית, למרות שבשלב זה הוא לא יכול לעזור לעצמו. דבר זה מְכוּנֶּה משפחה, והאדם קטן מידי לקבל החלטה כלשהיא, על כך הוסבר במאמר הַמַּסְנְּנִים לְעִיצּוּב הָאֱמוּנָה. האדם יכול לחשוב על אימו, ומי הוא אביו, ובכל זאת התמונה הגדולה שונה במידה רבה. אבל גם לזמן הזה, יש לאדם פוטנציאל להתעוררות. הפוטנציאל ידוע, הוא אינו מוגדר מראש, הרשות נתונה. זהו רק פוטנציאל, המבוסס על אנרגית הַאָקָאשָׁה של האדם.

האדם המוצא עצמו יושב וקורא, הוא מגיע מתרבות שונה, מזאת בה הוא נמצא כעת. כי למסע הספציפי הנוכחי, נדרש היה לו לשבת ולקרוא, על כל מה שקרה לו. ללא קשר, לאופן בו הוא חושב שזה נכון, או לא נכון, או שהיה לו קושי בצמיחתו. הקורא יכול לומר על כל הדברים שהוא חווה, "הם לא נכונים עבורי. אם היה תלוי בי, לעולם לא הייתי בוחר בהם, הם אבני נגף עבורי". התרבויות הקדומות מסבירות לַקּוֹרֵא, שהם לא. הם היו בועות רוחניות של הזדמנות, שהתפרצו על הקורא כדי להניע אותו למקום, אליו הוא לא היה הולך בדרך אחרת.

הקורא כנשמה עתיקה ביקש, הוא נתן את אישורו לכך, שהוא מגיע לעולם עם משפחה. עליו להתמודד עם זה, ובמקרה של התעוררות מתקיים השינוי. משפחות לא עושות את הַשִּׁינּוּי יחד. זה אומר שלחלק מהקוראים, יש כמה החלטות קשות לקבל. למרות שהקורא יושב וקורא את המוסבר, למרות שהוא אוהב מאוד את משפחתו, מאז השינוי הוא הרחיק עצמו מהם.

הקורא מסתכל על דָּבָר, שהתרבויות הקדומות ניבאו. זה הקרב המתנהל על גשר המעבר, הוא המפריד בין האדם, לבין כל דבר אחר, למעשה זה השינוי. האנרגיה בה הקורא מוצא את עצמו ברגע זה, היא מכוונת, וזה לא דבר קל.

הַקָארֶמָה והדנ"א

הוסבר פעמים רבות על הדנ"א, ואף לעיתים קרובות. יש אנשים עד ליום זה שעדיין לא מבינים, מדוע מוסבר על ביולוגיה לעיתים קרובות כל כך. יש צורך מהותי לאדם, להבין את כל עומק הדנ"א שלו. זו היא הרוחניות במהותה, לכן יוסבר על כך שוב. אבל בתוך הדנ"א, האדם נושא אתו פרדיגמה ישנה, הנקראת בשם קארמה, על כך הוסבר במאמר שְׁלִיטָה בִּמְצִיאוּת הַחַיִּים.

כל בני האדם נולדו עם קארמה, ובתקופת חיים זו האדם משנה אותה. בתקופת חיים זו, האדם יוצר את השינוי ליציאה מהקארמה, לאזור של הַעֲצָמָה אישית, למקום בו לקארמה אין אנרגיה כלל בחייו. שאלות על קארמה נשאלו פעמים רבות, כדוגמה, "מה לגבי הפעם הבאה?, האם אני אצטרך לעשות זאת שוב?, האם אני אצטרך לעשות את כל זאת שוב, כי הוזכר שבני אדם נולדים עם קארמה?".

הקורא מתחיל להבין, שעליו להתמיד בדבר. עליו להיות מודע אליו, וכי הוא קשור לדנ"א. כאשר האדם מסיים את חייו בכדור הארץ, והוא חוזר לעולם הבא, הוא מטמיע את פיסת האלוהים שהוא היה, וכל החלקים נפגשים. אז האדם חוזר על התהליך, הנשמה החוזרת חזרה אל כדור הארץ, והוא בקושי יכול לחכות לחזור. מה שהוא עושה, הוא אוסף את הַאָקָאשָׁה הקדומה שלו פעם נוספת.

