עתיק-יומין

הַקְדָּמָה

א; מַה־תֵּיטִבִי דַּרְכֵּךְ לְבַקֵּשׁ אַהֲבָה לָכֵן גַּם אֶת־הָרָעוֹת לָמַדְתִּי לָמַדְתָּ אֶת־דְּרָכֶיךָ. ב; בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה וָאֶהְיֶה לָהֶם כִּמְרִימֵי עֹל עַל לְחֵיהֶם וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל. ג; אַל־תַּעַזְבֶהָ וְתִשְׁמְרֶךָּ אֱהָבֶהָ וְתִצְּרֶךָּ:

התרבויות הקדומות מסבירות, האנושות נמצאת בזמנים חריגים, בזמן יוצא דופן, וּבִתְקוּפָה יוצאת דופן. נמצאת גם בְּאֵנֶרְגִּיָּה יוצאת דופן, הגדרות יוצאות דופן, ומקום יוצא דופן. בתקופה זו יוצאת דופן, עד כמה אנשים יכולים להיות יותר ייחודיים, על כך הורחב במאמר וִירוּס קוֹרוֹנָה בַּהֶיבֵּט הָאֶנֶרְגֶּטִי. "אנשים נמצאים בחוויית למידה חדשה", למעשה הם מניחים את הקרקע לשינוי ממדי חדש, והשינוי לממד החדש הזה, אכן מלווה את כולם באור חדש. הקורא צריך לקחת נשימה עמוקה, לדעת ולהבין, שאכן כל האנשים הנמצאים, הם מתאימים לייחודיות הזו, על כך הורחב במאמר הַכָּרַת תּוֹדָה וְלִימּוּד מֵהַ-"כֶּתֶר".

הַעֲלָאַת תֶּדֶר כַּדּוּר הָאָרֶץ

"רמת הלחץ או החרדה של כדור הארץ, אכן עלתה", למרות שיכול להיות נחמד יותר, אם כדור הארץ יוכל להעלות את התדר הממדי שלו, מבלי רמת לחץ או חרדה כזו. זו הסיבה, שלפעמים לאנושות יש אסון, או אתגר אֵיפְשֶׁהוּ, ואז יש אנשים המתלכדים ומתחברים לחלל זה, והם שולחים אהבה ואור, המעלים את התדר הממדי, על כך הורחב במאמר הַפָגַת לְחָצִים וְאִיזּוּן לְהִתְעַלּוּת רוּחָנִית.

"זהו אירוע אֱלֹהִי עולמי רחב", וייתכן שיש מיליוני אנשים ברחבי העולם, שעושים מדיטציה באותה נקודת זמן. יש אנשים השולחים אנרגיות ברחבי כדור הארץ, ויש המקבלים אותם. כך האנרגיה הזו דואגת לתדר כדור הארץ, והתדר אז עולה, על כך הורחב במאמר תְּרוּמַת יְשַׁר-אֶל לְעָתִיד הָאֱנוֹשׁוּת.

תְּרוּמַת הַפְּרָט לַקּוֹלֶקְטִיב

התרביות הקדומות מסבירות, זו הפעם הראשונה בתולדות כדור הארץ, שכל האנשים אכן מתמקדים בהיבט אחד, "בהכרה בכוח של קולקטיב מאוחד", ושם יש כוח, על כך הורחב במאמר הִתְעַלּוּת אִיזּוּן וְרִיפּוּי הָאָדָם. איך הקורא מרגיש? דבר זה הוא מה שמעלה את רמת החרדה אצלו, בגלל המחשבה על הטראומה, על הדרמה, על כל הכאב. עליו לדעת, יש אנשים שהתנדבו להישאר בכדור הארץ ,לעזור ולהישאר בטוחים.

יש אנשים העובדים ומסייעים לאנשים חולים, אנשים הנמצאים בשירות, וייתכן והם מעמידים עצמם בְּסִכּוּן. אנשים אלה נמצאים בהכרה בתדר אהבה, ובתמיכה באותם חולים. "הנח את יָדֶיךָ על ליבך, אַפְשֵׁר לליבך להתרחב כה חזק באהבה, עד כי כל מחלה, כל וירוס, כל אנרגיה המנוגדת לסדר האור האלוהי, המטיב בכדור הארץ, הם יתנדפו אחת ולתמיד".

תהליך זה מנתק את הקורא מהמערכת שלו, ואז כאשר ידיו על ליבו, פשוט עליו לומר, "תודה לעצמו, למשפחתו, ולחבריו". הקורא בדרך זו משחרר חלק מהמתח והחרדה בכדור הארץ.

