מבוסס על מידע מנוויל גודארד ומתרבויות קדומות.

כיצד מתבטא סוד הרגש? מהו החוק בתהליך יצירת מציאות? מהו סוד יצירת חוק התודעה? מַהֵם מרכיבי התודעה? מַהֵם המרכיבים ליצירת מציאות? מהי החוקיות והדרך להשגת חיים מאושרים? איך ביטוי הרגש מביא להתגשמות הרצון? כיצד פועל ביטוי הרגש בקשיים ומכשולים? מַהֵם יחסי הגומלין בין המודע לתת-המודע? כיצד מושגת הטבעת הרצון בתת-המודע? איך ניתן לייצר תהליך יצירת מציאות דרך השינה והיקיצה? כיצד ניתן לאפשר את רגש המשאלה המתגשמת? מה חשיבות הדמיון והאמונה ליצירת מציאות? איך ניתן לשלוט בהטבעת הרגש להגשמת הרצון? איך השינה מסייעת לאדם במהלכי חייו? באיזה אופן תפיסת העצמי משפיעה על יצירת מציאות? איך ניתן להשתמש ביצירת מציאות במצב ער? כיצד ניתן לחוש את רגש התגשמות המשאלה הלכה למעשה? מהי הדרך המתאימה ללכידת רגש המשאלה מתגשם? איך ניתן לשלב בין המחשבה והרגש ליצירת מציאות? איך הכרת תודה מייצרת מציאות? מהו ביטוי קוד יְהוָה, וכיצד מביא ליצירת מציאות עוד מבראשית?

עתיק-יומין

הַקְדָּמָה

א; אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשֹׂת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. ב; וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם עָפָר מִן־הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. ג; וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן־בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת־הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.

התרבויות הקדומות מסבירות, "הסוד הגדול הוא הפעלת הרגש, ותחושת הרגש היא הסוד". הדרך להבנה ויישום הסוד היא נפלאה, היא טובה יותר מכל דבר מוכר, זו יצירת מופת, והיא תהדהד עם הקורא זמן רב.

קיים חוק ,אותו ניתן להפעיל בתהליך יצירת מציאות טרם שינה, הוא משפיע על המכלול, הנשמה, תאי הגוף, הטבעת הגוף החכם, דנ"א, באמצעות תחושת רגש המילה. חוק זה עוסק באומנות הגשמת רצון האדם, ובהמשך יינתן תיאור של המנגנון המשמש לְמִמוש בעולם הנראה, דרכו ניתן להגדיר את הדרך להגשמת חלומות.

המידע מאתגר את הקוראים להיות בעלי ראש פתוח, לתרגל את חוק התודעה כפי שנחשף במאמר. הצלחה אישית מוכחת ,היא תהיה משכנעת יותר מלספר על הצלחת האחר, אבל החוקיות בהפעלת יכולת זו, היא כולה תלויה בתודעתו המותנית של האדם.


סוֹד יְצִירַת חֹק הַתּוֹדָעָה

התרבויות הקדומות מסבירות, ביטוי התודעה הוא הגורם המשפיע גם על החומר הנמצא בעולם כולו, לכן נדרש לפנות אל התודעה. אדם שייגלה את "סוד יצירת חוק התודעה", ואת שיטת הפעלת החוק הזה, הם יאפשרו לו להשיג את הדברים שהוא משתוקק אליהם בחייו, והראויים לוחמוש בַיֶדַע הפועל של חוק זה, האדם יכול לבנות ולתחזק עולם אידיאלי. התודעה היא המציאות האחת והיחידה ולא כמטאפורה ,אלא למעשה ניתן לממש באמצעותה את המציאות.

למען הבהירות, ניתן להמשיל את התודעה לזרם המחולק לשני חלקים, המודע ולתת-המודע. על מנת להפעיל בצורה חֲכָמָה את חוק התודעה, יש צורך להבין את הקשר בין המודע לתת-המודע. המודע הוא אישי וסלקטיבי, תת-המודע הוא לא אישי ולא סלקטיבי. המודע הוא תחום ההשפעה, תת-המודע הוא תחום הסיבה. שני ההיבטים האלה הם חלוקות התודעה לזכר ונקבה.

המודע הוא הזכר, תת-המודע היא הנקבה, כך שהמודע מייצר רעיונות ,ומטביע רעיונות אלה בתת-המודע. תת-המודע מקבלת את הרעיונות ונותנת להם צורה וביטוי. על פי חוקיות זו, קודם כל עולה רעיון, ואז הרעיון מוטבע בצורה יזומה בתת-המודע. כל הדברים התפתחו מתוך התודעה, ומבלי הרצף הזה מאומה לא נעשה.

דבר זה גורם לכך שהמודע מוטבע בתת-המודע, בעוד שתת-המודע מבטאת את כל מה שהוטבע בה. תת-המודע אינה מקור לרעיונות, אלא מקבלת אותם כדבר נכון. אֵלֶה שהמוח המודע מרגיש שהם נכונים, ובאופן הידוע רק לעצמי, הוא מבטא את הרעיונות המקובלים. לכן באמצעות כוחו לדמיין ולחוש, החופש שלו לבחור את הרעיון, הוא יענג את האדם בשליטה על יכולת יצירת מציאות.


תַּהֲלִיךְ יְצִירַת מְצִיאוּת

התרבויות הקדומות מסבירות, "השליטה בתת-המודע מושגת באמצעות שליטה ברעיונות האדם, ובתחושות הרגש במנגנון היצירה המוסתר בעומק תת-המודע". ההיבט הַנְקֵבִי או רחם הבריאה עולה על הסיבה, ואינה תלוי בהשראה, משום שהיא מתייחסת לתחושה כעובדה הקיימת בתוך עצמה, ובהנחה זו היא ממשיכה לתת לה ביטוי. תהליך יצירת מציאות מתחיל ברעיון, והמחזוריות עוברת דרכה כתחושת רגש, ומסתיים בכוח-רצון לבצע רעיונות הטבועים בתת-המודע, דרך אמצעי תחושת הרגש.

שום רעיון לא יכול להיטבע בתת-המודע עד אשר הוא מורגש, אבל ברגע שהוא מורגש כשהוא טוב, רע או אדיש, עליו לבוא לידי ביטוי. "הרגש הוא האמצעי היחידי שדרכו מועברים רעיונות לתת-המודע". אדם שאינו שולט ברגשותיו ובתחושותיו, הוא עשוי בקלות להטביע בתת-המודע מַצָבִים לא רצויים, בשליטה בָרֶגֶש. אין הַכַוָונָה לְרִיסון או דיכוי של רגשותיו, אלא המשמעות של העצמי לדמיין, ולענג רק תחושת רגש כזו הגורמת לו אושר.


חוּקִּיּוּת לְחַיִּים מְאֻשָּׁרִים

תרבויות קדומות מסבירות, שליטה ברגשות האדם חשובה כל כך,לחיים מלאים ומאושרים. לכן לעולם אין האדם להימצא בתחושת רגש לא רצויה,אין על האדם לחשוב בצורה סימפטית על דָבָר שָגוי, בשום דמות או צורה. "אין על האדם לחיות בחוסר שלמות של העצמי או עם האחר, בעשותו זאת, הוא גורם להטביע בתת-המודע מֻגְבָלות זו". מה שהאדם לא רוצה שיעשה לו, אין עליו להרגיש שנעשה לו או לאחר.