אמנם הביולוגיה עשויה להיות שונה, עשויה להיות חדשה, עשויה להיות בגזע אחר, אולי גם תרבות אחרת, מִגֶּדָר שׁוֹנֶה, לא משנה מה זה. הַאָקָאשָׁה הקדומה והמקודשת נשארת זהה, היא באה, והיא מכילה את התיעוד, והרשומות של כל מה שהאדם עשה, את כל ההחלטות שהוא קיבל. השמטת הקארמה מתועדת, והאדם לא מחזיר אותה חזרה, זה כל כך עמוק.

שֶׁבִּירַת שַׁרְשֶׁרֶת הַקָארֶמָה

התרבויות הקדומות מסבירות, שלחלק מהקוראים לַמְרוֹת שהשינוי חדש, יש בניהם את אלה שהגיעו בקארמה נקייה. הם יודעים על כך, כי לא היה להם שום קושי עם המשפחה. אותם קוראים, נכנסו למשפחה שהייתה בעלת קארמה נקייה, וכך זה היה מתוכנן, לא הייתה שום בעיה. יכול להיות שלא היה להם חשיבה מקודשת, יכול להיות שהם לא היו מוארים, כפי שהיה מצופה כיום. אבל המשפחה הזו בירכה את אותו הקורא, כאשר קיבל החלטה ועשה.

חלק מהקוראים עשויים לומר, "איך זה? איך יכולתי לקבל את זה טרם השינוי?". משום שנשמות עתיקות פועלות למען זה זמן רב. זה אותה הסיבה שהם יכולים להיות, יַלְדֵי אינדיגו בגיל 60. דברים אלה לא מופיעים בכדור הארץ בהבזק אור, הם מתגנבים לאט, אך זאת הדרך בה דברים מתרחשים, זאת הדרך שתמיד עבדה.

בין הקוראים יש נשמות עתיקות, כאלה שהאינטואיציה שלהם חדשה במיוחד. כאלה אשר יכולים לראות צבעים בהילות של האחרים. רבים מהקוראים נאלצו לבצע את השינוי, וּלְהוֹתִיר את המשפחה מאחור. זהו המצב הטבעי של הדנ"א, זה אומר שהאדם שובר את שרשרת הקארמה. כאשר האדם עושה זאת הדבר מתועד, זה אומר שבתקופת החיים הבאה, יהיה קל יותר.

הגיע הזמן שהקורא ישיל את החלק התלת ממדי ממנו, האומר, "אני לא רוצה לחזור, כי זה פשוט קשה מידי". עליו לדעת שזה לא יהיה קשה. מה הדבר הגרוע ביותר שאדם יכול לדמיין לעצמו, העשוי לקרות לו בחייו? לכמה מהקוראים זה קרה, הפוטנציאלים של מה שאולי הם בחרו. כל זה בא כדי להביאם למקום, שהם לא יצטרכו לחוות זאת שוב, לא הפעם ולא בפעם הבאה.

קיים פוטנציאל עוד לפני שהאדם תופס ומבין, מה הוא הולך לעשות. שום דבר לא כתוב על אבן, והאדם יכול לשנות את זה בכל עת שירצה. עובדי האור שיחזרו חזרה, בדרך שלאחר השינוי, הולכים להיות חזקים מאוד. הרגע הזה יגיע באחד הימים, לאחר שהקורא יסתלק מכדור הארץ. מה יקרה לו? אם הוא יאמר "אני אוהב את כדור הארץ", הוא יחזור עם האחרים האוהבים את כדור הארץ. הוא יהיה מסוגל להשיג כל כך הרבה, ללא בעיות שעמדו בפניו בפעם הזאת. זה חדשות טובות, שבתוך הדנ"א נישא בחלק הקוונטי, חיי האדם כישות חיה. כך האדם בוחר את הדברים לעשות, לאחר מכן מעורבים בני אדם אחרים.

הִתְעוֹרְרוּת וְהִיזָכרוּת

התרבויות הקדומות מסבירות, לא כל הקוראים התעוררו לאחרונה. כמה מהם התעוררו זמן רב קוֹדֶם, אבל הם מדברים לאלה שפשוט עובדים על זה עכשיו. נשמות עתיקות, כאשר הם נמצאות במקום בו הן מרגישות בנוח עם חוכמתן, והן לא צריכות לנסות להבין דברים יותר, הם יהיו שוות עם הנשמות העתיקות של הקוראים האחרים, שכן זאת חוויה קוונטית.

