האמת מאחורי סיפורי התנך

עתיק-יומין

אנקי יהוה האלוהים
ההיסטוריה הנסתרת של היקום

”כאשר עבר והווה נפגשים ויוצרים מציאות…“

מְקוֹרוֹת הַמִּקְרָא מֵהַמִּיתוֹלוֹגְיָה הַשּׁוּמֵרִית וְהָאַכַּדִּית

מסר אישי

אם אתה חושש מלהטיל ספק באמיתות העמוקות ביותר שלך, עליך לדעת שייתכן שהמידע הזה לא בשבילך.

אך אם החלטת להמשיך לקרוא, אז לפני שנתחיל לספר, קודם נסיר את חגורת הבושה. מתחילים…

הסתירות בין סיפורי הבריאה במקרא

כאשר אתה צופה בשתי קבוצות של אירועים יצירתיים ומאורגנים, ניתן לראות במהירות שהם נראים סותרים למדי ביחס לסדר שלהם, כמו גם ניתן לראות את ההבדלים בין הבוראים.

אם נציב אותם זה לצד זה, נוכל להשוות את הסדר. אמנם לא נצביע על כל אי התאמה בין שתי הקבוצות הללו בַּצּוּרוֹת הַקָּנוֹנִיּוֹת שלהם, אולם בואו נדגיש כמה.

מתי התקיימה בריאת האדם במקרא?

מתי נברא האדם בספר בראשית פרק א', פסוקים כ"ו-כ"ז? אֱלֹהִים בורא את האנושות ביום השישי, בסוף תקופת הבריאה. יחד עם זאת, אֱלֹהִים בורא זכר ונקבה בעת ובעונה אחת.

סֵפֶר בראשית פרק א', פסוק כ"א, "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְּמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אָתּוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם".

אבל מה אנו רואים בספר בראשית פרק ב', זה שׁוֹנֶה לגמרי, האדם הוא הבריאה הראשונה של יַהַוֶה אֱלֹהִים, ולאחריו הוא בורא את כל השאר.

סֵפֶר בראשית פרק ב', פסוק ז'. "וַיִּצֵּר יַהַוֶה אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם עָפָר מִן־הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה".

כמו גם, האישה היא יצירתו הסופית של יַהַוֶה אֱלֹהִים, לאחר צמחיית הגן ובעלי החיים, ושם הייתה אמורה האנושות לחיות.

אם כך, אנו מגלים סתירה, האם האדם נברא ביום הראשון או ביום השישי?

היכן הושם האדם לאחר בריאתו?

בספר בראשית פרק א', אנו רואים את ציווי הָאֱלֹהִים. אֱלֹהִים מצווה על האנושות למלא את כדור הארץ, ולשלוט על כל החיות שנוצרו.

סֵפֶר בראשית פרק א', פסוק כ"ח, וַיְבָרֶךְ אָתָם אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים, פְּרוּ וּרְבּוּ וּמִלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וָרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל־חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל־הָאָרֶץ. כ"ט, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת־כָּל־עֵשֶׂב זֹרֵעַ, זֶרַע אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ, וְאֶת־כָּל־הָעֵץ אֲשֶׁר־בּוֹ, פְרִי־עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה.

לעומת זאת, אנו קוראים בספר בראשית ב', שהאדם ומאוחר יותר האישה, אכן נמצאים בגן, עד שהם מגורשים כתוצאה מאי-ציותם, בספר בראשית, פרק ג', פסוק כ"ג.

סֵפֶר בראשית ב', פסוק ט"ו, וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם, וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן־עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. ט"ז, וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל־הָאָדָם לֵאמֹר, מִכֹּל עֵץ־הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת.

סתירה נוספת, נראה שבספר בראשית פרק א', אֱלֹהִים מצווה על האדם והאישה לאחר בְּרִיאָתָם ללכת לכל הארץ, בעוד שבספר בראשית פרק ב', הם צפויים להישאר בגן.

מי נוצר קודם האדם או החיות?

לגבי בעלי חיים והציפורים בספר בראשית פרק א', אנו רואים שהציפורים נוצרו לפני חיות האדמה, שנבראו לפני האנושות.

סֵפֶר בראשית פרק א' פסוק כ', וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל־הָאָרֶץ עַל־פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם.