זוהי כל החוקיות לחיים מלאים ומאושרים, כל השאר הם פרשנות, כך שכל רגש מטביע עצמו בתת-המודע. אלא אם הוא מנוגד על ידי רגש חזק יותר בעל אופי הפוך, אז הוא חייב להביא לידי ביטוי את הדומיננטיות, של שני הרגשות הבאים לידי ביטוי. "אני בריא" זה תחושה חזקה יותר, מתחושת "אני אהיה בריא". "אני אהיה", זה אמצעי להתוודות, אני לא בריא כפי שאני צריך להיות. כך שלמעשה מה שהאדם מרגיש, הוא הדבר הדומיננטי הבא לידי ביטוי.

מה שהאדם מרגיש שהיה רוצה להיות, כדי לממש את המשאלה, הוא חייב להרגיש כמצב נוכחי. כלומר, במקום מצב ללא תחושה מקדימה הבאה לידי ביטוי, משום שהתחושה הנוכחית היא הבסיס עליו נשען כל ביטוי. מה שהאדם מרגיש שהיה רוצה להיות, כדי לממש את המשאלה הוא חייב להרגיש כמצב נוכחי. כלומר, במקום מצב ללא תחושה מקדימה הבאה לידי ביטוי, משום שהתחושה הנוכחית היא הבסיס עליו נשען כל ביטוי.

"על הקורא להיזהר ממצבי רוחו ורגשותיו, משום שיש קשר שלא נִיתָן לשבור, בין הרגשות והתחושות, לבין העולם הנראה לעין". גוף האדם הוא פילטר רגשי, והנושא את הסימנים שלא נִיתָן לטעות ברגשותיו הנפוצים, כהפרעות רגשיות במיוחד אלה המודחקות. אמוציות הם הגורמים לכל מחלה להרגיש באינטנסיביות לגביהם, הם למעשה שגויים, גם מבלי להביע או לבטא רגש זה, הוא מביא את תחילתה של מחלה. המחלה בגוף, והסביבה אינה מענגת את רגש החרטה, או כישלון מהתסכול, או ניתוק מהתוצאות האובייקטיביות של האדם.

"בְמַחֲלָה על האדם לחשוב דרך הרגש, רק על המצב שאותו הוא רוצה להגשים בתחושת המציאות, של המצב המבוקש". עליו לחיות ולפעול על פי ההוכחה, כי זו היא הדרך של כל הניסים הנראים, כך שכל שינוי הביטוי מובא באמצעות שינוי הרגש.


בִּיטּוּי הָרֶגֶשׁ לְהִתְגַּשְּׁמוּת הָרָצוֹן

התרבויות הקדומות מסבירות, "שינוי הרגש הוא שינוי הגורל, כל יצירת מציאות מתרחשת בתחום תת-המודע". על האדם לרכוש את השליטה הרעיונית על פעולת תת-המודע, כלומר שליטה ברעיונות וברגשות, כך שֶאֵלֶה לא יקחו אחריות לדברים הקורים לאדם, וגם לא כגורל הידוע מראש. הגורם האחראי למזל של האדם או חוסר המזל, הם רְשָמֶי תת-המודע שלו, הם אשר קובעים את תנאי עולמו. תת-המודע הוא לא סלקטיבי, והוא לא אישי.

תת-המודע אינו עוסק באמת או בְשֶקֶר של רגשות האדם, הוא תמיד מקבל אותם כנכונים, מה שהאדם מרגיש הוא נכון. הרגש הוא הַסְכָמָה של תת-המודע לאמת, למה שמוכרז כאמת. בגלל האיכות הזו של תת-המודע, "אין שום דבר בלתי אפשרי לאדם, כל מה שמוח האדם יכול להעלות על הדעת, ויכול להרגיש כנכון, תת-המודע יכול וחייב לבטא".

רגשות האדם יוצרים תבנית שממנה נוצר עולמו, ושינוי רגש הוא שינוי דפוס. תת-המודע לְעוֹלָם אינו מצליח לבטא את מה שממנו התרשם, משום שֶבָרֶגַע שהוא מקבל הטבעה, הוא מתחיל להבין את דַרְכֵי הביטוי, הוא מקבל את הרגש שהוטבע בו. "רגש האדם היא עובדה הקיימת בתוך עצמו, ומיד מתחיל לייצר בעולם החיצוני או האובייקטיבי, את הדמות המדויקת של אותו הרגש". תת-המודע לעולם לא משנה את האמונות המקובלות של האדם, הוא מציג אותם עד הפרט האחרון, גם אם הם מועילות או לא, להטבעת תת-המודע במצב הרצוי.


בִּיטּוּי רֶגֶשׁ קוֹשִׁי וּמִכְשׁוֹל

התרבויות הקדומות מסבירות, האדם חייב להניח ולאפשר לָרֶגֶש להיות שלו, לשאול עצמו האם הוא כבר מימש את רצונו בהגדרת מטרתו. האדם חייב להיות מכוון רק עם המטרה עצמה ואופן הביטוי. לעומת זאת, הקשיים הכרוכים בהשגת המטרה לא צריכים להילקח בחשבון על ידו, כדי שלא יחשוב דרך רגשותיו בכל מצב קושי, ובכך להטביע אותן בתת-המודע. "אם האדם מתעכב על מחסומי הקשיים בחייו, או מטביע בתת-המודע מהמקום הלא סלקטיבי, אז הטבע מקבל את רגש הקשיים והמכשולים כבקשתו, וממשיך לְיַצְרָם בעולמו החיצוני".

תת-המודע הוא רחם הבריאה, הוא מקבל את הרעיון לתוך עצמו דרך רגשות האדם. הוא אף פעם לא משנה את הרעיון המתקבל, אבל תמיד נותן לו צורה. במצב קושי, תת-המודע מצייר את הרעיון, הדימוי והדמיון של הרגש המתקבל, את תחושת הרגש למצב כחסר תקווה או בלתי אפשרי, ובכך מטביע בתת-המודע את רעיון הכישלון.


הַיְּחָסִים בֵּין הַמּוּדָע לְתַת-הַמּוּדָע

התרבויות הקדומות מסבירות, למרות שתת-המודע משרת נאמנה את האדם, אין להסיק שהיחס הוא של משרת ואדון, כפי שהוצג בעת הקדומה. למרות שהנביאים הקדומים, כינו את האדם כעבד האלוהים וכמשרת. "תת-המודע אכן משרת את האדם, ומעניק בצורה נאמנה את רגשותיו, עם זאת לתת-המודע יש סלידה ברורה מכפייה, כי תת-המודע מגיב לְשִכְנועַ ולא לפקודה".