אַהֲבָה לְהִתְמוֹדְדוּת מוּל פַּחַד

התרבויות הקדומות מסבירות, כל אדם יעשה מאמץ, לא להיכנס לכל הדרמות, לכל הפחדים והחששות, כי "כידוע לכולם, מכאוס מגיע שינוי". כדור הארץ אכן משתנה, ומשנה את התדר והרטט שלו, התדר הממדי שלו עכשיו. בעזרת הבנה זו, כל אחד מהאנשים, הם יוכלו לעבור בקלות רבה יותר ככל האפשר, ובחסד ככל שניתן, בעידן האינטואיציה. "עידן האינטואיציה מתרכז בלב, הוא מוּרְכָּב באהבה".

כאשר הקורא שומע אחרים חרדים ולחוצים, או מפחדים ממה הולך לִקְרוֹת, או מה יקרה, או מה עשוי להתרחש? או מה אם זה יִקְרֶה? או אולי משהו אחר יִקְרֶה? מה אם זה עדיין לא קיים? הקוראים הם ישויות אור יקרות ביותר, המביאות את האור בחשכה. הקורא צריך להיות זה שמוביל את הלפיד קדימה, הוא זה המלמד את האחרים לעבור למצב אהבה, להדליק את אש האהבה אשר בתוכו, את אש התשוקה שבתוכו.

הִתְמוֹדְדוּת נְכוֹנָה מוּל פְּחָדִים

התרבויות הקדומות מסבירות, זהו זמן בו רבים פוחדים, ואחרים נאבקים להישאר מחוץ לזה. חשוב שהקורא ייקח רגע, לפעולת חסד, להיות עובד האור של העידן, להיות בעל מספיק אמפתיה, כדי "לחלוק את השלווה, והחמלה שיש לו, והאור לָעוֹלָם". הקורא נמצא עם האנשים הזקוקים לזה רק לרגע, רק כדי לחשוב, ויש אחרים השואלים, כמה זמן זה יימשך? והתשובה הניתנת לכולם, היא מספיק זמן.

ישנם מטאפורות, שחלק מהקוראים יבינו, ואולי חֵלֶק לא, כאשר מדובר על ילדים מתבגרים. "כאשר הילדים מגיעים לגיל מסוים, כל הורה טוב ומאוזן, הוא יודע איך לפעול, במצב שהילד מפחד". בגיל זה הילדים מפחדים כמעט מכל דבר, משום שהם לא ראו קודם את זה, או אולי זה מזעזע אותם. אולי הילדים פשוט זקוקים לעזרה, ולעיתים החששות הגדולים ביותר, הם מהחשכה.

הילדים עשויים לומר, "אבא, אמא, אני מפחד מהחושך, אני לא יודע מה יש שיכול לעזור לי עם זה, כי יכולות להיות שם מפלצות האורבות לי, אני לא יודע.", וכל הורה טוב יודע, איך להתמודד עם זה. ההורים יקשיבו ויאמרו, "הקשב יקירי, הַדְלֵק כאן את האור לרגע, אני רוצה שתראה שאין שם כלום. כאשר נכבה את האור שוב, אני רוצה שתראה שֶׁעֲדַיִן אין שם כלום. אבל אם אתה פוחד אף לרגע, אני כאן, אני אוחז בידך, רק חַבֵּק אותי, רק חַבֵּק אותי. אל תְּפַחֵד מִמָּה שלא נמצא שָׁם".

בסופו של דבר, לאורך הזמן הילד מתפתח ומתבגר, והוא מְאַזֵּן עצמו, והוא יודע מה ההורה יודע, ואז גם הוא יכול לעזור לילדיו, דבר הבא מתוכם. זה קלאסי, לחלוטין קלאסי, לָאֱנוֹשׁוּת להבין, מה עובר על הילדים בִּזְמַנִּים של פחד, או בִּזְמַנִּים שהם לא מבינים דברים. "כל זה ניתן לְתִיקּוּן בקלות רבה, עם חמלה, הסבר אוהב, ואור.", וכך כל הורה טוב עבר זאת, ואולי אף הקורא חווה את זה, כמו כן עם הוריו.

הִתְמוֹדְדוּת שְׁגוּיָה מוּל פְּחָדִים

התרבויות הקדומות מסבירות, הם ייתנו שני תרחישים, הנוגדים זה את זה המתרחשים. הקורא ינסה לדמיין את הילד לרגע, במצב פחד, ובעודו מנסה להכניס הגיון, לאותם הדברים בחושך. אולם, ייתכן וכאשר הילד ידמיין אותם, דברים אלה עלולים לתקוף אותו. 