בהמשך אנו רואים אֶת בריאת החיות.

סֵפֶר בראשית פרק א', פסוק כ"ד, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ־אֶרֶץ לְמִינָהּ, וַיְהִי־כֵן. כ"ה, וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת־הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל־רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב.

כל זה התרחש ביום השישי לפני שנבראה האנושות, אולם בספר בראשית פרק ב' אנו קוראים ומוצאים סתירה.

סֵפֶר בראשית פרק ב' פסוק י"ט, וַיִּצֵּר יְהוָה אֱלֹהִים מִן־הָאֲדָמָה כָּל־חַיַּת הַשָּׂדֶה, וְאֶת כָּל־עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל־הָאָדָם לִרְאוֹת מַה־יִּקְרָא־לוֹ, וְכָל אֲשֶׁר יִקְרָא־לוֹ הָאָדָם, נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ.

ברור שבספר בראשית פרק א', הציפורים וחיות היבשה נוצרו לפני האנושות, בעוד שבספר בראשית פרק ב', הם נוצרו במיוחד אחרי האדם, כדי לנסות ולמלא תפקיד ספציפי עבורו.

שוב ישנן סתירות והבדלים רבים ואחרים, שניתן לדון בהם בין שני האירועים הללו, אך אלה יספיקו לנו בשלב זה.

התמקדנו בסתירות, ובחוסר העקביות ברצף האירועים המופיעים, בסיפורי הבריאה במקרא. למרות שזה רק קצה הקרחון, אבל המטרה שלנו כאן היא רק לספק סתירה ספציפית, שניתן לתמוך היטב על ידי הנתונים.

סיפור גירוש גן עדן

בספר בראשית, פרק ב עד פרק ג, סיפור גן העדן, אדם וחווה והנחש, הם השפיעו רבות על התרבות המערבית במהלך אלפיים השנים האחרונות. אבל מאיפה הסיפור הזה של עדן, הוא פשוט הועתק ממיתוס מסופוטמי עתיק, יצירה עצמאית לחלוטין או אולי משהו באמצע.

בחלק זה נספק הצצה קצרה לכמה מהחלקים הנפוצים יותר של הסיפור, שניתן לחבר למיתוסים ומסורות קדומות מזרחיות קדומות יותר, כדי לראות כיצד הסיפור של אדם וחווה קשור לטקסטים מוקדמים יותר.

בעוד שיש מספר היבטים בסיפור שנוכל לחקור באריכות רבה, ננסה להתמקד באותם חלקים שמוצאים הסכמה כוללת גדולה יותר בקרב חוקרים, בתחום הנוגע ליחסים הבין-טקסטואליים שלהם עם מיתולוגיה יְשָׁנָה יותר.

נתחיל בבריאת האדם, במיוחד בהתייחס לאופן בו נוצר מצבו הראשוני, ותכליתו הראשונית בגן. לאחר מכן נפנה לחווה בהתחשב בסדר ובשיטת יצירתה, ולבסוף תשומת הלב שלנו תפנה לנושא, הסיכוי האבוד לאלמוות שניתן לראות בעץ החיים.

יש צורך להבהיר משהו מלכתחילה, הסיפור של הגירוש גן העדן לא משתחזר בטקסט המיתולוגי הקדום. למרות שאדם וחווה מופיעים, הם אלה ששונו על ידי הָאֱלֹהִים, אך אין סיפור שֶׁבּוֹ במסופוטמיה, הם מגורשים מהגן בגלל אי ציות לאֱלֹהִים וכדומה.

מאידך, אנו יכולים לאמת זאת בסיפור המבול, בספר בראשית פרק ו' עד פרק ט', שנמצאת הַקְבָּלָה ברורה נוספת בסיפור אַתְרַחַסִיס, ובלוח מספר 11 של אפוס גִּילְגָּמֵשׁ.

תמונה: Thetora

סיפורי הבריאה במיתולוגיה השומרית האכדית והמקרא

ניתן לראות שמחבר ספר בראשית, פרק ב' ופרק ג' שאב את המידע במישרין או בעקיפין, ממיתולוגיות קדומות קרובות מזרחיות, כפי שמעידים קווי הדמיון הדומים, והזמינות הטקסטואלית או התרבותית של נושאים ומוטיבים אלה לסופר.