הלימוד לא נמצא על ציר הזמן. כאשר הקורא יזכור מי הוא, הוא ייקח את המעטפת של כל מה שמקודש בדנ"א שלו בבת אחת. יש את אלה מהקוראים, שזה חדש להם, הם יכולים להיות חכמים מאוד, בעלי נטייה לאחרים. אלה מהקוראים יסתכלו על האחר, על הקורא האחר ויאמרו, "איך יכולת לדעת את מה שאתה יודע?, לא עסקת והשקעת בזה זמן כמוני". זו אמירה של הממד השלישי, היא לא קשורה להטייה של האדם, זה לא עובד כך כאשר מדובר במצב קוונטי.

יש את אלה מהקוראים, אשר יכולים לאסוף אנרגיה שַׁמָאנִיִת תוך עשור, ולהפוך לאלו שמעולם הם לא חשבו שיהפכו. הקורא יכול להשיג זאת בשינוי אישיותו לחלוטין, ובלהיות מקורקע באותו הזמן. בכך לעזור לאנושות, בדרכים שהוא אפילו לא יכול לדמיין עכשיו. כמה מהקוראים מרגישים בזה כעת, בעוד שאחרים אומרים "אני זקן או זקנה מידי", אך גם זה ישתנה. הוסבר על כך פעמים רבות, על הדרכים לומר לדנ"א לשנות את שעון הגוף, כך שספירת מספר הימים לא תיחשב רבה.

הַמֶּרְכָּבָה לְהֶאָרָה וְהִתְעָלוּת

התרבויות הקדומות מבקשות להסביר, בצורה ברורה יותר, כך שהקורא יוכל להבין , איך זה עובד בְּיַחַס לְהֶאָרָה, לשינוי התאי, או מה שמכונה ריפוי. ישנו תהליך שלא הוסבר רבות, אליהו ראה עצמו משתנה. איך אליהו, יכול היה לראות את העצמי האלוהי ברגע העלייה. אליהו היה בן אדם, שהחזיר את פיסות החלקים שנפרדות בזמן הלידה.

אליהו כל מה שהוא רָאָה היה אור, והוא קרא לזה במילים עבריות מרכבה. מרכבה הוא רֶכֶב שנוסעים בו, וזאת הייתה אנרגיית התעלות. אבל זה פשוט שדה הדנ"א המופעל במלואו. כאשר אדם מפעיל את הדנ"א שלו באופן מלא, הוא לוקח 30% מהַאָקָאשָׁה הפעיל והמקודש, ומביא אותו ל-100%, וזה מה שאליהו עשה.

כאשר המאסטרים צעדו על אדמת כדור הארץ, אחוז הדנ"א שלהם שהופעל בדרך מקודשת, היה 80%. אם זה מגיע ל100%, האדם לא נמצא כאן יותר, משום שהחלקים מתלכדים. התרבויות הקדומות מסבירות, קָשֶׁה לתת את המידעים הזה לקורא, כי הם נשמעים קפדניים ומחמירים, הם נשמעים מאוד פשוטים. אבל הם לא מתייחסים באמת לאחוזי הפעלה, אלא על שינוי רטט, ואת זה ניתן לתת רק דרך מטאפורה.

הדנ"א של האדם שונה מאדם לאדם. יש שדה סביבו ברוחב שמונה מטרים, והשדה הוא התודעה שלו. השדה סביב האדם הוא סינגולרי, של יותר מ-300 טריליון חלקי דנ"א. זה שדה דנ"א, זה שדה תודעתי. הוא לא התודעה המוחית של האדם. הוא לא ביולוגי, הוא החלק הקוונטי של הדנ"א, על כך הוסבר במאמר הַטְבַּעַתְּ הַגּוּף הֶחָכָם הַמּוֹחַ הַשֵּׁנִי.