תרחיש 1, "מה אם במקום חיבוק, הילד ראה את ההורה גם פוחד". כאשר זה קורה, למעשה זה נגמר עבור הילד, כי הם בודקים, וכעת זה פשוט יותר מידי חשש מהחושך. כך ההורים תורמים לַפַּחַד של הילד, לכל החיים. הילד לא ישכח את הרגע הזה, "משום שאין חיבוק, אין שום הסבר, אין אור, יש רק פָּחַד". ההורים שלהם גם רועדים כאשר זה קרה, זה קרה בזמן המלחמה, וההורים לא יכלו לעשות שום דבר בְּקֶשֶׁר לזה.

תרחיש 2, הוא גרוע עוד יותר, "בקרת הורים בלתי הולמת". כאשר הילד פוחד מהחושך, וההורה אומר לו, "כן אתה אמור לְפַחֵד, בגלל שיש דברים רעים שם. לכן אתה צריך לעשות את זה, כך וכך". הילד גַּדֵּל עם כללים עבור הרוע, ועם הבנה, שאין חיבוק לחושך כלל, יש רק חוקים.

זוהי מטאפורה, חלק מהקוראים משיגים אותה, וְחֵלֶק לא, אבל בכל אחד מהקוראים, יש בתוכו ילד פנימי. חלק מהילדים הפנימים האלה, כעת מתים מִפַּחַד, ואחרים לא. ישנן נשמות בוגרות ועתיקות מאוד, היודעות בדיוק להיכן זה הולך, והקורא עשוי לומר, "טוב ההודעה הזו לא בשבילי, כי עברתי מעבר לזה".

האם באמת? כמה רחוק צריך ללכת, לפני שזה נשבר? ואז הקורא מתחיל לפחד. הקורא צריך לדעת, כנשמה עתיקה, כעובד אור, "יש לו בתוכו ציוד המאפשר לו, להרגיע את החיה הפראית, הנקראת פחד", ואם הוא לא הבין זאת, הוא לא יודע את זה.

העלאת איכות ותוחלת חיים

אַחְרָיוּת אֶמְצְעֵי הַתִּקְשֹׁרֶת בִּמְסִירַת מֵידָע

התרבויות הקדומות מסבירות, אחד הדברים שהולכים לְהִשְׁתַּנּוֹת באופן קיצוני, כאשר הכול יסתיים, זו האחריות של אלה שהודיעו לאנשים. כאשר האבק יתנקה, אנשים יסתכלו על כל זה מקרוב ויאמרו, התקשורת גרמה לזה להיראות גרוע, והחמירה את המצב, כי באמת לא היה דבר כזה מעולם.

"התקשורת הם לא מבוססי מידע, ורבים יודעים את זה. הם מתחרים על אחוזי הצפייה". כך שככול שהדברים שהם יכולים להראות דרמטיים יותר, הם מושכים יותר צופים מהעולם, אולי לא עובדי אור, אבל העולם נמשך לדרמה. לאחר שהתקשורת נתנה מידע נכון ומדויק, הם ישדרו פאנלים שידונו, וידונו, וידונו. האם הקורא יודע שזה אפשרי לו, להדליק את הטלוויזיה כאשר הוא מתעורר, ולכבות כאשר הוא הולך לישון, ועדיין לשמוע את אותו הדבר, שוב ושוב 30 או 40 פעמים.

איך זה גורם לַקּוֹרֵא להרגיש?, איך מרגיש הילד הפנימי שלו? כאשר כל מה שהוא ראה זה מבוגרים מפוחדים. התקשורת לא מודעת לכך בגלל התכנות, היא לא מודעת לכך, עדיין. "בין כל המידע השיווקי, הם משווקים ומציגים פרסומות, שאינן הולמות לַזְּמַן ולמצב", פרסומות שנקבעו זמן מה מראש. אבל האם זה לא מעניין מה נושא הפרסום?

"בדרך כלל מפרסמים, תרופות שהאדם צריך כי הוא מבוגר, או תרופות כי האדם צעיר, או תרופות שהאדם צריך באופן כללי . במילים אחרות, רק בגלל שהוא נמצא כאדם. האדם אף פעם לא בריא לגמרי, הוא תמיד צריך משהו, צריך משהו שירפא אותו, או אולי הוא זקוק לבא כוח, כדי שיעזור לו בתקופה זו. "התקשורת לא באמת מודעת לכך, שהיא מחברת את השרשרת המפחידה את כדור הארץ למוות".