מילת פתיחה אחרונה לפני שנסתכל על הפרטים, כפי שנטען בסעיף הקודם, גם בספר בראשית פרק א', וגם בראשית פרק ב' עד פרק ג', הם פותחים את סיפורי הבריאה שלהם, בתיאור מצב העניינים לפני תחילת תהליך הבריאה.

סֵפֶר בראשית פרק ב', פסוקים ב' עד ז' נכתב, "אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל־עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח, כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים עַל־הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת־הָאֲדָמָה. וְאֵד יַעֲלֶה מִן־הָאָרֶץ, וְהִשְׁקָה אֶת־כָּל־פְּנֵי־הָאֲדָמָה. וַיִּצֵּר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם עָפָר מִן־הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה".

סוג זה של הַקְדָּמָה טרם הַבְּרִיאָה, הוא נפוץ להפליא בַּסִּפְרוּת המסופוטמית, הן בשומרית והן באקדית, למשל טקסטים באפוס השומרי גילגמש, אנקידו והעולם התחתון.

בימים ההם, בימים הרחוקים ההם, בלילות ההם, בלילות הנידחים, בשנים ההן, בשנים הרחוקות ההן, בימים של פעם. כשהדברים הדרושים, הובאו לידי קיום גלוי בימים של פעם. כאשר הדברים הנחוצים, טופלו לראשונה כראוי. כאשר לֶחֶם נטעם בפעם הראשונה בהיכלי הארץ. כאשר תנורי הארץ הוכנו לעבודה. כאשר השמים הופרדו מהארץ. כאשר כדור הארץ נתחם מהשמים. כאשר התהילה של האנושות התבססה. כאשר אַן, לקח לעצמו את השמים. כאשר אֶנְלִיל, לקח לעצמו את כדור הארץ. כאשר העולם התחתון, ניתן לאַרִשְׁקִיגֶל במתנה.

דוגמה נוספת לכך ניתן לראות, בלחש שומרי אכדי דו לשוני, מאמצע האלף הראשון לפנה"ס.

הכתב נפתח'

בית טהור, בית אֱלֹהִים עוד טרם נבנה במקום טהור. קְנֵה סוף טרם יצא, עץ טרם נברא. לְבֵנָה טרם הונחה, לְבֵנָה טרם נוצרה. בית טרם נבנה, עיר טרם נבנתה. עיר טרם הייתה בנויה, חיות טרם היו קיימות. נִפּוּר טרם נבנתה, אִיקֹוּר טרם נבנתה. אוּרוּק טרם נבנתה, אֱנֶנָּה טרם נבנתה. אֶפְסוּ טרם נבנתה, אֲרִידוֹ טרם נבנתה. הבית הטהור, הבית של הָאֱלֹהִים, מקום מגוריהם, טרם נבנה. כל המדינות היו עדיין ים!

כפי שניתן לראות, טקסטים אלה ורבים אחרים מכילים נושאי יצירה, שבהם מתואר המצב הקיים של המציאות.

דבר זה מכין את הבמה לפעולה היצירתית, ניתן לראותה בספר בראשית, פרק ב' עד ג'.

בריאת האדם בסיפורם של אֶנְקִי וְנִינְמָה

בעקבות תיאור דומה של מצב העולם שנוצר מראש, יַהַוֶה יוצר את האדם מעפר האדמה, וּמְחַיֶּיה אותו בִּנְשִׁימָה אלוהית. תהליך זה של יצירת בני אדם מחומרי אדמה, הוא ידוע היטב במקורות מסופוטמיים, כהפריה חוץ גופית.

למשל בסיפורם של אֶנְקִי וְנִינְמָה, הסיפור נפתח בדרך המוכרת מדי,

בימים ההם, בימים שבהם נבראו שמים וָאָרֶץ, באותם לילות, בלילות שבהם נבראו שמים וָאָרֶץ.

כמה שורות לאחר מכן, אנו רואים שהנטל לפרנס את הָאֱלֹהִים הבכירים מוטל על האלים הקטנים.

הָאֱלֹהִים הבכירים לא ראו את העבודה מעולם, בעוד הָאֱלֹהִים הקטנים נשאו את העמל, הָאֱלֹהִים חפרו את התעלות וערמו את הסחף בחֲרַלִּי. הָאֱלֹהִים מוחצים את החימר, הם החלו להתלונן על החיים האלה.