יש חלק אמצעי שהוא בחלקו כימי וחלקו קוונטי. הוא לא מְקוּדָּד בחלקי החלבון של הדנ"א, לכן 90% של הדנ"א אינם מובנים על ידי המדע, הם לְמַעֲשֶׁה הַחֵלֶק הקוונטי, על כך הוסבר במאמר אֶבוֹלוּצְיַת הַדּנ"א מֵעָבָר לֶעָתִיד. ההסבר שניתן הוא מה שהקורא צריך לדעת, כי הוא מעשי, כך השינוי הזה יוצר הזדמנויות לשינוי בדנ"א. ההזדמנויות מגיעות למימוש מתוך כוונה מודעת.

השדה האנרגטי סביב הגוף

הִתְגַּלּוּת הַתּוֹדָעָה לְהִיזָּכֵר בַמָאסֶטֶרִיוּת

כאשר התודעה של האדם יש בה התגלות, האומרת הבנה ומימוש האמת המתבטאת עכשיו, לזה יש תכונות מסוימות שהקורא צריך לדעת. בשינוי הדנ"א, ההתגלות לעתים קרובות גורמת לאדם לבכות. זה קורה בגלל שהאדם זכר מי הוא. זו חוויה מדהימה, זאת התגלות זיכרון האלוהים שבפנים. האדם זוכר את עוצמתו. האדם זוכר איך הוא יכול לרפא עצמו. האדם זוכר איך הוא יכול לשמוח. האדם זוכר איך הוא יכול לשנות את המבנה התאי. האדם זוכר את היותו מאסטר, ולכן הוא בוכה מתוך הבנה.

המוח האנושי, התודעה האנושית, הדנ"א האנושי אין לו מַפְתֵּחַ לְמֶחִיקָה, וחשוב לדעת את זה. אין דרך למחוק את זה מתוך החוויה האנושית, זה לא מחשב. האדם מתמודד עם זה ויש לכך סיבה מדוע, כי ההתגלות הספציפית שינתה את הרשומה באָקָאשָׁה. זה שינה את המבנה התאי, 300 טריליון פיסות דנ"א השתנו, יחד עם התודעה של האדם במצב קוונטי. בדומה לרשת הקריסטלית של כדור הארץ, בדומה למערת הבריאה, בדומה לדנ"א של האדם, כך שהמצב הַאָקָשִׁי אוחז ברטט, אוחז במידע, וכל מה שהאדם עושה הוא זוכר. עכשיו הקורא יודע יותר, ממה שהוא ידע לפני רגע.

התודעה שינתה את הפיסיקה לכימיה שהשתנתה, וזה סידר עצמו מֵחָדָשׁ. בני האדם לא הולכים לראות מתחת למיקרוסקופ, יותר ממה שהם יכולים לראות. הקוונטיות של 3 מיליון הכימיקלים בדנ"א, מוסתרים בגלל הרב ממדיות בהם. זה לא דבר תלת ממד גלוי הקשור בפוטון. יום יבוא וְיִמַצֶא מכשיר שיוכל לראות אנרגיות בין ממדיות, וכאשר המכשיר יהיה, אז יהיה ניתן לצפות בדנ"א. זה יהיה התגלות של הגנום האנושי, והדפוסים הנמצאים שם. זה נמצא שָׁם, זה שונה לכול אדם, כך שהאדם מקבל החלטה לגבי הרוחניות שלו, התבנית משתנה.

התרבויות הקדומות מסבירות, חשוב שהקורא יידע שיש תכונה פיזית להחלטותיו. זו הסיבה שהוא לא יכול לבטל אותם, או להכחישם. הקורא יכול להעמיד פנים שהם לא קורים, והוא יכול לצאת משיווי משקל. הקורא לא יכול שלא להכירם, האמת היא אמת והיא נשארת אתו. השאלה הנשאלת האם זה מצלצל אמת לַקּוֹרֵא?, האם חלק מזה הוא אמת?

רִיפּוּי וְחִידּוּשׁ תָּאִים בַּגּוּף

החלק התלת ממדי והמעשי של חלוקת התא, יסביר על כריית הַאָקָאשָׁה. זה מתחיל בהגדרת הכוונה, "נשמה יקרה, הראי לי מה אני צריך, הוא נמצא ברשומות הַאָקָאשָׁה שלי, וניתן למשוך קדימה. האם זה מרפא? האם זה שינוי תודעתי? האם זה יכולת שאני צריך לחסום? אני צריך להיפטר מזה?" התרבויות הקדומות הסבירו, על הקורא לא לנסות לדבר עם הדנ"א שלו ולהכתיב לו את הדרך, איך הוא חושב שצריך. אלא לדבר ולדעת, שאין לו מושג איך הדנ"א יעשה, אבל הוא עושה, על כך הוסבר במאמר הַדֶּרֶךְ לְתִכְנוּת הדנ"א.