אֶמְצְעֵי הַתִּקְשֹׁרֶת בֶּעָתִיד

כל זה עוד ישתנה, יש מקום לערוצים, המבשרים על חדשות טובות סוף סוף. ערוצים אלה יתעוררו, הם יבטיחו מידע ללא פרסום מבחיל, הם יבטיחו מידע, וילכו לדברים מאוזנים וּמְרוֹמְמִים, וכך ניתן יהיה לראות את זה. "יש הרבה חדשות טובות, שאף אחד לא יודע עליהן", כי זה לא בתחום של מה שהתקשורת עושה, הקורא עשוי לומר. אֶחָד הדברים שהפעם הולכים לִקְרוֹת, נותני המידע הולכים לְהִשְׁתַּנּוֹת.

נותני המידע ישתנו, משום שכאשר זה יסתיים והאבק ישקע, אנשים יסתכלו עליהם ויאמרו, "עשיתם עבודה לא טובה, לא עשיתם את זה טוב, לא עשיתם את זה נכון". אנשים יאמרו, אתם נתתם לנו בידור, דרמה, לא נתתם לנו שום דבר שעזר לליבנו, לא עזרתם. לא עזרתם להחזיק את ידינו, וחיבקתם אותנו מספיק, לא עשיתם שום דבר מזה, ויבקשו לדעת מי אחראי לתקשורת הזו.

זה אחד הדברים שהקוראים יראו משתנה, זה יבצע אתחול מחדש, למרות שכנראה ייקח זמן, אבל ניתן יהיה להתחיל לראות דברים אחרת, אולי בצורה נכונה יותר. "הקורא עשוי לגלות כמה דברים נפלאים ישודרו, שבעבר לא היו משודרים קודם", אלא עם כן, היו עובדים בשביל התקשורת.

הַמֶּחְקָר עַל הָאֹכֶל

התרבויות הקדומות מבקשות לספר, על ניסוי שנעשה עם ילדים, לפני שנים רבות. זה ניסוי, שכנראה לא היה מותר לקיימו, בכללים של היום, אם כי כמה פסיכולוגים יודעים על כך, וכמה תזונאים חקרו את זה. הניסוי הוא על ילדים שאספו יחד, לְמֶחְקָר על אוכל. הילדים קיבלו מזנון אוכל חופשי, שלוש פעמים ביום, ארוחת בוקר, צהרים וערב. הילדים יכלו לבחור כל דבר במזנון, כמה שהם רוצים, מבלי שאיש יגיד דבר, או בקשת רשות מההורים.

המזנון הנפלא הזה, התחיל עם ירקות, ועבר לסוגי אורז, וחלק מהפחמימות מהפירות. זה פשוט היה מזנון בריא ונפלא. כמובן בסוף המזנון, יש את הקינוחים המיוחדים, והמובחרים יותר לילדים, בר שוקולדים, עוגות שוקולד, כל מה שילד חולם. כאשר משחררים את הילדים לארוחת בוקר, מה יכול לקרות? מה הקורא חושב שהילדים יעשו? "הילדים כולם רצו עד סוף המזנון, ומלאו פיהם מכל הבא ליד, בשוקולדים ובעוגות", והם חזרו על כך גם בארוחת הצהרים.

איך יכול ירק, כלפת, להשתוות עם בר שוקולדים לארוחת הערב, לכן הם עשו אותו הדבר שוב. ביום שלמחרת כולם היו חולים, הפתעה, הפתעה, הילד לא יודע, אבל הטבעת הגוף החכם של הילד עשתה זאת. לאורך מספר ארוחות, מה שקרה במחקר הוא, ש"הילדים התחילו לאכול ירקות, אורז פירות, ואת כל המאכלים האחרים", ואז אכלו את הקינוחים במתינות, בהנאה ובאהבה. זה נמשך, מכיוון שהגוף דרש את האיזון, ולא את ה"ג'אנק פוד".

האיזון היה מעניין, כי המחקר הראה, שאפילו ילדים הרוצים ממתקים, ולא יודעים דבר טוב יותר, יש להם את "הטבעת הגוף החכם, שמתחיל לאזן", כאשר הוא מקבל את הדברים הנכונים.