הדבר דומה לאישה אהובה יותר מאשר למשרתת, ולכן הדימוי שהבעל הוא ראש האישה, הוא אינו נכון לגבי גבר ואישה במערכת היחסים הארצית המשותפת להם. אבל הוא נכון לגבי המודע ותת-המודע, או הזכר והנקבה בהיבטי התודעה, לכן התעלומה הגדולה המיוחסת לגבר ואישה האוהבים אחד את השני, האוהבים את עצמם, אלה יהיו בשר אחד, משמעותה פתירת תעלומת התודעה. התודעה היא באמת אחת, והיא אינה מחולקת למען יכולת יצירת מציאות, למרות שנראה שהיא מחולקת לשתיים, להיבט האובייקטיבי או הֲזִכְרִי המודע כראש, הוא השולט בתת-המודע הסובייקטיבי או בהיבט הנִקְבִי. עם זאת, הנהגה זו היא לא של עריץ, אלא של מאהב ואוהב.


הַטַּבַּעַת רֶגֶשׁ הָרָצוֹן בְּתַת-הַמּוּדָע

התעלמות אדם מרגשותיו, כאשר כבר המטרה שלו נמצאת ברשותו ובְמַחְשַבְתוֹ, תת-המודע מקדם את בניית הדמות המדויקת של הנחותיו. כלומר, "הרצונות של האדם אינם מתקבלים בתת-המודע, עד אשר האדם מניח את רגש המציאות שלהם". מכאן שרק באמצעות רגש לרעיון, הוא מתקבל בתת-המודע. רק באמצעות קבלת תת-המודע, הוא אי פעם יוכל להתבטא. "קל יותר לאדם לייחס את רגשותיו לאירועים בעולם, מאשר להודות שהתנאים בָעוֹלָם משקפים את רגשותיו".

עם זאת, לעד דבר זה יהיה נכון, כפי שהמראות החיצוניות, כך הפנימיות שבתוך. כפי שלמעלה כך למטה, כפי שלמטה גם למעלה. כפי שבתוך כך בחוץ, כפי שבחוץ כך בפנים. עיקרון נוסף, אדם לא יכול להעלות דבר במוחו, אם כן ניתנה לו מהשמים, וממלכת השמים נמצאת בתוכו. המשמעות היא ששום דבר לא יכול להתממש, מבלי שהדברים מגיעים מתת-המודע.

"בלתי אפשרי לאדם לראות את האחר, ללא ביטוי מעשיו. משום שעולמו נמצא בכל פרט ופרט, והוא ביטוי הַמּוּדָעוּת למצבים אובייקטיבים". אלה מעידים על הטבעת תת-המודע, ועל שינוי הטבעה המביא לשינוי בביטוי. תת-המודע מקבל כנכון את מה שהאדם מרגיש, מכיוון שֶׁהַבְּרִיאָה והיצירה בחייו, היא תוצאה של ההטבעה בתת-המודע. האדם מביא את רגשותיו בהתאמה לתהליך הבריאה בחייו, שאותה הוא כבר קיבל.

"הסירוב של האדם להאמין, זו היא הסיבה היחידה שהוא לא רואה את זה. החיפוש בחוץ של מה שהוא לא מרגיש, גורם לו לחפש לשווא. האדם אף פעם לא מוצא את מה שהוא רוצה, הוא מוצא רק את מה שהוא". האדם יכול ליצור רק את מה שהוא מבטא באמצעות הרגש, את ביטוי המודע, או העיבוד שלו. וויתור על הרצון להוכחת החושים, ייחוס תחושת הרצון שהושג, היא הדרך למימוש שליטת הרצון של האדם.

שליטה עצמית במחשבות וברגשות, הם ההישג הגבוה ביותר של האדם. עם זאת, עד להשגת שליטה עצמית מושלמת, עד אשר הוא יופיע, האדם ירגיש את כל מה שהוא רוצה להרגיש, ובנוסף האדם יכול להשתמש בשינה, לבקש לקבל עזרה להבין.


הַשֵּׁינָה כְּאֶמְצָעֵי לִיצִירַת מְצִיאוּת

התרבויות הקדומות מסבירות, להגיע למצב הנחשק והרצוי לאדם, ישנם שתי שערים לתת-המודע, וְהַשַּׁעַר השני הוא דרך שינה. "שֵׁינָה במהלך החיים תופסת כשליש מחייו של אדם על פני האדמה, היא למעשה דלת טבעית לתת-המודע". דרך השינה אדם יכול לגעת ב-2/3 של חייו המודעים על האדמה, והם נמדדים במידת תשומת הלב. האדם נותן לשינה את ההבנות שלו והעונג, כך שהשינה תעניק לו לילה אחר לילה, ותאפשר לו לצאת לדרך. הדבר מטאפורית מדמה, כאילו אדם מקיים פגישה עם אהבתו בחלום, בחזון הלילה, כאשר שינה עמוקה נפלה עליו, והוא נרדם על המיטה.

שינה נראית כפותחת את אוזני האדם, וכך הוא מקבל את הדרכותיו במהלך השינה". בתהליך יצירת מציאות, או בבקשה מכוונת במצב הדומה לשינה, האדם נכנס לתת-המודע כדי לבצע את ההטבעות, ולקבל את הדרכותיו במצב זה. המודע ותת-המודע מחברים באופן יצירתי את הזכר והנקבה, והחיבור בניהם הופך אותם לבשר אחד, "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד". שֵׁינָה הוא הזמן בו המוח הזיכרי, או המודע הופך מעולם של החושים לחיפוש אהבתו, "הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֵיכָה תִרְעֶה, אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם", המחפש את העצמי בתת-המודע שלו.

תת-המודע, היא לא כמו אשת העולם, אשר מתחתנת עם בעלה כדי לשנות אותו. לתת-המודע, אין שום רצון לשנות את מצב העירות של המודע, היא אוהבת אותו כפי שהוא, ומשחזרת נאמנה את דמותו בעולם החיצוני של הצורה. "התנאים והאירועים בחיי האדם בַּמּוּדָע, הם הילדים הַנּוֹצָרִים מתבניות הטבעת תת-המודע בשינה". בשינה הם נוֹצָרִים בְּצֶלֶם, ובדמיון של התחושה הפנימית ביותר של האדם, העשויים לחשוף את האדם לעצמו, כמו בשמיים כך באדמה, כמו בתת-המודע.

כל מה שיש לאדם בהכרה על האדמה, ברגע שהוא הולך לישון, אז ההכרה היא מדד הביטוי שלו, הנמצאת בהליכה ערה בשני שלישים מחייו. "מאומה לא מונע מהאדם להגשים את מטרתו, עליו לוותר על זיכרון הכישלון, כדי שירגיש שהוא כבר מי שהוא רוצה להיות, להרגיש שהדבר כבר ברשותו".


רֶגֶשׁ הַמִּשְׁאָלָה הַמִּתְגַּשֶּׁמֶת

תרבויות קדומות מסבירות, "חיפוש בתת-המודע של האדם, נותנת צורה לרצונותיו, רק כאשר הוא מרגיש שהמשאלה שלו הוגשמה". אבדן החושים בשינה הוא מצב תקין של תת-המודע, מכיוון שכל הדברים מגיעים מתוך העצמי, והתפיסה של האדם לגבי עצמו, היא זאת הקובעת מה יגיע. האדם תמיד צריך להרגיש את המשאלה מתגשמת, לפני שהוא נופל לשינה. אין עליו לצייר תמונה ממעמקי נפשו של מה הוא רוצה, אלא הוא תמיד יצייר את מה שהוא מרגיש. הוא זה המרגיש שהדבר אמיתי, ואז המשאלה חייבת להפוך לרגש שהדבר התגשם, יש לו אותו, או הוא כבר עֵד למצב שהתגשם.