תודעת הדנ"א היא חלק מהתודעה של הקורא, משום שהמרכבה יודעת מה הוא עשה. המרכבה מדברת עם התא הַאָקָשִׁי שלו, ואומרת "תאים יקרים, תנו לי את מה שאני זקוקה לו עכשיו מהַאָקָאשָׁה". אם יש מחלה בגוף האדם, הוא קשור למבנה התאי, הוא שם בתלת ממד, וניתן לראותו תחת מיקרוסקופ. הקורא יכול לבקש "הנני מבקש מגופי ליצור את התאים שאין לי אותם". דבר זה מבוסס על חיים שלמים שחי הקורא לפני כן, והוא הרוויח במקום שלא היה לו.

הקורא יכול לבקש, "הנני מבקש מהמבנה התאי בגופי לחדש עצמו לאט, תא אחר תא ללא המחלה". אם יש לאדם חסימה הקורא יבקש, "הנני מבקש מהמבנה התאי בגופי, לחדש את התודעה ללא חסימה". מה אם יש משהו שהקורא לא יכול לשכוח? מה אם יש משהו שנוצר בחלומות הרעים של הקורא? מה אם יש מישהו שהקורא לא יכול לסלוח לו?

התרבויות הקדומות מסבירות, שהקורא יודע איך הוא היה רוצה לראות את הסיטואציה, בה הוא יכול לחשוב על אדם, ולעולם לא לחוש שנאה, לעולם לא לחוש נבגד שוב. במקום זאת לראות רק נאותות, את אהבת האלוהים ולהיות שליו עם כך. הקורא יכול לעשות זאת אם יש לו את האומץ. הקורא יאמר, "תאים יקרים זה מה שאני רוצה, ואני לא יודע איך זה יִקְרֶה. הָבִיאוּ את זה קדימה, בדרך בה אני ואתם נבטח במה שמקודש בתוכי. הנשמה העתיקה תביא את זה קדימה, ואני אתבע זאת בכל יום, כך שבכל יום שיעבור ארגיש קצת יותר טוב עם זה".

הַפּוֹטֶנְצְיָאל לְהַאֲרָכַת חַיִּים

לגוף האדם, יש הרבה יותר מהכימיה התלת מימדית, כי העומק העצום שיש לַקּוֹרֵא הוא ההתחדשות, וזה מחקר נוסף העומד בפני עצמו. מדוע גוף האדם בקושי מְחַדֵּשׁ עצמו, הוא רק מאפשר לאדם מִסְפָּר שנים לחיות כאן, הוא נוהג כך ומסיים. האם הקורא יודע שכל זה נִיתָּן לשינוי? כאשר הקורא יסתכל בהיסטוריה הקדומה, הוא יוכל ללמוד על כל אלו שחיו 900 שנה. האם הקורא חושב שזה טעות? זה לא טעות. זה המבנה התאי שהיה הרבה יותר יעיל, הוא היה מובנה ומחולק בצורה יעילה יותר, מזה של הקורא.

בני האדם איבדו משהו לאורך הדרך, משום שהתודעה משנה את הכימיה. הלמידה מאפשרת לאדם, לחיות ולהגיע לשנים רבות יותר, וכמובן כמו כן להיות בריא. כל תא בגוף האדם הוא ספציפי לאיבר שלו, להטבעה הכימית המחולקת שלו. כך ניתן לפנות להתחדשות כל תא באיבר הגוף, להתחדשות העור. ההתחדשות מאפשרת חיים לאורך זמן רב, דבר שתוכנן באופן הזה.

בנקודת ההתחדשות, כאשר התאים המתחלקים נותרו לבד, זה אומר ללא תודעה, אז מתרחש תהליך מכוון. בכל מקרה יש תקשורת בתאים המחולקים, דרך גוף האדם כל הזמן. אם הקורא יכול היה להאט את התקשורת הזו, להתייחס לזה בצורה אישית או לדבר בְּמִילִּים, היה לאדם תא אֶחָד המוכן לחלוקה מוגדרת. עומק ההתחדשות עצמה היא עבור הדנ"א, כך שכל המולקולות מוכנות ללכת.