הַצָּגַת חֲדָשׁוֹת טוֹבוֹת

התרבויות הקדומות מסבירות, לא מציגים לאנשים את הנתונים בצורה הנכונה, עכשיו בכדור הארץ אין ירקות ואין פירות, וזה דבר שעומד להשתנות. מספר אנשים מיוחדים הנמצאים בכל המצב הזה, הם יהיו אלה המתכננים לצעוד קדימה, ולהתחיל לשנות את זה. אנשים אלה יאמרו, "תסתכלו, יש לנו חדשות טובות, שלא שמעתם עליהם קודם", יש תקווה.

במטרה להבין איך זה עובד כיום, אם מסתכלים בערוצי המידע, במרבית המקרים, הם יציגו וידגישו את הגרף של האנשים שנדבקו, ולאחר מכן את מקרי המוות, הנדבקים והמתים, הנדבקים והמתים. "חשוב להציג ולהדגיש את הטור של מס' המחלימים", הוא לא תמיד מופיע וזה משפיע. ניתן לראות שהשפעה זו מתבטאת, כגורם משמעותי היוצר דרמה.

אלה המציגים את הנתונים לא חושבים בצורה נכונה, תשעים אחוז, תשעים ותשע אחוז מהם החלימו, איפה כל המספרים האלה? ואז יש אובדן הכלכלה, דכדוך ודיכאון. נאמר לכולם המצב הזה נראה מוכר, הפוטנציאלים לכך, ונעשית השוואה לזוועות של 1929, אבל בשום מקום לא נאמר, זה דומה.

הַהַשְׁפָּעָה עַל תּוֹחֶלֶת הַחַיִּים

תרבויות קדומות מסבירות, "זה אירוע זמני, הוא יכול לקחת כמה שנים לחזור אחורה, אבל זה יחזור, שוק המניות יחזור למצב שקול, זה לא הסוף של חברות התעופה, או תעשיות הפלדה, או תעשיות הרכב".

זה באמפר, מַהָמוּרָה בלבד, האם דבר זה נאמר, או מתקיימת השוואה לגרוע מכל? מטאפורית אנשים מתכוננים למצב שאין ירקות ופירות, על פי ניתוח הנתונים שכביכול נעשה.

בהסתכלות על ההיסטוריה של הדורות הקדומים, ניתן לראות שהמספרים מדברים בעד עצמם, האנושות בכללה האריכה את תוחלת החיים.

היו זמנים שאנשים חָיוּ עד גיל ארבעים וחמש, חמישים לְכֹל המאוחר, ואלו היו חייהם. אנשים לא ציפו לחיות כל כך הרבה שנים, משום שהיו מחלות רבות, תזונה לא טובה, וכל הדברים האלה התפתחו מאז.

"ניתן עד היום לראות עלייה איטית של תוחלת החיים, בגלל התזונה והידע", כך שאנשים כיום מגיעים כבר לְסוֹף גיל שמונים. תוחלת החיים הממוצעת מתקרבת לגיל תשעים.

התרבויות הקדומות מסבירות, הדורות הבאים יגלו משהו על מה שהתרחש. הם יסתכלו על התרשימים, ויאמרו מה הייתה אז התפיסה?. לכך הם יִתְּנוּ שֵׁם, "תפיסת הֲקוֹרוֹנָה". תפיסה זו נמצאת בתרשים, בו הם יראו את ההשפעה, על תוחלת החיים של הדור כולו.

למעשה שום קשר לַנְּגִיף לא היה, אלא "הפחד הוא שקיצר את חייהם, הפחד קיצר את תוחלת חייהם", וזהו עומק הדברים. המלצתם היא "אל תתנו לזה לקרות".

ההיסטוריונים עשויים לומר בסופו של דבר, כאשר יבצעו את כל הספירה, ש"למעשה הפחד הרג יותר אנשים, מאשר הנגיף". האם הקורא רוצה להיות אחד מהם? אם לא עליו להזדקף ולומר, "זה רק מַהָמוּרָה, וכולנו נתגבר על כך".

סִכּוּם

זה אירוע זמני, ניתן להתאבל כאשר צריך להתאבל, אבל האנושות תחזור ותתאושש. יש להוסיף את עמודת המחלימים בחדשות, בפרסומים, ובמקום כלשהו בכל תרשים. בכך להציג את כל האמת, שלא מעוניינים להציגה, כי אלה פשוט חדשות טובות מידי. "למעשה האמת לא מוצגת כגרועה, כפי שהקורא עשוי לומר, היא פשוט מַהָמוּרָה שתחלוף". האמת לאמיתה לא ממש שם, והחדשות הטובות לא ממש שם, עדיין לא.