הגשמה מושגת, על ידי אפשור רגש התגשמות המשאלה. הרגש מגיע כתגובה לשאלתו של האדם, "איך אני ארגיש כשהמשאלה שלי מתגשמת". ברגש המתגבש צריך האדם לשתף עצמו, להניע את תשומת ליבו, בזמן שהוא נרגע ונכנס למצב שינה. האדם חייב להיות בתודעה של להיות בתוך, שיש לו את מה שהוא רוצה, שיש לו כבר לפני שהוא נרדם. "כאשר האדם נרדם אין לו חופש או בחירה, תרדמתו נשלטת על ידי מושג הערנות האחרון של העצמי שלו".

יוצא אפוא, האדם צריך תמיד להניח את רגש ההגשמה, ההישג והסיפוק, טרם הוא מנסה להירדם, בשירה תהילה והודיה, "חִכּוֹ מַמְתַּקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים, זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלָם". מצב רוח האדם טרם השינה מגדיר את מצב הכרתו, כאשר הוא נכנס למעמד אהוב נצחי. תת-המודע רואה את האדם בדיוק כפי שהוא מרגיש עצמו.

אם האדם מתכונן לשינה, והוא מאמין ומתחזק את תודעת ההצלחה, על ידי רגש "אני מצליח", אז הוא חייב להצליח.


תַּהֲלִיךְ יְצִירַת מְצִיאוּת בְּשֵׁינָה

תרבויות קדומות מסבירות, "שכב על גבך, כאשר ראשך ברמה אחת עם גופך, הַרְגֵּשׁ כאילו אתה בבעלות על רצונך, הירגע בנחת לתוך הכרתך". הדבר מבטא, "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל", אף על פי כן, המודע מעניק לתת-המודע את מזמור השינה האהוב עליו, הוא לעולם לא יישן. "שינה היא הדלת אשר דַּרְכָּהּ עובר המודע, המוח אשר בהכרה, כדי להיות מחובר באופן יצירתי לתת-המודע". השינה מטמינה את האופן היצירתי, בעוד העולם האובייקטיבי מגלה עצמו בשינה, האדם מטביע בתת-המודע את תפיסת העצמי.

תיאור יפה יותר של רומנטיקה זו, של המודע ותת-המודע נמצא, "עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ, עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי". דבר זה מכין את האדם לשינה, הוא ירגיש עצמו במצב שהמשאלה נענתה, הוא נרגע ומגיע לחוסר מודעות, למשאלה שהתגשמה, היא זו שהאדם מחפש בלילה על מיטתו.

האדם מחפש את הרגש של המשאלה שהתגשמה, הוא יכול לקחת אותה אתו לתא שלו. דבר זה מביא את האדם לשינה או לתת-המודע שהעניקה לו צורה, שמשאלה זו גם עשויה לתת ביטוי. זו הדרך לאדם לגלות ולנהל את משאלותיו אל תת-המודע, עליו להרגיש עצמו במצב שהמשאלה התגשמה, ואז לאפשר לעצמו להירדם. לילה אחר לילה, האדם צריך לחוות את הרגש של להיות, קיבל, ועד למה שהוא מבקש שיהיה ברשותו, ולראות אותו בא לידי ביטוי.

"לעולם אין על האדם לישון, כאשר הוא מרגיש מיואש או לא מרוצה, לעולם אין עליו לישון במודעות כישלון". תת-המודע של האדם שמצבו הטבעי בשינה, הוא רואה את האדם כפי שהוא מאמין בעצמו, בין אם זה טוב או רע או אדיש. תת-המודע יגלם נאמנה את אמונו, כפי שהוא מרגיש. 

האדם מטביע בתת-המודע, ורואה את האהובה המושלמת נותנת צורה להטבעה זו, ומתאר אותם כילדים מאהבתה, כך שאומנות זו הוגנת. לפני שהאדם נרדם עליו להתעלם ממראה חיצוני, ועליו להרגיש את הדברים, כפי שהוא רוצה שהם יהיו. הוא יראה בעיני רוחו דברים שלא ראה בעיניו, דברים כאילו התרחשו. כך שהבלתי נראה הופך לנראה, ומאפשר לְרֶגֶשׁ שביעות הרצון, לקרוא לתנאים ולהביאם למימוש, וכך הביאו פשוטו כמשמעו לסימני שביעות רצון עוקבים. סימנים אלה אינם עוקבים אחר הוכחה, שהאדם יעקוב אחר המודעות בה הוא נמצא, כך הם לא ימשיכו.


דִּמְיוֹן וֶאֱמוּנָה לִיצִירַת מְצִיאוּת

התרבויות הקדומות מסבירות, "האדם הוא חולם נצחי לחלומות לא נצחיים, חלומותיו לובשים צורה, כאשר הוא מניח את תחושת המציאות עבורם". אין על האדם להגביל עצמו לאירועי העבר, בִּידִיעָה שאין דבר בלתי אפשרי לַמּוּדָעוּת. האדם צריך להתחיל לדמיין מצבים מעבר לחוויות העבר, כך שכל מה שהאדם באמצעות מודעותו יכול לדמיין. האדם יכול לממש מצבים אובייקטיביים, מצבים גלויים שהיו בתחילה במצבים סובייקטיביים בלתי נראים, והוא הָפְכָם לגלוי על ידי יצירת רגש המציאות.

"תהליך היצירה מתחיל בדמיון, ואז האמונה במצב המדומיין הופך אותו לאמיתי". האדם צריך לדעת כי הטוב ביותר יכול לקרות, העולם ישתנה רק כאשר הוא משנה את תפיסתו לכך, כפי שבפנים כך בחוץ. עמים הם כמו קבוצת אנשים, הם רק מה שהאדם מאמין שהם יהיו, לא מְשַׁנֶּה מה הבעיה, לא מְשַׁנֶּה איפה זה, לא מְשַׁנֶּה עוצמת דאגתו. אין מי שֶׁיְּשַׁנֶּה רק הוא עצמו, אין אף אחד שיתנגד או יעזור, ויביא את השינוי בתוכו מלבדו.

אין לאדם הַרְבֵּה מה לעשות, מלבד לשכנע עצמו, מה הוא רוצה באמת לראות בא לידי ביטוי. ברגע שהאדם מצליח לשכנע עצמו במציאות המצב, הוא מבקש תוצאות, כדי לאשר ולחזק את אמונו. "אדם לעולם לא יציע לאחר את המצב אותו הוא מבקש להביע, במקום זאת הוא ישכנע עצמו שהאחר הוא כבר כזה". הוא יראה את האחר במצב בו הוא משתוקק שיהיה, והגשמת משאלתו מושגת על ידי הרגשת המשאלה המתגשמת.