לאחר מכן מעודדים את אֶנְקִי ליצור יצורים, שיכולים לעמוד בעבודתם עבור הָאֱלֹהִים הקטנים.

אֶנְקִי אומר לאמו,

אמא שלי, היצור שֶׁתִּכְנַנְתְּ באמת יתקיים. תטילי עליו את מלאכת נשיאת הסלים. אתה צריך חימר מהחלק העליון של אַבְּזוּ, אלות הלידה יטרפו את החימר, ואתה תביא את הצורה לידי קיום.

טקסט שׁוּמֵרִי אחר, מדבר על שמים וְאָרֶץ ועל בריאת האנושות מכדור הארץ, הוא שיר המעדר, הכלי החקלאי חשוב לדעת.

הטקסט מתחיל,

אֶנְלִיל יגרום לזרע האדם של הארץ לצאת מכדור הארץ, ולא רק שהוא מיהר להפריד בין גן עדן לכדור הארץ, ומיהר להפריד בין ארץ לשמים, זאת כדי לאפשר לבני אדם לגדול בְּמָקוֹם שבו שושלת דם, הוא השהה לראשונה את ציר העולם בְּדוּר-אָן-קִי.

לגבי שורות אלה כותבת גרטרוד פרבר, "זה מתחיל בהפרדת השמיים מכדור הארץ. לאחר תיאור אוהב של המעדר המפואר של הָאֱלֹהִים אֶנְלִיל, מתוארת בריאת האדם, שבאמצעותה המעדר מלטף חימר לצורה דמוית אדם. ואז חופר את כדור הארץ, שממנו נובטים בני אדם כמו צמחים".

סיפור בְּרִיאַת האדם באַתְרַחַסִיס

זה די דומה לסיפור האכדי הפופולרי יותר של אַתְרַחַסִיס שנפתח בצורה זו,

כשהָאֱלֹהִים היו אדם, הם עבדו בעבודת כפייה, הם עבדו בַּפָּרֶךְ.

הָאֱלֹהִים הקטנים בסופו של דבר נטלו נשק, ומרדו נגד האדונים הָאֱלֹהִים שלהם, וְאֶנְקִי שוב הוזמן ליצור אדם שישא בנטל עבודת כפיים.

בַּטֵּקְסְט כתוב כך,

אֶנְקִי התכונן לדבר, ואמר לאֱלֹהִים הגדולים, בימים השביעי וה-15 הראשון של החודש, אני אקים טַהֲרָה, מרחץ. ישחט אֱלֹהִים אחד, ואחר כך יהיו הָאֱלֹהִים. מטוהרים בו. תנו לנִינְטוּ לערבב חימר בבשרו ובדמו, שיתערבבו היטב אותו הָאֱלֹהִים ואדם בחימר. הבה נשמע את פעימת התוף לשארית הזמן, מִבָּשָׂר הָאֱלֹהִים תישאר רוח.

גם נושא בריאת האנושות מכדור הארץ, הוא מחומר כלשהו וגם מטרתו לשרת את הָאֱלֹהִים הקיימים, לפחות שניים מהטקסטים הללו.

באַתְרַחַסִיס מכניסים חומר אֱלוֹהִי לחימר, כדי להביא לצורת האדם הסופית כפי שאנו רואים בספר בראשית, פרק ב' עד ג'.

עם זאת, יש לשים לב שההיבט המכביד של העבודה שהאדם אמור לְבַצֵּעַ, אינו קיים בנרטיב עדן. יַהַוֶה יוצר את האדם ומניח אותו בגן, כדי לטפל בו ולהגן עליו, בספר בראשית ב', פסוק ט"ו.

אך יצירה זו אינה מוצגת באור שלילי, לעומת זאת, הן אֶנְקִי, והן נִינְמָה, והן באַתְרַחַסִיס, הָאֱלֹהִים משוחררים מחובותיהם המכבידים להפליא. עבודה זו מונחת על כתפיה של האנושות החדשה שנוצרה.

סיכום

המטרה הייתה לאפשר הצצה, ולראות שהמקרא מלא בסתירות ובאנומליות, ויחד עם זאת, קיימת חפיפה רבה בין המקרא ללוחות השומרים והאכדים, שמתוארכים הרבה לפני כתיבת התנ"ך.