בנקודה זו בזמן, יש חקירה של תאי הַאָקָאשָׁה, הלוקחת כשבריר השנייה. כך שתא אחד אומר לאנרגיה המגיעה, שהוא עתיד להיות. זו חלוקה מתואמת, והשאלה היא האם היא זהה או לא? הַאִם זהה ב- 99% מהזמן או לא. למעשה, דבר זה זהה ללא כַּוָּונָה מודעת לשינוי. הגוף עושה מה שהוא עושה מתוך עצמו, חי כמה שחי מעצמו, ועושה כל מה שהביולוגיה עושה מתוך עַצְמָהּ.

אם האדם היה מְעָרֵב ומשלב בזה את כוונת התודעה האנושית, האדם היה מגיע במדויק לתהליך ההחלטה, והחקירה הייתה ערנית ומדויקת יותר. האדם משתמש בתודעה, כדי לומר אני זקוק לעזרה. כך בתוך הַאָקָאשָׁה יש נשמה עתיקה עם חותם ביולוגי ישן, וזה נמצא שם בכל פיסת דנ"א. לא משנה מה טביעת תאי הגזע, זה נמצא בכל פיסת דנ"א של כל תקופות החיים.

ברגע שהאדם עושה בזה שינוי, הוא מביעה כוונה לשינוי עצמו, להוריד חסימה, לשפר את הריפוי, לשנות תודעה, אולי לאסוף כישרון כלשהו, כך שבשלב זה החקירה הופכת מורכבת יותר. ההתחלה היא האם לשנות או לא לשנות. אם כן זה מקבל אות לשינוי, וזה כבר לא יהיה אותו הדבר. הדבר הבא אומר, למה האדם זקוק בחלוקה הזו, כדי להופכה להיות מצטברת ושונה, לאסוף דברים שהאדם נתן להם תודעת שינוי. ברגע הזה התא מתחלק באופן שלא קרה לפני כן, וזה מתחיל ליצור את מה שהאדם ביקש, משום שהדנ"א יודע שיש אינטליגנציה בתוך המרכבה.

חִידּוּשׁ הַמִּבְנֶה הַתָאִי

השדה סביב האדם, הוא שדה הדנ"א היודע הכול על מי היה האדם. השדה מנתח את הכוונה, ואז מתחיל לשנות כל תא. מתחיל להתחלק בתהליך איטי מאוד, שלוקח לפעמים חודשים ולפעמים שנים. כמה זמן לוקח לאדם לקבל מבנה תאי חדש? החלוקה הזו משתנה בהתאם לאיבר. כך ניתן להבין שהאדם לא מקבל ריפוי באופן מִיָּדִי, בבקשות להתחדשות התאים, אֶלָּא בְּצוּרָה מצטברת.

התחדשות לא תתרחש בן לילה, כפי שהתאים מתחלקים ואוספים, את מה שהאדם ביקש מהַאָקָאשָׁה, למרות שהתודעה ממשיכה לומר, תן לי את מה שזה. כאשר האדם ממשיך לומר זאת, זה הופך למנטרה. לא שהגוף לא שמע את זה, אולי זה היה נשמע אחרת. בין הקוראים יש את אלה שריפאו עצמם ממחלות, ובין המחלות המורכבות הריפוי קרה בצורה איטית.

התרבויות הקדומות מסבירות, על הקורא להירגע, הוא יראה את זה. יבוא יום שהוא יתחיל להרגיש אחרת, הוא יאמר לעצמו, "זה עובד, זה עובד". הַבָּעַת הכוונה, הוא תהליך לא שׁוֹנֶה ממה שהקורא רגיל, כאשר הקורא מחליט שהוא הולך לְשַׁנּוֹת עצמו, או כמה משקל הוא רוצה לרדת. זה קרה, באיטיות, זה מצטבר, אבל כאשר הקורא מתחיל לראות את התוצאה, מה הוא עושה? הוא מתרגש.