בְּחִירָה חָופְשִׁית לְהַטְבָּעַת רִגְשׁוֹת הָאָדָם

התרבויות הקדומות מסבירות, "האדם לא יכול להיכשל אלא אם כן, הוא לא הצליח לשכנע עצמו בִּמְצִיאוּת רצונו". שינוי אמונה, מאושר על ידי שינוי הביטוי. כל לילה כאשר האדם הולך לישון שבע רצון, ללא דופי המודע כמאהב הסובייקטיבי שלו, תמיד יהווה את העולם האובייקטיבי בדימוי ובדומה לתפיסתו. התפיסה המוגדרת על ידי הרגש של האדם בזמן ערות, היא מהווה כשני שלישים מחייו על פני האדמה. כל אירוע מאושש, או מעיד על רישומי האדם כפעולות המוטבעות בתת-המודע, כך שאירועי היום משפיעים, אך אֵינָם הגורמים.

"בחירה חופשית, היא חופש הבחירה לבחירת האדם, חופש האדם לבחור את סוג הֵלֶךְ רוחו, כאשר ביטוי הלך הרוח הוא הסוד של תת-המודע". תת-המודע מקבל רשמים והטבעה, רק דרך רגשות האדם, באופן שידוע רק לעצמו בצורת ההטבעה. ביטוי פעולותיו של האדם נקבעות על ידי הטבעת תת-המודע. האשליה שלו מרצון חופשי, היא האמונה בחופש פעולה, אשר מתעלמת מהסיבה שגרמה לו לפעול, הוא חושב עצמו חופשי, מכיוון ששכח את הקשר בינו לבין האירוע.

אדם ער נמצא מבטא את ההטבעות ורשמי תת-המודע, כך שאם בעבר לא בחוכמה הטביע בעצמו, עליו להתחיל לשנות את מחשבתו ורגשותיו. מכיוון והוא עושה זאת, כך הוא ישנה את עולמו. "אדם לא יבזבז רגע אחד בְּצַעַר, במחשבה רגשית על טעויות העבר, בעשותו כך הוא מזהם ופוגע בעצמו שוב מחדש". על האדם להימנע מתופעה זו, ולאפשר לרגשות להיות שלו, כאשר הוא מביא את הרגשות שרוצה להרגיש, ומייצר לעצמו את המצב.

מצב זה אותו האדם משחק על במת חייו, הוא נקבע על ידי התפיסה של עצמו, על ידי הרגשת המשאלה מתגשמת, ועליו בנחת להירגע לתוך שינה.

סוֹדוֹת קְדוּמִים בְּאַחְדוּת הַמַּחְשָׁבָה הַתְּחוּשָׁה וְהָרֶגֶשׁ

קוֹד יְהוָה – הָרֶגֶשׁ וְהָאַהֲבָה לִיצִירַת מְצִיאוּת

הַשֵּׁינָה כְּאֶמְצָעִי הַדְרָכָה לַהֲבָאָה לִידֵי בִּיטּוּי

התרבויות הקדומות מסבירות, האדם מלהק עצמו בתפקיד כוכב, ומגלם עצמו במשחק בכדור הארץ ליום המחר. "בשעה שהאדם יישן הוא מתאמן, ומודרך בתפקידו, בקבלת הסיום שיביא אוטומטית אמצעי לְמִמּוּשׁ". אין על האדם לטעות בעניין הזה, כאשר האדם מתכונן לשינה, והוא במודע מרגיש עצמו במצב תשובת המשאלה, אז הוא יילקח אל חדרה. תת-המודע תיזום לאדם את סך כל התגובות והרגשות, אותן חש במהלך היום בו היה ער.

האדם כתוצאה מכך, בזמן שנתו הוא יודרך, באופן בו הדברים יבואו לידי ביטוי למחרת. האדם יתעורר באמונה שהוא סוכן חופשי, בהבנה שכל פעולה או אירוע ביום, נקבע מראש על ידי מושג העצמי שלו. "כאשר האדם נרדם, אז החופש היחיד הוא חופש התגובה, הוא חופשי לבחור איך הוא מרגיש, ולהגיב לדרמות של היום". אבל הדרמה, האירועים והפעולות, ונסיבות היום כבר נקבעו, אלא אם האדם מגדיר באופן מודע, את גישת המחשבה כאשר הוא הולך לישון.


תְּפִיסַת הָעַצְמִי לִיצִירַת מְצִיאוּת

התרבויות הקדומות מסבירות, "האדם לא במודע הולך לישון בגישה מורכבת של המחשבה, הנבנית על הרגשות, והתגובות במהלך היום". כל תגובה מוטבעת בתת-המודע, אלא אם כן היא מנוטרלת על ידי היפוכה. רגשות דומיננטיים יותר, הם הגורמים לרעיונות פעולה עתידיים, העוטפים ברגשות את הפעולות היצירתיות של האדם. האדם עליו להשתמש בזכותו האלוהית בחוכמה, באמצעות יכולתו לחשוב, ולהרגיש.

לאדם יש שליטה על כל יצירה בחייו כאשר הוא ער, האדם הוא הגנן הבוחר את הזרע לגינה שלו, להוציא את דגן החיטה, הנובל על האדמה ומת. "תפיסת האדם את עצמו בזמן השינה היא הזרע, האדם נופל לאדמה של תת-המודע, נופל לְשֵינָה ומרגיש מרוצה, וְשָׂמֵחַ עם הירדמותו. בדרך זו הוא מכתיב תנאים ואירועים שיופיעו בעולמו, המאשרים את גישת המוח והנפש".

שינה היא הדלת לתוך גן-עדן, מה שהאדם לוקח פנימה כרגש, הוא מוציא החוצה כפעולה מותנית, או כאובייקט בחלל. לכן על האדם לישון ברגש שמשאלתו התגשמה ,כמו כן במודע.


תַּהֲלִיךְ יְצִירַת מְצִיאוּת בְּמַצָּב עֵר

התרבויות הקדומות מסבירות, תהליך יצירת מציאות דוֹמֶה לשינה, משום שהוא מְבַטֵא גם כניסה לתת-המודע. כאשר אדם בתהליך יצירת מציאות, מטאפורית הוא מכניס עצמו לתוך ארון, סוגר את הדלת ומבקש בסתר, וְהַקִדושָה שבסתר תְתַגְמְלוֹ בגלוי. "תהליך יצירת מציאות היא אשליה של שינה, המצמצמת את ההטבעה של העולם החיצוני. דבר זה גורם למחשבה להיות פתוחה יותר להצעות מבפנים, משום שהמוח בתהליך יצירת מציאות נמצא במצב רגיעה, והפתיחות דומה לרגש המתקבל רגע לפני השינה".

תהליך יצירת מציאות הוא לא מבטא כל כך את מה שהאדם מבקש, אלא למעשה את הדרך בה הוא מתכונן לְקַבְלָה. דבר שהאדם חָפֵץ כאשר הוא בתהליך יצירת מציאות, עליו להאמין ולהרגיש שהוא קיבל אותו, ואז הוא יקבלו. התנאי היחיד הנדרש מהאדם הוא להאמין, ולהרגיש שבקשותיו כבר מתגשמות. "תהליך יצירת מציאות חייב להתגשם, אם האדם מרגיש את הרגש בתוכו, כאשר המטרה כבר בחזקתו".

ברגע שהאדם מקבל את המשאלה כעובדה מוגמרת, תת-המודע מוצא אמצעים למימושו. בתהליך יצירת מציאות, האדם עליו להיכנע למשאלה המבוקשת, עליו להרגיש את המשאלה מתגשמת, ומקבלת נוכחות מושלמת.


נִטְרוּל הַמַּחְשָׁבָה וְהַחוּשִׁים

התרבויות הקדומות מסבירות, האדם בתהליך יצירת מציאות, הוא תמיד בְּתֵאוּם עם המשאלה כעובדה מוגמרת, הוא יודע שהמודע הוא האחד והיחיד. דבר זה מביא ליצירת מציאות, לְרַעֲיוֹנוֹת, לרגשות ולעובדות מהמודע, כאשר הם אמיתיים כאובייקטים במרחב. לכן על המודע, אף פעם לא לארח רגש שאינו תורם לאושרו, כי רגשות תת-המודע, הם הגורמים לנסיבות הפועלות בחייו. מצד שני, האדם הבלתי ממושמע מתקשה להאמין, דבר שגורם לִדְחִיָּה על ידי החושים.

"האדם בדרך כלל מקבל או דוחה על פי תחושת החושים, ולכן בעקבות הנטייה להסתמך על הוכחה פיזית, יש לסגור אותם לפני שהוא מתחיל בתהליך המדיטציה, לפני הניסיון להרגיש את הדבר שהחושים מכחישים". בכל פעם שאדם נמצא במצב מחשבתי, לְדָבָר אותו היה רוצה לקבל, הוא לא יכול דרכו להשיגו. האדם מנסה בכל כוחו לא להיכנע למחשבות על המשאלה, שיחבלו בניסיון להגשמה את מה שהוא רוצה.

האדם תמיד צריך למשוך את מה שהוא מודע אליו, בתהליך המדיטציה. התהליך הזה הוא האמנות להביא את רגש ההגשמה, ובדרך הזאת להרגיש שהוא מקבל את מה שהוא רוצה. כאשר הרגש מתקבל ומאושר, הוא יכול להתקבל גם בהעדר משאלה, למעשה כל מאמץ המודע לנטרל את רגש השכנוע, הוא חסר תועלת ואף נוטה להתעצם.

"תהליך בריאת מציאות, היא אומנות כניעה לרגש המשאלה, ולא ממש משנה מהי המשאלה". בכל פעם שרגש האדם בקונפליקט עם רגש המשאלה, רגש המשאלה יהיה המנצח, משום שהתחושה הדומיננטית מבטאת עצמה תמיד. תהליך יצירת מציאות חייב להיות ללא מאמץ, בניסיון לתקן את גישת המחשבה. גישת המחשבה, לרוב נמצאת בהכחשה על ידי מאמצי החושים, לכן פרמטר זה הוא הכרחי להצלחת המשאלה, והוא משמש כעובדה מוגמרת.

האדם נדרש ליצור מצב פאסיבי, סוג של חלום בהקיץ, או השתקפות מדיטטיבית הדומה לתחושה הקודמת לשינה. במצב כה רגוע, המוח מופנה מהעולם האובייקטיבי, וחש בקלות את המציאות של מצב סובייקטיבי. במצב הסובייקטיבי האדם מודע, ומסוגל בהחלט להזיז או לפקוח את עיניו. אך אין לו רצון לעשות זאת, לכן הדרך הקלה ליצירת מצב פאסיבי זה, הוא להירגע בכיסא נוח או על המיטה.

אם האדם נמצא על המיטה, עליו לשכב שטוח על גבו, כאשר ראשו בקו ישר עם גופו. האדם יעצום את עיניו, וידמיין שהוא מרגיש ישנוני, הוא יאמר לעצמו, "אני ישנוני כל כך, מאוד מנומנם". תוך זמן קצר תופיע תחושת נמנום המלווה ברפיון כללי, אובדן כל רצון להזיז את מעטפת גופו. האדם ירגיש מנוחה נוחה ונעימה, ללא נטייה לשנות את תנוחתו.

למרות שבנסיבות אחרות לאדם לא היה נוח כלל, כאשר הוא מגיע למצב פאסיבי זה. "האדם צריך לדמיין שהגשים את משאלתו, לא איך היא התגשמה, אלא פשוט המשאלה התגשמה". האדם ידמיין בצורת תמונה, את מה שהוא רוצה להשיג בחיים, ואז ירגיש עצמו כאילו כבר השיג את זה. "מחשבות מייצרות תנועות דיבור קטנות, העשויות להישמע במצב פאסיבי של תהליך יצירת מציאות ללא הצהרות".

עם זאת, דרגת הפאסיביות עצמה אינה חיונית למימוש תהליך יצירת המציאות. כל מה שצריך האדם זה ליצור מצב פאסיבי, להרגיש את רגש המשאלה המתגשמת, כל מה שהאדם יכול להזדקק או להשתוקק, הוא כבר שלו, הוא לא זקוק לעוזר שייתן לו את זה, זה שלו עכשיו.


תְּחוּשַׁת רֶגֶשׁ הִתְגַּשְּׁמוּת הַמִּשְׁאָלָה

התרבויות הקדומות מסבירות, "האדם קורא לרצונותיו ומגשימם באמצעות דמיונו, ותחושת הרגש שמשאלתו ורצונו התגשם. כאשר לבסוף רגש התגשמות רצונו מתקבל, האדם עליו להיות אדיש לחלוטין, באשר לכישלון אפשרי לרצון". כאשר האדם יוצא מתהליך יצירת מציאות, זה יראה כאילו הוצג לו רגש השמחה וההצלחה של סוף המחזה. עם זאת, לא הראו לאדם איך הושג הסוף, הוא היה עֵד לסוף המחזה ללא קשר לרצף האירועים.

האדם צריך להישאר רגוע, ובטוח בידיעה שהסוף מוגדר בצורה מושלמת. "לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ-כִּי אִם-בְּרוּחִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת", האדם יכנס למצב הרצוי, על ידי הנחת הרגש שהיא שלו. האדם צריך להרגיש, שהוא כבר מה שהוא רוצה להיות, כך שבלכידת רגש ההגשמה, הוא משוחרר מכל מאמץ לעשות זאת. בעשותו זאת, לאדם יש כבר רגש מוגדר הקשור לכל רעיון שבמוחו, בלכידת הרגש הקשור למשאלתו המוגשמת, באמצעות הנחת הרגש שהיא תהיה שלו, כך שכאשר הדבר שהוא רוצה בו כבר בחזקתו, אז משאלתו תבטא עצמה.