מדוע אם כך לחכות? מומלץ לַקּוֹרֵא להיות קוונטי לרגע. לחשוב, מהו הדבר שהוא רוצה להשיג באמצעות המבנה התאי, דבר זה לא צריך להיות מרהיב, עבור כל אחד מבני האדם. אולי זה שהקורא רוצה לחוש את אהבתו של האלוהים יותר בחייו. אולי זה לכרות מהַאָקָאשָׁה, ולאסוף אדם חכם יותר. אולי זה שיהיה לו יותר אנרגיה, והמשמעות שהוא יצטרך ללכת ולהשיג את האדם האתלטי. כל זה נמצא שָׁם, הקורא כנשמה עתיקה, הרבה תקופות חיים, הרבה תכונות.

עכשיו הקורא מתחיל להבין למה הם שם, למה יש גיוון רב כל כך. המחסן של הקורא הוא גדול באוצרות החיים, בחוויות על פני כדור הארץ, בשני המגדרים המדהימים. עכשיו הקורא יודע לָמָּה, ובאופן מצטבר הוא מתחיל להשתנות.

גִּילּוּי הַחוֹתָם לְנִיהוּל תָּאֵי הַגּוּף

הקורא יכול ללכת לשם, לכל דבר שהוא היה, לדמיין כל מה שהוא בוחר להיות, וזאת מערכת ההוראות שלו. הקורא לא מכוון את זה לשכבה של הדנ"א, הוא לא מכוון את זה לְדָבָר או לְמקום. הקורא מסתכל על התוצאה שהיא הדמיה, והוא אומר לגופו, "יש לי פיסת אלוהים, אני לומד להיות קוונטי במצב הבין ממדי הזה. אני טוען מה אני יכול לעשות, עכשיו שַׁנֶה זאת".

זו לא בקשה, זה חוֹתָם של פעולה מהמנהל של התאים אל התא, לשנות את ההוראות שלו אל גופו. הקורא כך משנה את חקר חלוקת התא, וחקירה זו דרך אגב ניתן לראות במדע. התרבויות הקדומות לא מתכוונות לספר לַקּוֹרֵא איך, אבל כאשר זה יקרה הוא ידע זאת, כתגלית חדשה לגמרי של איך התאים מתחלקים, מה הם עושים נכון. כך שלפני שהם עושים משהו, הם פולטים דבר שלא נראה.

כאשר זה יִקְרֶה, על הקורא לחשוב על היום הזה בו הוסבר לו על כך, זו החלטה זהה או שונה. דברים אלה נמסרים באהבה, הם פשוט די עמומים כדי לא להוכיח. דברים אלה לא חייבים להיות עמומים, כי הקורא יודע בחלק של האינטלקט שלו. אכן האינטלקט של הקורא הוא הַחֵלֶק ששוקל אמיתות, כך גם הגוף הרגשי הידוע לאורך תקופות קדומות.

סִיכּוּם

הקורא צריך לשאול עצמו, מה הוא הולך לעשות עם כל זה? מה הקורא ביקש מגופו לעשות היום? חשוב לזכור, הקורא לא יכול לבטל את זה, כאשר הוא החל בכוונה טהורה. הקורא יכול לשאול עצמו, למה הוא עשה את זה? משום שההזמנה היא פתוחה עם רצון חופשי, היא בחירה חופשית לַקורא, כדי לשנות את המבנה התאי שלו. זה מיועד גם לקוראים שיש להם בעיות, ורוצים פתרונות.

בדרך הזו המבנה התאי של הקורא הולך לְהִשְׁתַּנּוֹת, והקורא יכול לצפות ולראות מה הוא עושה. הקורא יספר לאנשים על כך, אך לא בצורה אוונגליסטית, מאלצת. הקורא יספר "אני גיליתי משהו שעובד", כאשר הוא יישאל "איך אתה מצליח לנצח את זה? למה אתה שונה? למה אתה שמח? מה מצחיק אותך כל כך? מה יש לך שאין לי?"

אז הקורא יוכל לספר, "זה דבר נפלא, זה מדבר על אהבת האלוהים שבתוכי, זה מדבר על מה השינוי הוא באמת". אנשים מגלים את המאסטריות באיטיות לאורך דורות. הקורא ייצור כדור ארץ שליו, וזה הפוטנציאל. דבר זה הוא בתלות מה הוא חושב, ומה הוא רואה סביבו. בתלת ממד קורים הרבה דברים, ואין לַקורא מושג לגביהם וזה טוב.