"האמונה היא רגש, על פי רגש האמונה של האדם הדבר יתממש בחייו. אולם האדם אף פעם לא מושך את מה שהוא רוצה, אלא תמיד את מי שהוא רואה עצמו, שיש לו את זה כבר, ואז ניתן לו". האדם צריך לדעת שמה שהוא מאפשר לעצמו להרגיש, זה מה שהוא יהיה, וניתן לו על פי מי שהוא. האדם צריך לשער לעצמו את הרגש שיהיה לו, כאשר מִשְּׁאֵלָתוֹ כבר התגשמה, ובכך משאלתו תתגשם.


אֱמוּנַת הָאָדָם בִּיכָולְתּוֹ לִיצִירַת מְצִיאוּת

"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ" ,האדם צריך לשוות מחשבה זו במוחו. האדם מרוויח את מה שהוא מאמין בעצמו, את מה שהוא יכול להיות. "האדם בִּמְקוֹם להאמין באלוהים או בנביא, עליו להאמין שהוא האלוהים או הנביא, ומכאן נוצר החיבור לאלוהים. האדם המאמין ומכיר ביכולת זו, הוא יוכל ליצור מציאות ולהביא הגשמה ומימוש לחייו".

טבעי יותר לקיים פעילויות ועשייה, כאשר האדם מאמין בעצמו ובמה הוא יכול להיות. האדם עליו לחיות ברגש של האחד שהוא רוצה להיות, ואותו האחד הוא יהיה. כאשר אדם מאמין בערך העצה שניתנה לו במאמר, ומיישם אותה, אז הוא קובע בתוכו את מציאות ההצלחה, והרגש והתחושה הזו היא הסוד.

הרעיון הוא להתייחס לתת-המודע כאהובה, כאשר האדם לא משדל את האהובה שלו, אלא הוא קשור לָרֶגֶשׁ. תת-המודע משקפת את מה שהאדם מרגיש, ניתן למצוא מידע על כך במחקרים נירולוגיים, "למעשה מה שאנשים זוכרים הם חוויות הרגש העמוקות", אלה הדברים שהאדם זוכר. אנשים כולאים את רגשותיהם בתוך גופם, והם בסופו של דבר הופכים כמובן לְחוֹלִים, למרות שנכתב רבות על כך וידוע שהוא נכון. לאדם יש איברים שונים בגוף המחזיקים את רגשותיהם אלה, פחדים המוחזקים בגוף, כעסים ועצב העלולים להשפיע על הלב, כליות, כבד.


לְכִידַת רֶגֶשׁ הַמִּשְׁאָלָה הַמִּתְגַּשֶּׁמֶת

התרבויות הקדומות מדגישות, "חשוב לדעת ולהכיר את הרעיון של לכידת מצב רגש המשאלה מתגשם, ממש לפני שהאדם נרדם, ומיד כאשר הוא מתעורר, כחלק מתהליך יצירת מציאות". ניתן להסתכל על זה כמדיטציית שינה של שמונה שעות, למרות שיש אנשים שאוהבים את זה ויש שלא. מדיטציית שמונה שעות הוא דבר שונה, יש אנשים שאינם יכולים להירדם עם זה. אולם במרבית המקרים, יש הנרדמים לאחר עשרים דקות, ויש מקרים לאחר שעה, הדבר תלוי במה האדם רוצה.

הדבר החשוב הוא המצב טרם האדם נרדם, ניתן לנסות להאזין ברכות לאישורים הניתנים, ואז לשקוע בשינה. זה אחד הגורמים לשינויים משמעותיים בתת-המודע, המשחק ברגש ובקבלת האישור, ובניסיונות השונים. במהלך עשיית המדיטציות, האדם יכול לבדוק ולראות בסוגים שונים של ניסוי, ואז להביא וליצור יצירות שונות. בתהליך האדם ירגיש ויאמר לעצמו, עד כמה זה נפלא שוב ושוב.

קיימות דרכים שונות לעשות את זה, "כאשר הרעיון המרכזי, האדם צריך להתייחס לשנתו כדבר יקר ערך. השינה צריכה להיות חשובה לאדם, וכאשר הוא הולך לישון עליו להתייחס לכך, להתייחס כאילו שמתרחש קסם". האדם בזמן הקצר הזה הוא עדיין ער, חלק ממנו יכול לדבר, ולתקשר עם אהובתו, גלי מוחו נכנסים לתטא שם, ואהובתו נמצאת שם. זה הרגע בו האדם רוצה לחלוק את רגשותיו.

"כאשר האדם מְתַקְשֵׁר עם תת-המודע, הוא לא מצווה עליה, הוא לא אומר לה מה לעשות". אלה רק מילים ולתת-המודע לא אכפת ממילים, היא אומרת, "מה אתה רוצה להרגיש אֲהוּבִי?" , והאדם פשוט נותן לה את הרגש שהוא רוצה. האדם יכול לקשור את הרגש לעבודה ולחזון, ולהפוך את הרגש לספציפי, והוא יכול לשפר כאשר הוא מְשַׂחֵק עם זה, כי זה מהנה. אבל כאשר האדם הולך לישון, ויוצר את התחושה של מה הוא רוצה להשיג, לעיתים הוא משיג אפילו משהו גדול יותר.

דבר זה נפלא לגלות, בדרך הזו הוא יוצר תהליך יצירת מציאות, ובמובנים רבים, תהליך זה משקף כמעט מדיטציה. "בתהליך יצירת מציאות, האדם במובנים רבים מבקש מעצמו, ויוצר מצב בו הוא מְתַקְשֵׁר עם תת-המודע שלו, ואז יוצר רגשותיו, והוא לא צריך לדאוג איך הרגשות האלה יגיעו". במטרה לפשט את התהליך, האדם יכול להרגיש עצמו כשחקן, הַמְּשַׂחֵק עם דמיונו. האדם עליו להשתמש בדמיונו, ודמיונו יתחיל ליצור את הרגשות שיהדהדו עם רצונו, הדבר שהוא רוצה להגשים.

זהו אחד העקרונות המאחדים, ליצירת מציאות בשימוש בסוד, האדם יכול לִצְפּוֹת, במקטעים המתגשמים בהתאם לרצונותיו בסרט חייו. האדם יכול לראות מה הרצון מדגיש בפניו, לראות את תהליך התגשמות הרצון מתרחש, ולחוות את רגש המשאלה מתגשם. תהליך זה ביסודו, הוא אולי אחד הדברים החשובים שאדם צריך ללמוד, ואם יחפש ימצא סימוכין לכך בכל מקום. ברגע שאדם מתחיל בֶּאֱמֶת להיכנס לרעיון, שמחשבותיו יוצרות את המְצִיאוּת, הוא מבין שזה קצת יותר מורכב מזה.


שִׁילּוּב הַמַּחְשָׁבָה וְהָרֶגֶשׁ לִיצִירַת מְצִיאוּת

תרבויות קדומות מסבירות, "כאשר אדם לוקח בחשבון את מחשבותיו, בְּשִׁלּוּב עם רגשותיו, זה מה שיוצר את המציאות". זה דבר קדום שתרבויות קדומות רבות ידעו, שניתן ליצור רגשות משלהן, והאדם יכול להשתמש ברגשות אלה דרך המודעות שלו, כדי לשנות את מציאות חייו. האדם יכול לעשות זאת בצורה פשוטה, על ידי שילוב של מחשבתו ורצונו, בתת-המודע בשינה, או על ידי תהליך יצירת מציאות. המידע במאמר זה יהדהד לקורא, ועליו לדעת, "אנשים ששילבו תהליך זה בחייהם, הביאו שפע, פרנסה, מציאת אהבה, שיפור הבריאות".

אדם המבקש לזהות את הרגש, את התחושה של הדבר שהוא רוצה להביא לחייו, עליו להפוך את זה מרצון, לְרֶגֶשׁ השתוקקות ישר, טהור. אז להאמין, ולהרגיש שכבר יש לו את זה, להרגיש שהרצון התגשם ברגע זה. תהליך יצירת מציאות הוא תהליך פשוט, אבל אנשים למעשה לא מבינים, כי הם כלואים בתוך לולאות משוב אינסופיות של רגש. מהסיבה שאנשים מתעוררים עם כימיקליים, עם תפיסות הרצות במוחותיהם בזמן שהם מסתכלים בטלפון, עושים פעולות שגרתיות בבוקר, צופים בחדשות.

אנשים הנמצאים בתפיסות השגרה האלה, הם ממש נשלטים על ידי רגשותיהם. אבל הם יכולים להעביר את זה, למקום בו הם שולטים ברגשותיהם, ולהשתמש ברגשותיהם כמגדלור, כדי להתקדם קדימה בחייהם.


הַכָּרַת תּוֹדָה כְּחֵלֶק מִיְּצִירַת מְצִיאוּת

תרבויות קדומות מסבירות, "כל דבר שהאדם רוצה הוא יכול לשנות, כל בני האדם הם אֵלִים, המסתובבים עם הכוח המדהים הזה. הם נשלטים, ומשתמשים בכוח הזה אחד כנגד השני. הגיע הזמן להפעיל את המתג, ולהשתמש בכוח הזה אחד בעד השני, עבור כולם". אחד הדרכים להפעלת המתג, הוא שימוש מושלם בהכרת תודה, ודבר זה צריך להתבצע באמצעות רגש. אם הקורא אינו יודע כיצד ליצור את הרגש, הוא יכול למצוא דבר מה שהוא אסיר תודה עליו, וכך למצוא את הרגש של הכרת תודה אמיתית בגופו.

"הכרת תודה, היא למעשה חתימת תחושת הרגש, לרצון האדם שהתגשם. אולם אנשים רבים אינם יודעים, כיצד ליצור מחדש את תחושת הרגש". עבורם הוא מושג קשה, משום שרגשות הם לא כפתיחת כף היד הקלה לביצוע, האדם יכול לפקד על היד להיפתח, אבל הפיקוד על הרגשות קשה יותר. אדם שיתמקד בהכרת תודה שהיא חתימה פשוטה, הוא יצליח להגביר את רגש הכרת התודה. כך כדי שאדם ישיג באמת את הרצון להגשמה, חשוב שתהיה לו הכרת תודה מדהימה, אותה הוא ירגיש בגופו.

חשוב שהאדם יתחיל לחשוב באמת, "מה תהיה הכרת תודה זו?, איך היא תרגיש בבטן, בלחיים בנשימה?". עליו לחוש את הכרת התודה הזו, בזמן שהוא עושה את זה, בזמן שהוא ניגש להכרת התודה הזו. כך שהצעד הראשון הוא להתחיל ליצור את הרגשות האלה, ולהמשיך לקחת את הרגשות ולהעצימם.


קוֹד יְהוָה – הָרֶגֶשׁ וְהָאַהֲבָה לִיצִירַת מְצִיאוּת

תרבויות קדומות מסבירות, "רגש האהבה לא צריך להיאמר, אהבה צריכה להיות מורגשת, היא תבקע בקול דממה דקה, וכאוושת הגלים תשגה, גל אחר גל יִינֵּשְׂאוּ אותה למרחבים". בכל תהליך יצירה ובריאה משתתפים היסודות, כך שלכל יסוד קָדַם יסוד אחר. בכל יסוד, מוצפן בו סוד עֲבָרוֹ ועתידו. בכל יסוד, טמון חוק בריאתו והתהוותו.

כאשר יסוד מתחבר אל יסוד, הופכים השניים להיות יסוד אחר ושונה, אך הוא עדיין יסוד. חוק הבריאה והיצירה צָפוּן בהוויה, ובהוויה ישנם אוסף מבנים אנרגטיים של הברות, וכך החיבורים בין הברה והברה, הם יוצרים שָׂפָה דרך הרגש. "באמצעות שפת הרגש שלמות נוצרת, האדם יכול ליצור ולברוא, ולהגשים רצונו. האדם יכול להגשים רצונו דרך חיבור הברות, האדם בורא את ההוויה המתגשמת לחייו".

בתחילה קיימים אינספור פוטנציאלים במחשבת האדם, מהם נוצרת הברה ראשונה, הברה אשר בִּקְּשָׁה להחיות עצמה כניצוץ. ברגע שהתקבל הניצוץ, להתהוות הרעיון לבריאה ויצירה, אז ההברה התחברה והיוותה את תחייתה. על בסיס תהליך זה נוצר רעיון, אשר בסופו יביא את תהליך הבריאה והיצירה לרצון.

קוד יהוה הוא הסוד הגדול לבריאה ויצירה, הוא נמצא בקוד חיבור ההברות. ההברה "י", היא טומנת את הניצוץ לרעיון הספציפי במחשבתו של האדם, היא אשר תוביל לרצון. בתחילה נוצר חיבור הברות "יה", בה יתהוה הרצון המהדהד באדם, לברוא דבר מה לחייו. בחיבור ההברות "הו", היא מתבטאת במרכיבי הרגש המתהווה באדם. בחיבור ההברות "וה", היא היוותה תחייתה ברגש התגשמות רצון האדם. בחיבור של כל ההברות, הכול התהווה כבר, כך ש"י-הו-וה" היא התגשמות הווית הרצון.

שלוש הברות מתממשות למעשה לתוך עולמו של האדם. "י"– ניצוץ לרעיון ורצון לבריאה, "הו"- הֲוָיִית הבריאה, "וה"-תחיית הבריאה, "י-הו-וה"-התגשמות הרצון לבריאה. שפה זו ניתנה והתהוותה מבראשית הימים, בראשית הבריאה, באמצעות יסוד הוויה. "קוד יְהוָה הוא שפת היגוי וחיבור הברות, אשר הוזכרה בכתובים כשפה אחת, שפת האהבה, שפת האור, שָׂפָה הפועלת במנגנון הרגש ליצירה, בריאה, והגשמת הרצון במציאות, תהליך יצירת מציאות".

הסוד הגדול, לתהליך יצירת מציאות חייו של אדם, טמון בקוד יְהוָה עוד מבראשית. קוד יְהוָה מאפשר לאדם ללכוד ניצוץ רעיון, להופכו לרצון במחשבה, ובאמצעות תחושת רגש הרצון שהתגשם, להביא למימושו לתוך חייו, הם מגיעים כניסים ומופתים לחי האדם.

amen peta

נ.נאור

מצא אותנו בפייסבוק, לחץ על האייקון

5/5 - (1 vote)